רס"ן פואז מחמד כבר חשב שראה הכול. הוא היה קצין הגששים של כמעט כל חטיבה מרחבית באיו"ש, לחם כמפקד גששים צעיר בלבנון, ותחת ידיו עברו יותר חיפושי מחבלים משיוכל לספור. למרות הכל, את הבוקר של 13 בדצמבר בשנה שעברה והיממה שהגיעה לאחר מכן, גם הוא לא יכול היה לצפות מראש.
"השעה היא 10 בבוקר ואנחנו בדיוק אחרי פתיחת ציר שזיכינו ממטענים, נוהל בוקר סטנדרטי", הוא משחזר, "פתאום הקפצה - אירוע ירי בגבעת אסף. אנחנו 4 ימים אחרי פיגוע הירי בעפרה והחיפושים אחרי המחבל שביצע אותו עדיין נמשכים, ועכשיו זה. אנחנו מגיעים לזירה ומבינים מיד שיש לנו שני חיילים הרוגים, סמ"ר יובל מור יוסף ז"ל וסמל יוסי כהן ז"ל, שניהם מגדוד נצח יהודה, שני פצועים - ומחבל שנמלט".
רס"ן מחמד לא חושב פעמיים. הוא מתחיל לפזר את הגששים שלו יחד עם הכוחות, ואת הגשש של "נצח יהודה" שולח לסריקה במרחב הגדוד. "פתאום אני מקבל התרעה בקשר ואומרים לי שיש רכב נטוש שחונה בעין תות - אני מיד מבין ששם אנחנו צריכים להיות", הוא אומר בנחרצות.
"יכול להיות שמדובר גם באזרח שמטייל בגזרה וזה בסדר, אבל באותה מידה זה גם יכול להיות קצה חוט", הוא מסביר, "הגשש מגיע, מזהה מיד סימנים חשודים ומדווח לי. הוא מבחין שהדלת של הרכב פתוחה ומבין שיש כאן משהו לא בסדר, מתקרב בזהירות למכונית, מסתכל בתוכה - ומוצא קליע של קלאצ'ניקוב או M16 במושב שליד הנהג".
הגששים מדווחים על הממצא ובסיוע המודיעין קושרים מיד את הרכב לפיגוע ובשאיפה - למחבל עצמו. "אנחנו מתחילים את המרדף מהרכב, כי אנחנו מבינים ששם ככל הנראה הוא עצר. הכוחות מוקפצים לנקודה ומתחילים להתקדם לכיוון רמאללה, מקום מסתור אפשרי למחבל", הוא מתאר, "אנחנו כגששים עובדים על העקבות, ומזהים מיד שהוא אכן התקדם לכיוון העיר".
כבר אחרי פחות משעה של סריקת הציר מתגלה גם מעיל: "אחרי שזיהינו את טביעות הרגל שלו יכולנו לקשר אליו את הראיות לאורך הדרך. הצעדים שלו היו היחידים על הציר, לכן היה ברור שהמעיל שייך לו". במקביל, המודיעין חושף שמדובר באותו המחבל שביצע גם את פיגוע הירי בצומת עופרה, ארבעה ימים לפני כן.
ציר הבריחה של המחבל ממשיך לתוך הכפר אל-בירה, ולשם הגששים מביאים את השב"כ ומפקד החטיבה דאז, אל"ם שרון אסמן. הם חולפים על פני מטעי זיתים וכוורות שוליים למראה עד הכניסה לכפר. "אנחנו יודעים מאיפה הוא נכנס לכפר, אך לא מאיפה הוא יצא ולאן. הוא בלי נשק, משמע הוא מוסלק בשטח ויכול לשמש בקלות לפיגוע הירי הבא שלו או של שותפיו".
"אנחנו מתחילים ללכת בחצרות הבתים, ושם אנחנו עולים שוב על העקבות שלו ומצליחים באמצעות האמצעים המסווגים של צה"ל והשב"כ לעלות שוב על נתיב הבריחה שלו, שבמרכזו הוא עלה על רכב וברח לתוך רמאללה", הוא מעיד, "שם המודיעין והלוחמים החלו לפעול, סגירת המעגל התקיימה בתוך רמאללה - והמחבל עצמו נעצר כמה שעות מאוחר יותר. אבל מבחינתנו כבר התכוננו לזה שזה לא הסוף".
כאמור, הגששים ואנשי החטיבה מבינים שהמחבל נכנס לאל-בירה ללא נשק כדי לא לעורר חשד, ושכל עוד אמצעי הלחימה לא נמצאים עליו - הם מוחבאים למען שימוש עתידי שלו או של דומיו כדי לבצע עוד פיגועים קטלניים.
