תיעוד החדר שבו הוחזקה החטופה לירי אלבג בבית משפחה עזתית פורסם ב"דיילי מייל". לפי הפרסום, צה"ל זיהה את ה-DNA של לירי משאריות דם שאותרו בחדר. חטופים ששוחררו בעסקה הראשונה סיפרו שלירי נאלצה לנקות את שירותי המשפחה שאצלה הוחזקה ולבשל להם אוכל, שנאסר עליה לאכול בעצמה. לאחר מספר ימים שבהם שהתה באותו בית, עברה לבתים נוספים ובהמשך הועברה למנהרות חמאס.
אמה של לירי, שירה, סיפרה הבוקר: "המחשבה הראשונה שהייתה לי כשהביאו לי את התמונה הזאת לפני חודש, זה: אוקיי, מה אתם רוצים להגיד לי בתמונה הזאת? זו תמונה מהיומיים-שלושה הראשונים. מה זה עוזר לי עכשיו? אתם יודעים איפה היא? אחר כך ירדנו לפרטי פרטים, הסתכלתי על החדר הקטן עם הארון הוורוד, עם השמלות של הילדות שתלויות שם".
"היה חשוב לנו להוציא את התמונה כדי שהעולם יראה מה קרה ללירי ולשאר החטופים כשהם הגיעו לעזה. הם היו בבתים של אזרחים. אין בעזה בלתי מעורבים, כולם מעורבים, גם האזרחים. כשהם יוצאים להגנת האזרחים, שיבינו שאזרחים החזיקו את הבת שלי בבית עם ילדים קטנים. אני יודעת בדיעבד שלירי עברה כמה בתים עם ילדים קטנים. היא הייתה צריכה לשמור על הילדים, שיחקה עם חלקם, כנראה כדי להעביר לעצמה את הזמן, ישבה ועשתה צמות לבנות. זה בית לכל דבר. בעולם צריכים להבין שכולם שם מעורבים".
מה את יודעת על המסלול שעברה לירי?
"זה הבית הראשון שלירי הייתה בו, ארבעה ימים בערך, עם ארבע החברות שנחטפה יחד איתן. אחר כך הן פוצלו, שתיים ושתיים, ולירי המשיכה עם עוד חברה לעוד בתים. אנחנו לא יודעים כמה בתים היא עברה, להבנתי משהו בין שלושה לארבעה בתים. בשלב מסוים היא ירדה למנהרות. ביום ה-51 פגשו אותה חטופות במנהרות. מאז כנראה שהיא שם. כשקיבלנו את התמונה כבר ידענו מה החטופים שחזרו עברו. חלקם סיפרו שהם ירדו ישר למנהרה והלכו בה כמה שעות, בחושך הנורא הזה, כשהם לא מבינים מה קורה, ושישר כלאו אותם בחדר בתוך מנהרה. להגיע לבית עם ארון ורוד כזה, לא אגיד שזה מעודד כי אין פה שום דבר מעודד, אבל זה נתן תחושה שהיא לא ישר עברה את הזוועות שכנראה עברה אחר כך".
כמה היא חזקה באופי?
"לירי ילדה חזקה, יודעת להתמודד עם סיטואציות חברתיות. החטופות שחזרו אמרו לי שהיא ידעה להתמודד שם עם מצבים, שהיא מחזיקה ומעודדת חלק מהחטופות שאיתה. אבל, זה מידע שיש לנו ליום ה-51, היום אנחנו ביום ה-172. אני לא יודעת כמה לירי חזקה כבר. אני משערת שהיא שבורה נפשית ואולי גם פיזית. ביום ה-51 כשהמשוחררות יצאו, לירי וכמה בנות שהיו איתה ביקשו והתחננו שלא יישכחו אותן. הן היו בטוחות שהן יוצאות מהר אחרי זה. הן לא ידעו כמה זמן, אבל היו בטוחות בזה. לא יודעת מה עובר להן בראש עכשיו. הן במנהרה, אין להן טלוויזיה או רדיו. לא יודעת מה האינפורמציה שנותנים להן ומה הן יודעות".
איך התחושות בבוקר הזה, אחרי שחמאס סירב להצעה האמריקאית לעסקת חטופים?
"לא ישנתי כל הלילה. זה עוד לילה ללא שינה. בוקר קשה מאוד, כמו כל הבקרים ב-172 הימים האחרונים. 4,128 שעות מבחינתי. התחושות ממש קשות. בימים האחרונים הסתובבתי עם תחושת בטן לא טובה שהעסקה הזאת לא הולכת לקרות. זו עסקה שמדברים עליה חודש פלוס, היא נמשכת ונמשכת ונמשכת. הרגשתי שהאינטרסים מכל הצדדים זה למשוך את העסקה הזאת, לא יודעת מאילו סיבות. זו עסקה שנמתחת כמו מסטיק. שומעים שהמשלחת יוצאת בלי הרחבת המנדט, שמחכים לתשובת סינוואר ולתשובת חמאס. כל דבר כזה לוקח המון זמן. הזמן יקר לבת שלי ולשאר החטופים. לירי לא רק הילדה הפרטית שלי, אלא הילדה של כל מדינת ישראל, גם הילדה של ביבי ושרה, של יואב וקלודין ושל גנץ. הם צריכים לדאוג להחזיר את כולם הביתה. לירי נחטפה בפיג'מה, מהמיטה. יש למדינה אחריות להחזיר את הילדה הזאת ואת כל החטופים. 172 ימים שזה לא קורה".