בכל תחילת שבוע מאז שסיים את הלימודים שלו בישיבת "תמר" שבגולן, מתניע ארז שרייבר את הרכב שלו במודיעין ונוסע שעתיים צפונה לרמת הגולן. לא מדובר בנסיעה לחופשה מול נוף הכנרת וגם לא בטיול מעיינות, אלא במיזם ציוני ומרגש שארז החליט לקחת על עצמו - שיקום אנדרטאות של חללים הזקוקות לחידוש. עבור מטרה נעלה זו הוא גייס כספים, השיג סכום שיכול לכסות צבע, ציוד וכלי עבודה - ויצא לדרך.
"כחלק מחיי היום יום בישיבה, היינו מסתובבים הרבה בגולן", מספר ארז בשיחה עם mako. "היינו נוסעים הרבה על הציר מצומת הבשן לצומת המפלים, ומיד אחריו הייתה אנדרטה של חייל שנראתה מוזנחת. כשהיינו עוברים שם, תמיד הייתי אומר לעצמי בראש 'איך הגענו למצב כזה? איך יכול להיות שהאנדרטאות של החיילים שהגנו עלינו נראות ככה?'".
המחשבה על מצב האנדרטאות בגולן הטרידה אתו בכל פעם שהיה נוסע מהבית לישיבה. "כשסיימתי כיתה י"ב חיפשתי תוכנית קדם צבאית שבה אוכל לעבוד עם הידיים. לא מצאתי משהו כזה, ואז עלתה לי לראש השאלה –'למה שלא אעשה באופן עצמאי משהו עם האנדרטאות המוזנחות שהייתי רואה כל הזמן בדרך לישיבה?', ככה נולד הרעיון".
ארז יצא לדרך והחליט להתמקד באזור רמת הגולן, אותו הכיר טוב מהלימודים בישיבה הצפונית. "רמת הגולן מלאה באנדרטאות של חללים ממלחמת יום הכיפורים ומלחמת ששת הימים. קיבלתי מפה ממועצה אזורית גולן וסיווגתי את האנדרטאות לפי המצב שלהן. כשהרשימה הייתה מוכנה, הפרויקט יצא לדרך".
כל אנדרטה אליה מגיע ארז דורשת שיפוץ מסוג אחר על מנת להפוך אותה למכובדת. "אני מגיע לאנדרטה ומנסה להבין מה אני צריך לעשות. לרוב, מדובר בצביעה או בהורדת עשב שהשתלט על האנדרטה, בחלק מהמקרים אפילו מסתיר אותה. בחלק מהאנדרטאות צריך לחדש את הגבול - מעגל אבנים או חוט מסיבי עם בזנטים שהתיישנו. כשיש על המצבה עצמה עובש וטחב אני מנקה ומחדש את הכיתוב. בסיום השיקום, הכי חשוב זה להוסיף דגל ישראל, בחלק גדול מהן הוא ממש קרוע".
לפעמים, מספר ארז, יש גם מקרים מיוחדים, "אחת האנדרטאות ששיפצתי לאחרונה הייתה ממוקמת על סוללת עפר תלולה, אז קניתי בזנ"טים ובניתי אליה מדרגות כדי שיהיה נוח ונגיש להגיע אליה".
היו לך מפגשים עם משפחות של חללים?
"אחת האנדרטאות ששיפצתי הייתה של בן של אחת המורות שלי בישיבה. ישבתי איתה אחרי השיפוץ ושמעתי ממנה סיפורים. שנינו ממש התרגשנו. גם זרים מתרגשים לא פחות - הרבה מהאנדרטאות בגולן נמצאות ממש על הכביש, אז הרבה פעמים אני יורד לשוליים, מדליק אורות מהבהבים ומתחיל לעבוד. לא מעט אנשים עצרו את הרכב לידי וישבו איתי לשיחה או הציעו עזרה. אני ממש מרגיש את התמיכה של אנשי הגולן. פעם נתקלתי בקבוצת תיירים מארצות הברית שהתעניינו בעבודה שלי. גיליתי שאחת מהתיירות הייתה חברת ילדות של סבתא שלי, והיא ישר התקשרה לספר לה כמה הפרויקט שאני עושה ריגש אותה".
היו קשיים בדרך?
"בהתחלה היו קשיי הסתגלות. הייתי רגיל לחיי פנימייה אינטנסיביים מבחינה חברתית ועכשיו אני ישן כל לילה לבד באוהל. אני רואה את המשפחה והחברים שלי רק בסופי שבוע. אני מבשל לעצמי ממוצרים יבשים שאני מביא מהבית בכל תחילת שבוע כמו אורז וטונה. אבל זה הוביל אותי למפגש עם הרבה אנשים חדשים וגם עם עצמי. למדתי על עצמי הרבה מהפרויקט הזה".
מה יקרה אחרי שתתגייס?
"בסוף נובמבר אני מתגייס ליחידה טכנולוגית ועד אז אמשיך להתנדב. יש לי פגישה במועצה אזורית גולן כדי לחשוב יחד איך להמשיך את זה. מבחינתי אחרי ההכשרה הצבאית, אמשיך להגיע בסופי שבוע ולשפץ כמה שאני מספיק. אולי בהמשך אצליח להקים קבוצת מתנדבים או למצוא תקציב מיוחד בשביל להמשיך את העבודה על האנדרטאות. אני מקווה להרחיב את העבודה בשנה הבאה, לכבוד ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים".
ארז מוביל את פרויקט שיקום האנדרטאות בהתנדבות מלאה, ומתוך רצון להחזיר תודה לחיילים שהגנו על מדינת ישראל במלחמות לאורך ההיסטוריה. תוכלו לעקוב אחר המשך הפעילות שלו באינסטגרם ובפייסבוק של המיזם "ארזי הצפון - שיקום אנדרטאות".
