האירועים בצפון השבוע ודבריו שאמר הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי ללוחמי מילואים במקביל אליהם, מלמדים על כך שבגבול הצפוני הסתיימה תקופה והשקט שם עומד להיות הרבה יותר מתוח. עד כמה שלא נוח לישראל להודות בכך, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה זיהה את הנקודה הנכונה להוציא לפועל מבצע איכותי, ששם את ישראל בצומת קבלת החלטות מורכבת. יש לציין כי מערכת הביטחון חוקרת את האירוע ולא מצביעה על חיזבאללה כאחראי לפיגוע.
ניתן להעריך בסבירות גבוהה שישראל תגיב לפיגוע בצומת מגידו. היא תבחר את המקום והזמן. עד שזה יקרה, בצבא חייבים לתחקר את מה שמסתמן כמו מחדל חמור. התרעות לפיגועים היו לפני הפיגוע, אך למרות זאת הוא לא סוכל בזמן ורק בנס לא הסתיים עם נפגעים רבים. כזכור, תושב הכפר סאלם בשנות העשרים לחייו אלדין שרף נפצע קשה מפיצוץ המטען.
חשוב לציין שלמרות הסרת האיפול על הפיגוע שיצא מלבנון, עדיין רב הנסתר על הגלוי ומערכת הביטחון לא שיחררה את כל המידע לציבור. האירוע הזה מעלה שאלות קשות על התנהלות המערכת, ועל כך יש לתת תשובות לציבור. מה גם שניסיון העבר מלמד שהסתרה של מחדלים, מובילה לרוב לאי טיפול הולם בהם.
התוצאה מול הכוונה
גופי המודיעין של ישראל עדיין חוקרים מי עומד מאחורי הפיגוע, איך גייסו את המחבל ואיך אימנו אותו. חוקרים מי סיפק את מעטפת המודיעין והלוגיסטיקה למבצע ואיך הצליח לחדור את הגבול המבוצר ולהגיע לעומק השטח.
המודיעין רוצה הוכחות שיציגו לדרג המדיני, בכדי שיוכלו לקבל שם את ההחלטות הנכונות. למרות שלא הצביעו עליו עדיין, לכולם ברור שחיזבאללה הוא מי ששולט כמעט בכל לבנון, בטח בדרומה, ולכן לא סביר שפיגוע כזה לא עבר דרכו, לכל הפחות, כשסיכוי גבוהה שהארגון עומד מאחוריו.
כאן נכנסת דילמת התגובה והיא אדירה. לישראל יש נטייה להתייחס למבחן התוצאה ולא למבחן הכוונה. זה נכון לעזה, לשטחי יהודה ושומרון וגם ללבנון. העובדה שלא היו נפגעים רבים, הביאה את ישראל לשמור על השקט וככל הנראה שגם לחפש תגובה שלא תבעיר את הגזרה.
מנגד, ספק גדול אם בחיזבאללה חושבים כמו ישראל. מבחינתם, נראה שהדבר מסמן חולשה ולכך, יש להוסיף את הסערות הפוליטיות והחברתיות בישראל. לאורך השנים צה"ל סיפר לציבור עד כמה חיזבאללה מורתע וחושש מישראל, ולכן שומר על השקט מאז שנת 2006, מלחמת לבנון השנייה.
באופן חלקי זה היה נכון. אך שורת אירועים בשנים האחרונות מסמלת ככל הנראה שהתקופה הזו הסתיימה. ניתן למנות בין היתר את הירי לעבר רכב ה"זאב" של צה"ל ותרגיל ההטעיה שבו הטיסו כביכול חיילים לבית חולים בשנת 2019, אירוע שרק חיזק את חיזבאללה.
אירוע משמעותי סימל את סוף התקופה ביולי 2020, כשחיזבאללה חיפש נקמה על מות פעיל שלו בסוריה. חיזבאללה איים בתגובה קשה וצה"ל הרחיק מיד את כל החיילים שלו מגבול לבנון. את מי שנשאר שמו עמוק מתחת לאדמה.
כאשר זיהו חוליה של חיזבאללה שמגיעה לבצע ירי נ"ט, נמנעו מלפגוע בה בשל הוראה מפורשת של הדרג המדיני. ירו ליד המחבלים כדי להבריח אותם. היו שני אירועים מהסוג הזה. בחיזבאללה ראו והבינו: ישראל חרדה מאוד ממערכה בלבנון בעוד להם יש מרחב תמרון.
הייתה גם, נזכיר, ההחלטה הישראלית שלא להגיב לשיגור המזל"טים של חיזבאללה לכיוון אסדות הגז בשנה שעברה. כך שלעובדה שחיזבאללה התפנה מהלחימה בה לקח חלק בסוריה והשתקם, נוספה גם השחיקה בהרתעה הישראלית נגד ארגון הטרור מצפון.
