מרסלה גולדברינג (צילום: דובר צה"ל)
אחרי שהיא משתחררת צפויות לה לא מעט שנים בצבא. גולדברינג | צילום: דובר צה"ל

צעירים רבים מחליטים לעלות לישראל כדי להתגייס לצבא, אבל כמה מאותם צעירים מחליטים להתגייס לצבא נוסף אחרי השחרור? למרסלה גולדרינג, ילידת פרגוואי שגדלה בארצות הברית, המוטיבציה פשוט לא נגמרת.

"למדתי בסמסטר הראשון באוניברסיטה ודיברתי עם חבר שעשה תכנית מח"ל והוא מאוד הלהיב אותי לעלות לארץ ולעשות צבא", מספרת מרסלה. "האמת היא שרציתי מההתחלה לעשות צבא, אבל שמעתי שצריך להתחיל את השירות עוד לפני גיל 21, אז עזבתי הכל ובאתי לארץ". על פי מה שמרסלה מספרת, היא העלתה את הרעיון בעבר, כשהייתה צעירה יותר, אבל המשפחה התייחסה לזה בצחוק. היא מצדה עשתה איתם דיל: אם היא תגיע להישגים טובים בלימודים, הם יאפשרו לה לעלות לארץ. כשהיא החליטה שהיא באמת רוצה להגיע הנה, אי שם בתחילת שנת 2012, היא הפעילה את הדיל.

מרסלה ניהלה מראש את כל התכניות של הגיוס לצבא, בתוך זמן קצר כבר נקבע לה מועד גיוס וכל מה שנותר לה זה פשוט לעלות לארץ. את עשרת הימים הראשונים בארץ היא עושה עם משלחת תגלית שאליה היא מצטרפת. בסוף התכנית כל חברי המשלחת חוזרים לארצות הברית והיא נשארת כאן בארץ כשנותר לה כחודש וחצי עד הגיוס. "הימים הראשונים היו קשים", היא מספרת. "כשכולם עזבו, הייתי לבד, לקחתי הרבה אוטובוסים, נסעתי לירושלים, נסעתי לתל אביב. רציתי להבין איפה אני נמצאת, רציתי להכיר. במהלך החודש שלפני הגיוס מצאתי משפחה דתית ממושב טירת יהודה והייתי אצלם עד הגיוס".

בשונה מחיילים אחרים, ברגע שמרסלה מתגייסת לצבא, היא מרגישה שהכל מתחיל להסתדר ולהתיישב על המסלול הנכון. "הכרתי את החברות הכי טובות שלי שהגיעו לכאן מאנגליה ומלטביה, העברית שלי השתפרה מאוד. זה היה קשה, אבל אני שמחה שעשיתי את זה כי אני מרגישה שהתבגרתי כאן יותר טוב ממה שהייתי מתבגרת בשנים האלו בארצות הברית".

סגירת מעגל בדרום אמריקה

את השירות הצבאי שלה, מרסלה מתחילה בגדוד חילוץ והצלה של פיקוד העורף. "אני לא אדם לוחמני במיוחד, אבל היה לי חשוב להציל חיים", היא מספרת ומוסיפה, "רציתי לשרת בעוקץ, אבל אני שמחה שבסוף הגעתי לחילוץ והצלה". במסגרת תפקידה, מרסלה מתאמנת מתאמנת באופן שוטף לקראת מתן מענה לאירועי משבר שמצריכים פעולות של חילוץ והצלה בשטחים אזרחיים. בשגרה, היא משרתת כלוחמת לכל דבר בפלוגת בט"ש, כעת היא מוצבת באזור אילת. אחרי שנה בצבא, היא כבר מפנטזת על התכניות של אחרי השחרור - תכניות לא שגרתיות.

_OBJ

"התכנית שהתחלתי בארצות הברית זו תכנית של ארבע שנים שמשלבת לימודים וצבא. אתה לומד ארבע שנים ואז אתה מתגייס לצבא ומשרת בין ארבע לשמונה שנים. זה הרבה זמן", היא מספרת. "אני לא יודעת איזה תפקיד אני אקבל, אבל אני מכוונת לתפקיד של קצינת קשרי אוכלוסייה. במסגרת התפקיד, אני אסע לאזורי משבר ואדאג לתנאים הבסיסיים של האוכלוסייה, כמו מים, אוכל ושירותי רפואה".

למה את לא רוצה להישאר ולעשות את זה בפיקוד העורף?
"אני לא מוכנה לוותר על הזכות שלי לתואר אקדמאי ואני רוצה לעשות את זה באנגלית. בארץ יהיה לי מאוד קשה לעשות את בעברית. אני כן מאוד רוצה לחזור אחר כך לארץ".

לא עצוב לך לעזוב?
"אני מאוד נרגשת מלחזור, אבל כל החברים שלי פה. זו תחושה מרירה-מתוקה".

מעבר לתואר אקדמאי, למרסלה יש מעגל נוסף לסגור: למצוא את הוריה הביולוגיים. ארץ הלידה שלה היא פרגוואי ובגיל שנה וחצי היא ואחותה התאומה אומצו על ידי משפחה יהודית אמריקאית. אחרי המעבר ארצה והתהליך שהיא עברה כבר, היא נכונה לאתר את המשפחה שלה ולהכיר את המקורות שלה. לדבריה, מדובר בתהליך מאוד ארוך שמצריך עבודה רבה. בארצות הברית, מחכה לה אחותה התאומה גבריאלה איתה היא בקשר יומיומי, כדי שביחד הן יצאו למסע של אחרי הצבא בדרום אמריקה.

>> האמזונה של מג"ב: הכירו את היפהפייה שלוחמת בפשע