האיש: סמ"ר דויד כהן, בן 21 מעתלית, לוחם במסייעת "חרוב"
מומחיות: אשף סרטונים ויראליים הממצים את הטירוף בשגרה הצה"לית השוחקת
שיא בלייקים: 7,000
חפשו אותו: בפייסבוק: DAVID COHEN
קשה להתעלם מהסרטונים של סמ"ר דויד כהן כשהם קופצים לך בפיד. זה מתחיל בבימוי האופן בו לוחם שורד את שגרת השמירות בצבא, אך תוך שניות ספורות מסוק מתרסק או שד קופץ על המסך. הסרטונים שלו רוויי אפקטים גרפיים ותיאורים שמעבירים בהקצנה את המסר: צבא זה מסריט. "התחלתי עם הסרטונים בגלל שנגנבתי מכל השמירות והמשימות שעשיתי. ארבע שעות שמירה זה בכלל לא קל וחיפשתי דרך טובה להעביר אותן - לחשוב על סרטונים. הסרטון הראשון שעשיתי היה על השמירות בצה"ל וזה ממש הצליח לי, משם התגלגלתי קדימה. ראיתי שאנשים מתלהבים מהסרטון וביקשו ממני לעשות עוד. השחקנים שלי הם רוב הזמן חברים מהפלוגה והמחלקה", אומר סמ"ר כהן. דווקא את האפקטים שמאפיינים את הסרטונים שלו, הוא מספר שהוא עושה בסמארטפון. "אני עורך את הסרטונים בתוכנה באייפון. יכול לקחת לי גם שלוש שעות וחצי בשביל לתקן סרטון ולהוסיף לו אפקטים. זה שווה לי את זה אחר כך כי אנשים אוהבים את זה ומבקשים שאני אעשה עוד וזה נותן לי מוטיבציה להמשיך. גם המג"ד פרגן ואמר שהסרטון על השמירות הצחיק אותו", הוא אומר בחיוך גאה. לסוגיית השמירות הוא החליט להקדיש ארבעה סרטונים, כשבאחרון שבהם הוא מתאר כיצד השומר עובר ממצב של רוגע וערנות לשיחה עם נמלה ואובדן השפיות - המרחק בין העמדה לקב"ן מעולם לא נראה קצר יותר. בשנה האחרונה העלה סמ"ר כהן כמאה סרטונים לפייסבוק. "אני יכול לשבת ופתאום יצוץ לי רעיון לסרטון רק מלשמוע מילה שמישהו אמר. זה ניצוץ של רעיון שאני הולך איתו עד הסוף", הוא מתאר. חשוב להדגיש שהסרטונים לא מצולמים בעת ביצוע שמירה אמיתית.
לא תמיד הסרטונים זוכים לתגובות חיוביות. במהלך מבצע שובו אחים, כהן העלה סרטון שצחק על חוסר הערנות ביחס לאיום של חטיפת חייל והגיע לתוכנית "צינור לילה" בערוץ 10 וגרר תגובות שליליות. "בשובו אחים, המצב היה רגיש ואני לא לקחתי את זה כמו שצריך. אני באמת רוצה שאנשים יקבלו את ההומור שלי בצחוק. אני לא בא לפגוע באף אחד ועושה את זה מתוך רצון לשמח אנשים. ההומור זאת דרך עבורי כלוחם להתמודד עם הדברים שאני עובר, זה פורקן לנפש".
מבט לעתיד: החיילים והאזרחים שהתרגלו לסרטונים של דויד (שנקרא גם בפייסבוק "ההוא מהסרטונים"), יצטרכו בקרוב למצוא יוצר חדש שיצחיק אותם. "אני משתחרר במרץ ואחרי הצבא אני לא יודע אם אמשיך עם זה. צריך הרבה זמן פנוי כדי לחשוב על רעיון ולהוציא אותו לפועל ויש את זה בצבא - באזרחות יש עבודה וחברה. אני חושב שאפרוש כשאשתחרר".
האיש: סמ"ר סהר קליזו, בן 21 מגן יבנה, סרס"פ במבצעית "לביא"
מומחיות: הוגה ויוצר סרטונים ויראליים בניחוח פארודי על המציאות הצבאית וזו שמחוצה לה.
חפשו אותו: בפייסבוק ־ SAHAR CALISO
שיא בלייקים: 8,000
כנראה שיצא לכם בשבוע האחרון להיתקל במישהו בפייסבוק ששיתף את העמוד החדש של סמ"ר סהר קליזו.
אחד הסרטונים הכי נצפים שלו, שהגיע גם כן לתוכנית "צינור לילה", הוא פרודיה על הפרסומת לבמבה שבה התינוק אומר לאמא שלו שהיא "לא מחליטה עליו".
"בסרטון רואים אותי אומר למ"מ שלי שהוא לא מחליט עליי, בזמן שאני זורק את הווסט והנשק ובסוף רואים אותי סוגר שבת", מתאר סמ"ר קליזו. "בפעם הראשונה אחותי צילמה אותי לסרטון על הדרך שבה אני מתאמן על שק אגרוף, לעומת איך חברים שלי מתאמנים על שק אגרוף וראיתי שזה תפס. אהבתי את הקטע הזה של הלייקים והתמכרתי לעשיית הסרטונים האלה - כי מי לא אוהב לקבל לייקים?"
