היא התגייסה בשנת 2004 לתפקיד לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף, בתקופה שבה שילוב הנשים במערך הלוחם היה לחלוטין בחיתוליו והיתה במחזור השני של בנות שגויסו למערך שהורכב ברובו מגברים. היא עברה טירונות יחד עם כולם, קורס מקצועי, קורס מ"כים, קורס קצינים קרביים, היתה לקצינה הלוחמת הראשונה בפיקוד העורף שחוגג היום 20 שנה להיווסדו, שירתה כמפקדת מחלקת חילוץ והצלה, סגן מפקדת פלוגה וכמפקדת פלוגה.
"פיקדתי על טירונים עד החודש השמיני להריון"
עד כה נשמע שגרתי, אבל ירדן מספרת לי כמה פרטים ששופכים אור קצת שונה על השירות שלה כלוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף. "במהלך קורס המ"פים התחתנתי ואחרי חצי שנה נכנסתי להריון".
ומה קרה אחרי קורס המ"פים?
"עד החודש השמיני פיקדתי על פלוגת טירונים".
על מדים?
"כן, מבחירה שלי כמובן".
ירדן לא הוסיפה את "מבחירה שלי" לשווא, כי בצבא, נשים בהריון בכל תפקיד, בכל מערך ובכל סביבה פטורות מלבישת מדי צבא מכל סוג.
מבחינת ירדן אין שום דבר חריג בלהכשיר לוחמים במהלך הריון כשהדבר מצריך מסעות, אימונים פיזיים בשטח, עבודה לאורך שעות ולעתים במהלך הלילה ולינה במגורים צבאיים. "היה אותו הדבר, ברגע שאתה רגיל לאורח החיים הזה בצבא, ההריון לא צריך להפריע, אני לא ייחסתי לזה חשיבות, זה גם מה שהרופאים אמרו לי", כך מספרת ירדן שמבחינתה, האתגר שלה כאישה בצבא התחיל עוד הרבה לפני שנכנסה להריון. "כאישה תמיד הייתי לבד בין גברים – בתור לוחמת, כמפקדת כיתה, כמפקדת מחלקה, כסגן מפקד פלוגה וכמפקדת פלוגה, אבל אני מסתכלת על זה כך שאין הבדל".
ירדן מאמינה בביטוי הצבאי "אין תירוצים, יש תוצאות". "העיקר זה כמה אתה נותן מעצמך והתוצאות שאתה מביא".
ואיך הבנים מתייחסים לזה?
"התגייסתי מרצון להיות לוחמת, זה בא מתוך הלב. היה לי כיף להעביר עד עכשיו את השירות עם בנים והם מצידם מההתחלה אהבו, עזרו ותמכו וכך היה לאורך כל הדרך".
כשאני מנסה לאתגר את ירדן, ומציג לה את התבטאויות היוהל"ן בביטאון "מערכות", לגבי אי שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים בצבא, היא לא מעמידה פני "יודעת כל" ואומרת, "אני לא מכירה את הצבא הגדול, אבל בחילוץ והצלה אין הבדל בין גברים לנשים. במקום שבו אני שירתתי לא חוויתי הרגשה של אי שוויון".
"אמא גיבורה"
היום ירדן משלימה תקופת לימודים מטעם הצבא, במהלכה כבר הספיקה להביא לעולם עוד ילד, הפעם מן הסתם לא על מדים ולא בצבא, אבל הבחורה הזו פשוט לא מתעייפת ומבחינתה הסיפור בצבא רק התחיל והיא כבר מחכה לחזור לשירות מלא על מדים. "אני אחזור לכל תפקיד שאני אדרש אליו, אני אוהבת את הפלוגה, אני אוהבת את הגדוד ופיקוד העורף הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי", עושה רושם שירדן הולכת לשבור שיאים נוספים וליצור תקדימים של אמא לוחמת בצבא שחוזרת עם נשק הביתה ושהילדים מספרים עליה בגאווה שהיא גיבורה, כמו שהדור שלנו הורגל לספר על האבות שלנו בימים שבהם הם היו במילואים.
חשוב גם לזכור שאחד מתנאי הסף להגשת מועמדות למשרת רמטכ"ל בצבא ההגנה לישראל הוא שירות קרבי. בשנתיים האחרונות ראינו שאישה שברה שיא כשמונתה לתפקיד ר' אכ"א, אבל נשים כמו ירדן מעלות את הסבירות לכך שבתפקיד רמטכ"ל תשרת יום אחד אישה.
ירדן היא דוגמא למי שלא עשתה לעצמה הקלות, לא כקצינה בצה"ל ואשת מקצוע מחד ומאידך לא כאישה וכאמא. הסיפור של ירדן, הוא סיפור מיוחד שמעלה כמה שאלות ותהיות על הקריאות והדרישות לשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות לנשים בצבא ובחברה הישראלית בכלל – האם הדרך לשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות צריכה להיות כרוכה בוויתורים אישיים ובמילוי חובות באופן מלא? מה גבול הוויתור שגבר או אישה בחברה צריכים לשים לעצמם בשאיפה לשוויון, מה הדרישות שצריכות להיות לחברה מהפרט ולחילופין של הפרט מהחברה?
השאלות האלו ימשיכו להישאל וטוב שכך, מה שבטוח הוא שנשים פורצות דרך כמו ירדן יהפכו את התשובה להרבה פחות צפויה ואת המציאות, לשונה מזו שהכרנו.