בתוך פחות מ-48 התרחשו שני אירועים משמעותיים ודרמטיים במזרח התיכון. ביום שלישי חוסל בתקיפה שיוחסה לישראל סאלח אל-עארורי, בכיר בארגון הטרור חמאס, ששימש כממונה על פעילות הזרוע הצבאית ביהודה ושומרון וסגנו של איסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של הארגון.
אתמול, רביעי, אירעה סדרת פיצוצים ליד קברו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, גנרל קאסם סולימאני בעיר כרמאן שבאיראן, במהלך אירוע לציון יום השנה לחיסולו, שהיה ב-3 בינואר 2020 בבגאד. מעל 100 בני אדם נהרגו ועוד עשרות נפצעו. מי שמצוי קצת בתחום הביטחוני התרשם שמה שקרה באיראן לא נראה כמו פעולה ישראל, ואכן על פי פרסומים זרים ישראל גם העבירה מסרים שזו לא פעולה שלה.
האירוע באיראן העלה לכותרות שוב את שמו של סולימאני בעיתוי מעניין. אותו סולימאני הוא בעצם מי שתפר את כל החבילה שהתפוצצה לנו בפנים בשבת 7 באוקטובר.
בכיר הטרור שחוסל עכשיו, והבכיר יותר שחוסל לפניו
אם בעשורים הקודמים התמודדה ישראל בעיקר עם חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון, סולימאני הוא האיש מאחורי המצב בו מיליציות מאיימות עלינו מתימן (החות'ים), מסוריה, הטרור ביהודה ושומרון מתגבר ומאורגן יותר, הארגונים בעזה פועלים תחת "חמ"ל משותף" ומגיעים לפגישות תיאום עם חסן נסראללה בבונקר שלו, ברובע הדאחייה בביירות בירת לבנון.
אם סולימאני הביא את ה"סטארטאפ" של להקיף את ישראל בארגוני טרור ומיליציות שיהיו מתואמות ביניהן, אותו עארורי שחוסל השבוע בביירות, היה לאחרונה יותר כמו 'פרויקטור'. האיש שמזרים כסף איראני למחבלים בערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון.
האם החיסול של אל-עארורי ישפיע משמעותית על מצבה הביטחוני של ישראל? מוקדם לדעת אבל כנראה שלא. אם להתרשם ממה שקרה במקרה של סולימאני – בכיר ומשמעותי הרבה יותר ממנו – אז האיש שהוביל את ציר הטרור נגד ישראל אולי חוסל, אבל התשתית שהניח ממשיכה לפעול גם אחריו.
לתפוס את המפלצת לפני שהיא גדלה
אם יש לקח בסיפור הזה הוא אולי שישראל צריכה להגיע אל אותו "סטארטאפיסט" טרור הבא, לאנשים שבונים את כל הרעיון, מחברים בין המחבלים לנשק, לידע ולמקורות המימון, לפני שהם יוצרים את המפלצת הבאה על אחד מהגבולות שלנו.
מאז 7 באוקטובר חיסלה ישראל מפקדים רבים בדרג השטח של חמאס ברצועת עזה. בשיח הציבורי אותם חיסולים התקבלו קצת בזלזול. שמדובר במחבלים אלמוניים וזוטרים יחסית, לא שם מוכר ובכיר כמו עארורי. אבל אולי יש תקווה קטנה, שבין אותם מפקדים לא מוכרים שחוסלו בעזה, יש כאלה שעלולים היו להתפתח, אולי לא לממדים של סולימאני, אבל כן לאלו של אותו עארורי. שפוטנציאל הנזק שלהם היה גבוה יותר, מזה שהספיקו לגרום לו לפני שחוסלו.
בסופו של דבר, את האזרח הישראלי פחות מעניינות הגדרות התפקידים והמעמד של המחבלים. הוא רוצה ביטחון אישי ולאומי, לא לחיות תחת איום, שמה שקרה בשביעי באוקטובר לא יחזור שוב לעולם. ספק אם יש חיסול כזה או אחר שיכול לספק את אותו ביטחון שאנחנו מחפשים. אבל הסיבות לחיסול בכירי הטרור ברורות.
ברשימת הסיבות שמצדיקות את החיסולים, ניתן למנות את הצורך לסגור חשבון עם מתכנני הטבח, עם הדמויות שמובילות את הטרור נגד ישראל, הכריזמתיות, שחיסולן יכול להותיר חלל בארגוני הטרור, לפגוע בהרתעה ובמורל שלהם.
האיום הביטחוני הגדול שיצר סולימאני בגבולות ישראל, והפרויקט הנקודתי שהוביל אל-עארורי ביהודה ושומרון, מלמדים שברשימת החיסול, צריך לקחת בחשבון גם יעד של להגיע לאותם "מוחות" טרור, לפני שהם מצליחים לגדל מפלצת.