איציק סעידיאן התגייס כחייל בודד לגדוד 13 של גולני. קצת אחרי הטירונות הוא וחבריו הגיעו למבחן האש הראשון שלהם בעזה, במסגרת מבצע "צוק איתן". רגע לפני הכניסה לרצועה הפקודות השתנו, הערכת המצב חייבה שינוי בסדר הכוחות. "לי אמרו 'איציק לך לנגמש השני' ובן (וענונו) נכנס במקומי". סיפר סעידיאן. "לפעמים אני אומר עדיף שאני הייתי הולך במקומו כי הוא בן אדם מיוחד". בקרב נגמ"ש אחד היה בתנועה ובשלב מסוים התגלה כי צריך לחלץ את המ"מ שנפצע, אז התחילו יריות. "היה פיצוץ מטורף, איציק רץ לסייע, להבה ענקית של הנגמ"ש ואתה מבין שכל מי שהיה שם לא נשאר". סיפר חברו לצוות של סעידיאן.
באירוע הקשה הזה נהרגו 13 חיילים מחטיבת גולני,7 מהם נהרגו כשנגמ"ש עלה על מטען. "אני חושב שראיתי את בן נשרף, אני הייתי אמור להיות שם שתי דקות לפני כן והוא החליף אותי". סיפר סעידיאן שלא הצליח לעזור לבן, חברו מהמחלקה.
ארבעה חודשים אחרי אסון הנגמש בסג'עייה, כשבגדוד חזרו לשגרת אימונים, סעידיאן הבין שהוא לא באמת חזר מהמלחמה. "התעוררתי כשאני זוחל בבוץ וצועק 'גרוסמן אני בא אלייך, גרוסמן אני בא אלייך' סיפר הלום הקרב. אחרי האירוע סעידיאן הלך והתכנס בתוך עצמו, המחשבות לא הרפו, הזעם התפרץ, והעצבים התרופפו.
"התחלתי להרגיש שאני נהפך להיות אדם אחר". סעידיאן נכנס לחובות בעקבות הסתבכות בשוק האפור, בגדוד הבינו שהוא במצוקה ובעצת הקב"ן איפשרו לו לעבור לתפקיד עורפי במטבח, שבוע-שבוע כדי שיוכל לעבוד. הוא כיסה את החובות וחזר להיות לוחם אבל זה הפך קשה יותר, מצבו הדרדר, הסיוטים גברו והחייל הכי מורעל, סמל איציק סעידיאן, עזב את המחלקה.
בצה"ל ידעו על הפוסט טראומה של סעידיאן, אבל הוא נאלץ להילחם לבד מול משרד הביטחון. בילדות, סעידיאן ואימו לא היו קרובים. הוא גדל בשכונת יא' בבאר שבע, בן זקונים למשפחה של 4 אחים. כשסעידיאן היה בן 7, אביו עזב את הבית. שבוע לפני בר המצווה אביו נפטר. בסוף כיתה ט' סעידיאן עזב את הבית ועבר לגור אצל לאה אחותו בירושלים. "אני ואמא שלי לא הסתדרנו, הייתי ילד בעייתי ולאמא שלי לא היה כוח להתמודד עם זה אחרי כל מה שהיא עברה בחיים. הצהרתי בגיוס 'חייל בודד', גם אחר כך במשרד הביטחון ידעו את זה".
לאחר השחרור סעידיאן חזר לגור בבית אימו. באחת השבתות בביתה הוא הרס את המטבח ועקר את הדלתות. אחותו סיפרה: "ראיתי פשוט מפלצת". ההתקף הזה היה נקודת השבר בין סעידיאן לבין המשפחה. הם לא הצליחו להבין עד כמה מצבו הנפשי מעורער והוא עזב את הבית. אז הוא גם החליט לתבוע את משרד הביטחון - לבקש הכרה בפציעה הנפשית שלו. שם בוועדות מול הרופאים, הוא נדרש שוב ושוב לספר מה קרה, לשכנע שמה שראה בסג'עייה הפך אותו לאיש אחר.
