שלושה לוחמים יושבים במועדון הפלוגה הוותיקה ונותנים לפז"ם להמשיך לדפוק. ממרץ 09' הם כבר מחכים שהזמן יעבור, וכשהשחרור במרחק פחות מארבעה חודשים, סוף-סוף נראה שמתחילים לראות תוצאות. על מסך הטלוויזיה משודר משחק של ברצלונה מול ריאל מדריד בעוד טורניר "פלייסטיישן" מחלקתי. כולם יודעים שהפז"ם דופק מהר יותר כשרגב מפסיד עוד פעם שלוש-אפס. אולי עד השחרור הוא יצליח להבין איך מוסרים ויבקיע איזה גול. למזלו, אין לו עוד הרבה זמן להתאמן.
מישהו דופק בדלת. "שוב הצעירים האלה?" צועק אזולאי, "יאללה, מה הם רוצים?" הוא אומר וממשיך לשחק. בינתיים רגב מספיק לחטוף עוד שער ומתעצבן. "השופט הווירטואלי הזה לא יודע לשפוט", הוא מסנן בכעס וקם מהספה לפתוח את הדלת. הוא מסתכל לרגע החוצה, ומסנן "אוי ווי" עם מבטא כבד של דודה פולנייה.
קבלו את המ"כ החדש: פחות משנה בצבא
לחדר נכנס המ"כ החדש. שלושה ימים בגדוד, פחות משנה בצבא. מפקד חדש וצעיר ישר מהניילונים של ביסלמ"ח (בית הספר למפקדי כיתות ולמקצועות חיל הרגלים). הוא מנסה לזרוק לאוויר "מה קורה, חבר'ה" בטון מאולץ, שמתחלף מיד בשתיקה מביכה. אזולאי מסתכל עליו לרגע, "אחי, הכול בסדר? אתה נראה קצת חיוור", הוא שואל בדאגה. המ"כ קצת מופתע ואומר שהכול מצוין ושהוא מעריך את תשומת הלב. "יופי, לרגע דאגתי", אומר אזולאי ומשחרר אנחת רווחה, "זה כנראה סתם כי אתה כזה צהוב", הוא אומר וכל החבר'ה של הוותיקה פורצים בצחוק.
המ"כ פולט צחוק מאולץ, ואז אומר להם שיש בעיה. המחלקה המבצעית כבר 36 שעות במארב בגלל התרעות על מטען שיונח על הגדר. "זה מאוד עצוב, אבל איך זה קשור אלינו?" שואל רגב. המ"כ מסתכל עליו, מגמגם קצת ואומר, "אתם צריכים להחליף אותם". השלושה מביטים זה על זה, ומנהנים בהסכמה. "טוב, אני מבין", אומר רגב. "אנחנו מאחוריך". המפקד מופתע, זה היה קל ממה שציפה. "יאללה, אז אתם באים?". "כן כן", אומר אזולאי, "רגב רק ילמד להבקיע ואנחנו באים". אזולאי מביט אליו ומחייך, "זה ייקח עוד קצת זמן, אל תדאג, אנחנו נגיע מתישהו". "אבל", המ"כ מנסה להגיב, אבל רגב קוטע אותו, "לא, אחי, אל תפריע. אנחנו בדיוק באמצע, צא למארב, כמה דקות אנחנו באים".
המ"כ יוצא מהחדר מושפל. "אה ואחי, קשור את השרוך. בכל זאת, חשוב להקפיד על דיגום", מוסיף רגב. הסימולציה נגמרת, והשחקנים חוזרים למקומות לקול צחוקם של החיילים בחדר. המפקד בבית-הספר לתותחנות שדה (ביסל"ת) קם. "טוב, זה היה מקרה יחסית מוגזם, אבל זו אחת מאותן סיטואציות שאיתן יתמודדו מי שיקבלו מחלקה ותיקה". סמל ירדן רגב, ששיחק היטב את הפז"מניק השבוז, מצא את עצמו חודש אחר כך בדיוק בסיטואציה ההפוכה, כמ"כ צעיר המפקד על כיתה בגדוד 55 בתותחנים. "את האמת, המ"כ בביסל"ת טעה", הוא אומר. "לפחות בהתחלה, זה נראה די דומה".