רבים מהסרטונים המבוימים הזכורים של סמ"ר קליזו, נוגעים בצבא, כמו למשל סרטון אימה המתאר את המחסור בכוח אדם במוצב: "רוב היום שלי עובר בצבא, אז על זה אני יוצר. אני עושה סרטונים כשקורה לי משהו ואני אומר לעצמי - בדוק זה קורה לכולם. כשאתה מרגיש שזה נוגע להרבה אנשים הסרטון יתפוס יותר", הוא אומר.
"הסרטונים מתחילים להיות יותר על האזרחות, גם כי נגמרים לי הרעיונות הצבאיים וגם כיוון שאני משתחרר עוד מעט. את רוב הסרטונים אני עושה עם חבר שלי מהפלוגה שכבר השתחרר, ניר קשאני".
לא כל המפקדים התלהבו מהסרטונים של סמ"ר קליזו, אבל בסוף הוא קיבל את האישור הכי טוב שלוחם בגדוד יכול לקבל.
"כל המפקדים בגדוד התרגלו למה שאני עושה, גם המ"פ שלי שלא אהב את זה בהתחלה. פעם המג"ד הגיע לעשות לנו שיחה פלוגתית ואמר שגרמתי לו ולאשתו לצחוק", הוא מספר. "יש גם תגובות מלוחמים שמזדהים עם מה שקורה בסרטון והלוחמים האחרים בגדוד גם מפרגנים".
מבחינת סמ"ר קליזו, הסרטונים הם דרך טובה להגיע לאנשים ולא רק להצחיק אותם: "אני מכוון שהסרטונים יגרמו לאנשים לצחוק אבל גם עשיתי סרטון להגברת המוטיבציה לגיוס. יש גם הרבה רעיונות מצחיקים שהם לא טובים לצה"ל אז פשוט לא עשיתי אותם. אני גם לוחם ומפקד ולדעתי חשוב להתגייס ולתרום", הוא מדגיש.
מבט לעתיד: את הניסיון שצבר בשנה האחרונה הוא מתכנן לנצל גם באזרחות, אך אולי מזווית אחרת. "בעתיד אני חושב לחפש את עצמי בתחום המשחק".
האיש: סמ"ר טל ביטון, בן 21 מאשקלון, לוחם במסייעת "לביא"
מומחיות: אמן סטטוסים המכונים 'ממים' ומקים עמוד הפייסבוק "לוחמון"
שיא בלייקים: 50 אלף
חפשו אותו בפייסבוק: לוחמון
ה"לוחמון" הוא דף חובה בפיד של רוב הלוחמים בצבא, אך למרבה הפלא הוא גם פופולארי אצל לא מעט ג'ובניקים. עמוד הממים שהגיח יחד עם עמודים רבים אחרים שעסקו בצבא, הוא ללא ספק אחד המוצלחים והיציבים מביניהם, שמחזיק עם קרוב ל -50 אלף לייקים. "כשהייתי בקורס מ"כים בביסל"ח, הרצתי עם חבר שלי בדיחות שקשורות למ"מים ואמרנו שצריך לפתוח עמוד כזה בפייסבוק", מספר סמ"ר טל ביטון, שמתחזק את העמוד כבר שנה וחצי. "כמה שבועות אחר כך, כשהייתי בבית, פתחתי עמוד כזה ותוך כמה שעות זה צבר תאוצה ולייקים. תוך שבוע הוא הגיע ל - 20 אלף ובהמשך זה כבר נהיה סמל שאין לוחם שלא מכיר אותו", מספר ביטון בגאווה.
העמוד נותר פעיל, אם כי במתכונת קצת שונה גם במהלך המבצעים שובו אחים וצוק איתן יש מצבים כמו בשובו אחים או בימי זיכרון, שבהם אני משתף דברים רציניים וערכיים וכותב משהו ממני, אני מביע גם את עצמי דרך העמוד. בצוק איתן למשל, לא מצאתי לנכון כמעט לשתף משהו מצחיק. היו כמה דברים בודדים ששיתפתי כדי להעלות חיוך בתוך כל הבלגן הזה", הוא נזכר. עבור סמ"ר ביטון הייתה יותר מהתלבטות אחת לגבי אופן ההתייחסות למבצע צוק איתן. "הייתה תחושה של אכזבה גדולה בגלל שכפיר לא נכנסו לעזה במבצע אחרי שבשובו אחים היינו במרכז הפעילות. החטיפה שקרתה בגוש עציון גם הייתה בגזרה של הגדוד שלי. מחודש יוני עד אוגוסט, הייתי פעמיים בבית ולא עצמנו עין במטרה למצוא את החטופים. כשמצאנו אותם הכול עבר לעזה ואותנו שכחו". במהלך המבצע החליט ביטון לפרוק מעט מהתסכול של הכפירניקים ולפרסם מספר פוסטים על המצב. "זה כאב שהורגש בכל החטיבה", הוא מודה. "יש לי חברים מכל הגדודים וכולם היו שותפים לזה. לפוסטים האלו היו הרבה תגובות מהורים של אנשים ואנשים מבוגרים שכתבו שהם מעריכים את החטיבה וזה שיפר את ההרגשה שלנו".