בהתחלה הרופאים בוועדה קבעו לו 25% נכות נפשית, לא התרשמו שמצבו חמור במיוחד. רק אחרי שערער הם פסקו 50% נכות אבל חרצו את הקביעה המקוממת שרק לחצי מזה מדינת ישראל אחראית. החייל שעבר ילדות לא פשוטה, שהתעקש להתגייס כחייל בודד וראה את חבריו נשרפים כנגד עיניו, כבר הגיע ככה מהבית לטענתם.
הכעס של סעידיאן התחיל ערב קודם המקרה. בשעה תשע וחצי בערב שלח הודעה לעובדת השיקום "מחר זה יהיה הסוף". עובדת השיקום ענתה תוך דקה: "איציק מה הכוונה בסוף?" היא ניסתה לצלצל, אך הוא לא ענה, היא כתבה לו "אתה לא עונה ואני מודאגת. מבקשת שתעדכן לגבי מצבך. אני מחויבת לדווח למשטרה על הודעות כאלה כדי שיצאו לבדוק שאתה לא פוגע בעצמך". סעידיאן השיב לה "הכל בסדר, סתם הייתי עצבני קצת".
"בבוקר אחרי קמתי אחרי לילה קשה, נתתי בוקס לדלת, עוד שניה שברתי את היד. תדלקתי את האוטו, שמתי קצת דלק בבקבוקים ונסעתי לשם, כמו משוגע". יומיים לפני יום הזיכרון, בשעה 18:05 סעידיאן נכנס עם הרכב לחניון אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה. "רציתי שיראו ויבינו עד כמה אני מוכן למות מאשר לחיות בעקבות מה שאני עובר איתם".
"נכנסתי, שתי דקות, יצאתי. השומר שאל אותי מה אני עושה פה, אמרתי לו שיש לי וועדה. אחרי זה נכנסתי עוד פעם, אני פחדן. תהיתי אם הם יזכרו אותי בכלל. מה יהיה עם המשפחה שלי. הסתובבה לי בראש כל התקופה השחורה הזאת שעברתי מאז הצבא. באותו רגע הלכתי למצלמה, שיראו אותי ככה בוער מול העיניים שלהם, שיראו אותי נשרף להם. שפכתי את הדלק והדלקתי. אני זוכר הכל, אמרתי לעצמי 'סיימתי סיימתי'. הביאו מטפים ואני מבין שמנסים להציל אותי. חשבתי: 'כל מה שעשיתי היה לשווא כי נשארתי בחיים'.
המחאות על היחס של משרד הביטחון לנכי צה"ל התחילו בעוצמה. "מצד אחד זה עושה טוב קצת לראות שאנשים היו איתי, מצד שני זה קשה לי לראות איך המדינה שלנו השאירה כל כך הרבה אנשים מאחור. אחרי שחזר להכרה, סעידיאן לא יצא מהמיטה. חודשיים אחרי, הוא ניסה לעמוד בחזרה על הרגליים. "לפעמים אתה אומר לעצמך 'מה עשיתי?'".
כמה חודשים אחרי המקרה נכנסה לתוקף "רפורמת נפש אחת" - שחלה על נפגעי פעולות איבה, המקבלים תגמול חודשי בשל הפגיעות הבאות: פוסט טראומה, פגיעה נפשית ופגיעת ראש. במסגרת הרפורמה, הורחבה הזכאות לטיפולים לנפגעים, ב- 3 קטגוריות: טיפולים אלטרנטיביים, טיפול נפשי לילדי נכים וטיפול נפשי לבני משפחה.
"זאת שליחות. אני צריך להיות פה. אני לא יודע אם אני מצטער על זה או לא. לא יודע אם זה שווה את הסבל, אבל זה מנחם לפעמים השינוי שעשיתי". שנה ושלושה חודשים אחרי ששרף את עצמו כמעט למוות, סעידיאן ביקש לנסוע לים. הנער שהמערכת לא ראתה, שהמשפחה לא הבינה, יודע שהקרב שלו רחוק מסיום, אבל ביום הזה הוא רושם ניצחון קטן בתוך מלחמה שלא נגמרת".
קו הסיוע של נט"ל לכל מי שזקוק לסיוע: 1-800-363-363