"לא ידעתי איך אעשה את זה"
ברשימת הדברים המבאסים ביותר בצה"ל, להיחשב "צעיר" נמצא איפשהו בין קבלת דוח מ"צ לבין פספוס אוטובוס שיוצא בתדירות של פעם בחצי שנה לערך. אף על פי שתופעות של צעירות-ותיקות הולכות ופוחתות בצה"ל בשנים האחרונות, כל מי שבילה יום בחייו במוצב שומם יודע שפז"ם עדיין משחק תפקיד מכריע בכל גדוד, ושחיילים רבים יבלו את שנתם הראשונה בצה"ל אי שם בתחתית שרשת ההיררכיה הצבאית. אחרי הכול, כל חייל "צעיר" שעולה לשמירה בשלוש בלילה אי שם בגבול שבכלל לא ידע שקיים, זוכר שיגיע היום שבו לא הוא יהיה זה שיעשה כלים, והמחשבה הזו היא הדבר הכי קרוב לתקווה שיש בחייו ברגעים אלו.
אל תוך המצב המורכב של משחקי הפז"ם נכנסים כל ארבעה חודשים מ"כים חדשים שיוצאים מקורס מ"כים מוקדם, ומוצאים את עצמם לעיתים מפקדים בפלוגות ותיקות בגדודים אליהם חזרו. "מאוד חששתי כשאמרו לי שקיבלתי להיות מ"כ בפלוגה ותיקה", משתף סמל אדם רומי, מ"כ טרי בגדוד נחשון של חטיבת כפיר, שהתגייס באוגוסט 10' וקיבל פיקוד על כיתה מגיוס מרץ 09'. "לא ידעתי איך אני אעשה את זה. מדובר בחיילים שיש להם הרבה יותר ניסיון מבצעי ממני והם לקראת שחרור. פחדתי איך הם יגיבו כשיגלו שאני בקושי שנה בצבא".
גם סמל סער קנר, מ"כ בגדוד 932 של הנח"ל, ידע שהוא נכנס לסיטואציה בעייתית. "לא היה לי שום ניסיון מבצעי ובחיים לא הייתי בקו, ופתאום אני צריך לפקד על חבר'ה שכבר רגילים לעשות מעצרים ולטפל בהפרות סדר".
בעוד שבקרב המ"כים התפקיד החדש מלווה בלא מעט חשש, נראה שגם החיילים בפלוגה הוותיקה לא ממש מתלהבים מהרעיון של מ"כ "צעיר". "כששמעתי שיביאו לנו מ"כ שרק יצא מביסלמ"ח השתגעתי", מספר סמ"ר בני רפאלוב, לוחם בגדוד נחשון של חטיבת כפיר. "לא ידענו במחלקה איך לאכול את זה. לא רצינו לקבל מ"כ שלא ראה בחיים שלו מה זה פעילות מבצעית ובכלל לא יודע מה זה פלוגה ותיקה. זה לא נשמע הגיוני".
המ"כים הצעירים המגיעים חמושים בעודף מוטיבציה ושינון מדויק של כל הפק"לים, לא זוכים לרגעי חסד רבים. "בשבוע הראשון היו המון חיכוכים", מספר סמל רגב. "אמרתי להם שצריך לסחוב מקלעים, והם ישר הודיעו לי שזה לא עבודה למרץ 09', ושאם כבר, בשביל זה יש 'צעירים' כמוני".
גם סמל רומי מצא את עצמו מתמודד עם קשיים כבר בתחילת תפקידו. "יצאנו למעצר הראשון שלנו וחיכינו להקפצה ב'דוד'. בעיקרון המ"כ אמור לשבת ליד הדלת, אבל לא היה מקום לכולם על הכיסאות, אז הם הודיעו לי שאני אשב על הרצפה". סמל רומי מצא את עצמו במצב בלתי צפוי. "לא הכינו אותי למקרה כזה. אמרתי להם שאני המפקד, והם ענו לי ש'צעירים' יושבים על הרצפה. בסוף זה הסתדר עם עזרה של המ"מ, אבל זה לא היה נעים".
למרות הקושי, סמל רגב יודע שמדובר במצב מורכב. "צריך להבין אותם. עוד 100 יום הם בתאילנד, והדבר האחרון שהם צריכים על הראש זה מפקד 'צעיר' שיגיד להם מה לעשות".
אולם מתברר שהחיים כמ"כ צעיר מזמנים לפעמים גם מצבים משעשעים. "פעם אחת המחלקה הייתה צריכה לאייש עמדת שמירה במוצב, והיה סד"כ יחסית קטן". כשסמל רגב עבר על רשימת השמירות, הוא הופתע לגלות את שמו מופיע בשמירה של שש בבוקר. "לפחות יצאו לארג'ים, ונתנו לי את השמירה הכי טובה".
