סמ"ר סתיו בשה ז"ל, מפקד כיתה בגדוד 12 בגולני, נקרא למילואים ב-7 באוקטובר וחודשיים לאחר מכן נפטר במפתיע מדום לב בגיל 22. הצבא שחרר אותו ממילואים זמן קצר לפני פטירתו, וכך, המפקד שנלחם במחבלי חמאס ואיבד חיילים רבים - לא הוכר כחלל צה"ל. אימו ז'קלין, שעלתה לארץ מקניה ומתגוררת בדרום תל אביב, סיפרה כי אף נציג רשמי מהצבא או מהמדינה לא ביקר אותה בימי השבעה.
"סתיו הוא בן יחיד", סיפרה אייה, חברה טובה של המשפחה. "הוא ניסה לא להדאיג את אימא שלו אז הוא לא שיתף הרבה במה שעבר עליו בימי הלחימה. היא שלחה ילד בריא בגופו ובנפשו וכפי שאנחנו מבינים הוא כנראה לא היה יכול להכיל את כל מה שראה. הלב שלו לא עמד בזה".
בשבת השחורה סתיו התייצב למילואים ובתוך זמן קצר התגלתה בפניו המציאות המרה: חיילים רבים ששירתו תחתיו נפלו במהלך הלחימה. "למרות שהוא בן יחיד, סתיו היה מאוד נחוש לצאת להילחם ואמר לאימא שלו שהוא חייב ללכת להגן על המדינה. "ומה איתי? אתה לא רוצה להגן עליי?" שאלה אותו אימו, וסתיו הבהיר: "אימא, את חלק מהמדינה שלי".
אחרי חודשיים של לחימה בעזה הוחלט לדלל את כוח המילואים, וביחידה של סתיו חיפשו מילואימניקים שמוכנים לחזור בשלב הזה הביתה. הוא התנדב לצאת כדי להיות עם אימא שלו, שנותרה לבד בבית.
ב-29 בדצמבר סתיו נכנס לרכבו הפרטי וחש ברע. הוא הובהל לבית החולים איכילוב ובתוך שעתיים נפטר מדום לב. דור, חבר טוב של סתיו ששירת איתו במילואים, סיפר בשיחה עם N12: "לא הייתה לו שום בעיה בריאותית, הוא היה בן אדם הכי בריא ושמח שיש. זאת תקופה לא פשוטה ואין ספק שהיא השפיעה עליו. עכשיו, כשמסרבים להכיר בו כחלל צה"ל כי לא היה במילואים בזמן שנפטר, נראה שכל אחד מנסה לזרוק אחריות וזה פשוט מביך".
"הגענו ב-7 באוקטובר לבסיס המילואים שלנו בצפון כדי לחתום על ציוד", שחזר דור את בוקר השבת השחורה. "סתיו היה מפקד ורס"פ, הוא הכיר הרבה מאוד חיילים שנהרגו. רבים מחיילי גולני שנפלו במהלך התמרון הקרקעי היו חיילים שלו. ירדנו לדרום, עשינו אימונים והיינו בכוננות".
"סתיו היה החבר הכי טוב שלי. כולם היו קוראים לנו טימון ופומבה כי היינו כל היום ביחד", המשיך דור. "הוא היה בן אדם חייכן, נתן לכולם תחושה שהם מספר אחת ברשימה שלו. הוא היה לוחם מטורף, תמיד רק רצה לתרום ולעשות. היו לנו תכניות לקראת הטיול הגדול, קבענו המון דברים".
מדובר צה"ל טרם התקבלה תגובה