"אני מרכז את כל הגששים של החטיבה ואנחנו מנסים יחד להיכנס לראש של המחבל. מה הוא חושב עכשיו? מה הוא חשב אז? מה הוא עשה ואיך כדי 'לתחמן אותנו', כדי שלא יתפסו אותו נמלט עם הנשקים. זה מה שנדרש - אתה נכנס לראש של המחבל - ובמקביל מתפלל להצלחה".
"באותם רגעים אנחנו כבר 3-4 שעות מרגע הפיגוע עצמו וכבר ברור לנו שצריך להתעקש, להביא את האמל"ח ולמנוע את הפיגוע הבא. התשובה נמצאת בין הרכב לכפר אל-בירה, אנחנו בטוחים בזה".
כלבני עוקץ והגששים ממשיכים ללכת על הציר עד לרדת החושך. בראש מתנגנת 'מנגינה' אחת - הפיגוע השלישי בדרך.
מחליטים לחדש את הסריקות באור יום, והגששים משוחררים למנוחה לא רגועה בעליל. "בשש בבוקר אנחנו מחדשים את הסריקות יחד עם הכלבנים, ומהר מאוד מוצאים את עצמנו בנקודה שלא ממש ייחסנו לה קודם חשיבות - כוורות הדבורים במטע הזיתים", מספר המפקד, "מדובר במקום שקשה להתקרב אליו. 20-30 כוורות חיות, מלאות דבורים, נקודה שאף אדם לא יכול להיות בו בלי מיגון ומסכות יותר מכמה שניות - זה לא מסתדר לי כריאלי, יש מצב שכאן הנשקים מוחבאים?"
"אני מבקש מעוקץ ומהגששים שלי לקחת צעד אחורה, אני מסתכל סביב המתחם ורואה עקבות שדומות לשל המחבל, אבל עדיין לא בטוח, מרגיש לי שהוא הסתובב כאן קצת יותר מדי", הוא מתאר את הרגעים המתוחים, "פתאום אני מבחין בשביל קטן ותלול שיורד לעבר הכוורות עצמן, כולם צועקים לי לא לרדת, שאני אפצע, אבל אני חייב, כל השביל מכוסה בעקבות שלו".
למרות הדבורים, הפחד להיפצע והמחשבות על הסיכויים הקלושים למצוא משהו בסבך, רס"ן פואז מחליט לרדת ולסרוק את הכוורות מקרוב. "אני ממש מתחיל לשחק 'חם קר', זו התחושה שלי באותם רגעים, ועם זאת - אני מרגיש שהנשק כאן", הוא מספר וקולו רועד, "אני ממש שוכב לצד הכוורות ומסתכל מתחתיהן, ופשוט לא רואה כלום, הכול שחור. פתאום באחת הזוויות אני רואה משהו מנצנץ, משהו שאור השמש משתקף בו, והחלטתי לשים שם את היד - מקסימום זה לא יהיה שם ואני איעקץ, מה יכול לקרות?".
"זו שקית ניילון. אני מרגיש אותה ויש בה משהו מברזל, אני מושך אותה החוצה ומבין מיד שזה הנשק", הוא משתף בהתרגשות, "פתחתי את השקית והוא נגלה אליי - רובה קלאצ'ניקוב עם שתי מחסניות".
שם הייתה סגירת המעגל על הנשק הראשון, הסיפוק באוויר היה אדיר, אבל על פי המידע - למחבל היו שניים. "התחלנו להפוך את הכוורות, מצאנו עוד שתי מחסניות שהוחבאו בתוך הכוורות עצמן, וכשהבחנו במתכת שחורה מבצבצת מאחד השיחים הסבוכים כבר ידענו - הכול נמצא, זה היה הקנה של הנשק השני".
הנשק השני, רובה M16, אכן הוסלק בשיח קוצים בסמוך לזירת החיפושים: "הושטתי את היד שלי במהירות לתוך השיח ונחתכתי כולי, אבל כמה שאולי כאב - לא הרגשתי כלום מרוב סיפוק. לא האמנתי שעשינו את זה".
"מדובר באירוע קשה עבורנו, עם הרוגים ופצועים, אז אי אפשר באמת להסתכל על מציאת הנשקים כמשהו משמח. זו סגירת מעגל שהיא נטו מבצעית כדי להציל את מי שעדיין אפשר להציל ולהביא על עונשם את המחבלים, ובזה אני מתגאה", מסכם קצין הגששים, "ובנימה האישית, אני חושב שהראינו שבחיפושי אמל"ח וחשודים, יש בנו הגששים צורך אמיתי ומוחשי שמביא קצי חוט שבאמת מסייעים לכוחות, זה עדיין יושב לנו גם בלב וגם בראש ואני נושא את זה איתי יום יום, תמיד אשא".