"הבנו שאנחנו צריכים לעזור לו"
כשהמג"ד הציע לסגן נתנאל למברוזו להיות מ"מ בגדוד 202 בצנחנים, הוא לא חשב פעמיים. זאת, עד שהבין שהמחלקה עליה הוא עתיד לפקד, מרץ 08', ותיקה ממנו במחזור. "גם המג"ד אמר שהוא לא נתקל במקרה כזה, אבל שהוא מאמין שאוכל להתמודד איתו", מספר סגן למברוזו. בעוד מקרים של מ"כים הצעירים יותר מהמחלקה עליה הם מפקדים הם שכיחים יחסית בצה"ל, במקרה של מ"מים זה נחשב לצירוף מקרים נדיר.
גם בנסיבות האלה הכניסה לתפקיד אינה קלה. "עוד לפני שהגעתי למחלקה דיברתי עם הסמל והוא אמר לי שיש דיבורים על איך זה יכול להיות שמ"מ כל כך 'צעיר' מגיע, ושאני אצטרך לתת להם הסברים". סגן למברוזו מצא את עצמו נכנס למחלקה שנמצאת כפסע מהשחרור ושהובילה להדחת המ"מ האחרון שניסה להתמודד איתה.
"אנחנו לא היינו מחלקה של אנשים בעייתיים", מספר סמ"ר (מיל') בן אלמגור, שהיה חייל במחלקה, "אבל המ"מ הקודם לא ידע איך להתמודד איתנו". דווקא הידיעה על מ"מ "צעיר" שעומד להגיע, לא הרתיעה את סמ"ר (מיל') אלמגור ואת שאר חברי המחלקה, "ברור שזה נשמע מוזר, אבל באנו בראש פתוח. אני אישית ראיתי בזה יתרון, כל עוד הוא לא יחשוב שהוא יודע יותר מאיתנו".
אולם גם ברמת הצוות המקצועי עלו שאלות. "עם הסמל היו הרבה ויכוחים, כי היה לו קשה לקבל את הסמכות שלי", משתף סגן למברוזו. "גם המ"כ שלי, ותיק ממני גם הוא, היה מאוד ישיר. הוא אמר לי: 'איך יכול להיות דבר כזה שמביאים מישהו בלי ניסיון מקצועי?'"
את הפעם הראשונה שלו במארב, עשה סגן למברוזו כמ"מ. "במארב הראשון שהוצאתי מצאתי את עצמי חסר ניסיון. בסופו של דבר הבנתי שהדבר הכי נכון היה להגיד להם בלי בושה, להסביר למחלקה שיש דברים שאני לא יודע, ושאני צריך את העזרה שלהם". גם סמ"ר (מיל') אלמגור זוכר את הרגע הזה. "אנחנו במחלקה דווקא מאוד הערכנו את זה שהוא בא ואומר שהוא לא יודע הכול והוא רוצה ללמוד. הבנו שאנחנו צריכים לעזור לו".
גם החיילים מסכימים שהבעיה העיקרית של מפקדים צעירים היא חוסר ניסיונם בתחום המבצעי. "זה בעייתי שמפקד בלי ניסיון מקצועי אומר לך מה לעשות", אומר סמ"ר רפאלוב, "במקרה כזה המפקד צריך להבין שלנו יש את הניסיון המקצועי ואנחנו יודעים יותר טוב ממנו לתפעל את האירוע".
באחד הסיורים מצא את עצמו סמל רומי עם שלושה מחייליו מול אירוע הפס"ד באיו"ש. "רומי רצה להתייעץ ולקבל אישור מלמעלה לפני התפעול. באותו רגע מאוד התעצבנו, כי ידענו שאנחנו יכולים להתמודד עם המצב והוא התעקש לא להקשיב לנו". מאז אותו מקרה, סמל רומי הבין שעליו לסמוך על החיילים שלו. "בסופו של דבר מפקד מקצועי יכול להסתדר בלי ניסיון, אבל חשוב שהוא יסמוך על החיילים שלו בקטעים כאלה", מוסיף סמ"ר רפאלוב.