בין הסרטונים שמופיעים בעמוד יש גם את אלה של דויד כהן וסהר קליזו, שגם הם לוחמים בחטיבה המנומרת. "תמיד יש פרגון גם לחברים האישיים כשיש מישהו מהפלוגה או הגדוד. קליזו היה איתי בקורס מ"כים והוא שולח לי המון פוסטים. ביום ראשון בדיוק פרגנתי לעמוד החדש שלו", מספר ביטון. "לפעמים מופיעים בעמוד גם שיתופי פעולה עם חברות או עם מארגני מסיבות. אני משתדל לא להעלות תכנים שיווקיים, זה עמוד עם אג'נדה מסוימת ואני לא רוצה להפוך אותו למסחרה. אני נהנה לשמור עליו ככה ומפרסם דברים שבאמת קשורים, בין אם זה מצחיק או רציני".
מבט לעתיד: ביטון כבר חושב על עתיד העמוד כשהוא ישתחרר מהצבא בעוד שמונה חודשים. "תכננתי להעניק אותו לאיזה מישהו צעיר אחריי אבל גם אם זה לא יקרה אני לא אסגור את העמוד. אולי אני אמשיך להתעסק איתו, אבל הרבה פחות".
האיש: סמ"ר (במיל') גל גנון, בן 21 מבית שמש, לוחם במבצעית של גדוד 931
מומחיות: יצרן שידוכים מדופלם ומקים רשת חברתית ייחודית לחיילים
חפשו אותו: admatay.co.il
במהלך שירותו כלוחם, בין שמירה לסיור, מצא סמ"ר (במיל') גל גנון את הזמן לעבוד על אתר חלומותיו - רשת חברתית לחיילים בלבד. באתר שהושק לפני כחצי שנה ועונה באופן לא מקרי לשם: "עד מתי", רשומים כבר 8,000 חיילים וקצינים ולדברי המקים, המספרים ממשיכים לעלות בעקביות. "הרעיון של האתר הוא לחבר בין חיילים", מספר גנון. "לתת אפשרות לחייל לשאול את המש"קית ת"ש מתי היא מגיעה למוצב, או לגרום לחיילים בבסיס גדול כמו הקריה להכיר אחד את השני".
בעקבות פציעתו במבצע צוק איתן, השתחרר גנון מהצבא לפני כשבועיים וחצי. הוא נפצע במהלך לחימה עם פלוגתו בבית חאנון, ביום השמיני למבצע הקרקעי. "כבשנו וטיהרנו בית ואחרי זה הגיעה אספקה של מנות קרב ואנשים התחילו לאכול", הוא נזכר. "הפקידה הפלוגתית שלנו דחפה לתוך האספקה גם מכתבים מהמשפחה אז העדפתי לקרוא אותם בחדר לבד בזמן שכולם אכלו. התפרקתי עם עצמי ועד שסיימתי כולם כבר עלו לישון. ירדתי לחדר שבו הם אכלו וכשהתחלתי לאכול לחם עם טונה אחד, המחבלים קלט שאני שם וטיל נ"ט פגע בבית. אני שכבתי בהלם על הרצפה ולא יכולתי לזוז. שמעתי אנשים מתקרבים אל הבית, היה אבק ועשן וקיבלתי רסיסים בעיניים ולא יכולתי לראות כלום. הבנתי שאני פצוע. הייתי בטוח שיד שמאל ורגל ימין שלי נקטעו. התחלתי לשמוע את המחבלים מתקרבים אז אמרתי שמע ישראל, וצעקתי למ"פ שלי "תעזור לי, אני לא רוצה למות", מתאר גנון. הוא פונה במסוק לבית החולים תל השומר, שם הוא מטופל מאז. "יש לי רסיסים בכל הגוף, אני רואה קצת חלש בעין שמאל וביד שמאל אני יכול להזיז רק את האצבעות, אבל זה מספיק לי כדי להיות על המחשב. המחשב הולך איתי לכל מקום וזה עושה לי את שגרת היום כייפית יותר, אני פשוט אוהב את זה", הוא אומר.
מאז הפציעה, הוא מספר שהתחיל לעבוד שוב במרץ על האתר, שנזנח בימי המבצעים שובו אחים וצוק איתן. "הפציעה חיזקה אותי ואת הרצון שלי להתעסק באתר כי ראיתי את כל העם והחיילים מאוחדים אחרי המבצע", הוא משתף. "רציתי גם לעזור ולתרום לחיילים בדרך שלי", הוא מספר.
מבט לעתיד: "אני מתכנן לנהל את האתר עוד הרבה זמן ולמזלי יש איתי עוד אנשים תותחים שעוזרים לי בפיתוח ורוצים להשקיע בו".