בערב יום שישי בתחילת ינואר, חזר סגן למברוזו לבוש בבגדי שבת מבית-הכנסת הסמוך לביתו בירושלים. כשנכנס לביתו, אמו אמרה לו שהמירס הצבאי לא מפסיק לצלצל. סגן למברוזו, בחור דתי, החליט לענות. "הודיעו לי שפצמ"ר התפוצץ וחיילים שלי נפצעו". באותה תקרית טרגית של ירי כוחותינו על כוחותינו, נהרג סמל נדב רוטנברג ז"ל ונפצעו עוד ארבעה חיילים מגדוד 202 של הצנחנים. "לקח לי חמש דקות להירגע. בסוף לקחתי את האוטו ונסעתי לבית-החולים. מצאתי שם שני חיילים שלי פצועים במצב בינוני. זה היה שלושה שבועות לפני השחרור שלהם והחלטתי לעשות הכול כדי שהמחלקה לא תישבר לקראת הסיום". מאותו אירוע יצאה המחלקה מחוזקת. "מאז כבר לא דיברו יותר על הנושא של צעירות-ותיקות. היינו במקום שזה כבר לא השפיע".
בסופו של דבר, צריך לעשות את העבודה
על אף העובדה שלא מעט מ"כים מתמודדים עם הדילמות של פיקוד על חיילים בפלוגה ותיקה, במסלול הכשרתם אין כמעט שום התייחסות לנושא, או כלים העשויים לסייע להם להתמודד עם האתגר הקשה. "אין מה לעשות, הפלוגה הוותיקה אף פעם לא תתנהל כמו פלוגה בבא"ח טירונים", אומר סמל רגב, "חוץ מאותה סימולציה לא הייתה שום הכנה ואין למ"כים מספיק כלים להתמודד עם הבעיות הייחודיות של מחלקה ותיקה".
לסמל סער קנר ולסמל אלעד שרת, מ"כים בגדוד נח"ל, דווקא יצא לקבל הכנה לתפקיד מ"כים בפלוגה ותיקה, לגמרי במקרה. "עשו לנו יום הכנה בגדוד. במקרה יצא ששני המדריכים היו בעצמם מ"כים צעירים שפיקדו על מחלקה ותיקה. הטיפים שלהם מאוד עזרו לנו כשנכנסנו לתפקיד, והפכו את כל הנחיתה ליותר רכה".
אך ללא הכנה מוקדמת, רבים פונים למפקדים מנוסים יותר בחיפוש אחר עזרה. גם הבחירה הזאת מתגלה לעיתים כבעייתית. "המ"פ שלי בתפקיד היה המ"מ שלי כשהייתי טירון", מספר סגן למברוזו, "בהתחלה הוא לא ממש התייחס אליי כמו מ"מ, אלא יותר כמו אל טירון. בסוף נכנסתי אליו למשרד והסברתי לו את הבעיה".
במצבים כאלה, נראה שדווקא בשילוב של שני מ"כים צעירים במחלקה יש יתרון. "אנחנו מתייעצים אחד עם השני, וזה מוריד קצת מהשוק ההתחלתי", אומר סער. "זה מצב יותר בריא כי אין מישהו שעוקף אותך. מצד שני אין לך את הגיבוי המקצועי".
אולם נראה שדווקא מי שהכי מצליח לעזור למ"כים להתאקלם, הם החיילים עצמם. "כשהבנו שלמברוזו רוצה ללמוד איך להיות צלף יותר טוב, קיבלנו החלטה כמחלקה לעזור לו", מספר סמ"ר (מיל') אלמגור. גם סגן למברוזו זוכר את השינוי. "אחרי חודש וחצי הגיע אליי אחד החיילים ואמר שהוא לא מצליח לכוון את הרובה. הסתכלתי רגע על הרובה ומצאתי את הבעיה. הוא צחק ואמר שאני כבר לא 'צעיר'".
גם אם בבסיס עדיין קיימות בעיות של צעירות-ותיקות, המ"כים והחיילים מסכימים שבפעילות מבצעית לפז"ם כבר אין תפקיד. "בשטח כולם מבינים את החשיבות של המשימה, ושם אנחנו כולנו צוות אחד", מבהיר סמל רומי. "בסופו של דבר כשמחלקה נמצאת ביחד במארב, כולנו יודעים שהכי חשוב לעשות את העבודה שלנו, ואין מקום לקטנות האלה", מסכים סמ"ר (מיל') אלמגור. "אתה לא תצא לקרב אחרי מישהו רק כי הוא היה 90 שנה מעליך בצבא, אתה תצא אחרי מפקד שאתה סומך עליו ומוכן ללכת אחריו, וזה אף פעם לא יהיה קשור לפז"ם".