באירוע הנוכחי, בפני ראש הממשלה נתניהו ניצבת דילמה לא פשוטה ברמה האסטרטגית, כיצד להגיב. האפשרויות רבות, החל מתגובה חשאית שתאפשר לישראל יכולת הכחשה ועד תקיפות משמעותיות בלבנון. כל החלטה שנתניהו יקבל יכולה להביא לתוצאה שהוא אינו רוצה בה, שתעלה בחיי ישראלים רבים.
נראה שהאירוע האחרון הפיל לא מעט אסימונים בצה"ל וגופי המודיעין. בדברים של הרמטכ"ל ללוחמי המילואים הוא אמר: "אנחנו מסתכלים על אתגר רב זירתי, הוא היה פחות בשנים האחרונות. הרבה שנים. ואנחנו רוצים להיות מוכנים אליו. זה אומר שאנחנו צריכים צבא סדיר וצבא מילואים מאוד מאוד מוכנים. מאוד נחוץ, מאוד רלוונטי. האויבים שלנו מסתכלים ואומרים, אולי בעת כזו אפשר רגע לראות, יש כאן איזו הזדמנות של חולשה".
״אני מעביר מסר אחד מאוד פשוט: אנחנו כאן בשורות ותכף עוד רגע בשוחות, ויחד, משימה אחת, עובדים ביחד, עושים ביחד״.
מדברי הרמטכ״ל בתרגיל עוצבת המילואים ״חצי האש״ של עוצבת האש: pic.twitter.com/Row6qJLvyq
דבריו של הלוי ברורים. עד היום צה"ל פעל תחת ההנחה שגבול הצפון שקט והוא יכול להילחם בנפרד מול עזה או שטחי יהודה ושומרון. לא עוד. הרמטכ"ל מסביר שנדרש צבא חזק ועל הדרך מזכיר שבהקשר הלבנוני, צה"ל הסדיר קטן מדי ולא מספיק. שיש להכין את צבא היבשה למערכה, בדגש על צבא המילואים, שנכון להיום רחוק מאוד מהמוכנות למערכה הזאת.
עשר שנות המערכה שבין המלחמות (מב"מ) הן לא רק נגד איראן אלא גם נגד חיזבאללה. התרגלנו לכך שחיל האוויר תוקף בסוריה והצד השני יושב בשקט ולא מגיב. כמעט. אך הצבא והאזרחים בישראל, צריכים להבין שהצד השני מנסה להגיב כל הזמן. ברוב המכריע של המקרים צה"ל והמודיעין מצליחים לבלום את התגובות האלה. על רוב הסיכולים אנחנו לא שומעים.
אחת לזמן רב, גם הצד השני רושם הצלחה וצריך להבין את זה. המשפט "קו ההגנה לעולם ייפרץ" תופס גם בתחום הזה. הבעיה היא שכל אירוע כזה נפיץ ויכול להצית את המערכה הבאה. אבל עוד לפני מלחמה, חדירת המחבל מלבנון והעובדה שהצליח לפוצץ מטען בכביש מרכזי, זהו אירוע רע מאוד מבינת הצבא. והתחקיר שלו חשוב גם כדי לסכל את הפיגוע הבא.
נקודת התורפה שנחשפה בגבול, בחיבור ההתראות לפיגועים לשטח ובאופן התגובה של המערכת לאירוע, דורשת תיקון משמעותי. זה אגב ייקח זמן וגם את זה צריך להבין. העובדה שלא חושפים תחת איפול מידע רב מעלה ספק לגביי הפקת הלקחים, גם כשברור שלא את הכל ניתן לפרסם.
אם צה"ל והשב"כ עדיין לא יודעים להצביע (נכון להיום) על המסלול המדויק שהמחבל עשה, הדבר מטריד ודורש תחקיר עמוק ותשובות. אלו נדרשות גם נוכח העובדה שלא ברור אם המחבל נכנס לישראל עם כל הנשק הרב שנתפס עליו, ואם היו לו סייענים מקומיים.
אם פעל לבד, אז איך הצליח להיכנס עם מטען קלימגור, רובה סער, רימונים וחגורת נפץ? די ברור שבצד השני נעשו הכנות ואימונים משמעותיים וכל זה, אמור להשאיר "חתימת מודיעין" משמעותית.
הכיוון שנבדק: סיוע מישראל
בישראל מתחזקת ההערכה שגם אם המחבל לא קיבל סיוע מאזרחים ישראלים, לחיזבאללה יש תשתית מודיעין רחבה בתחומי מדינת ישראל. כדי להכין ולהוציא פיגוע כזה לפועל, היה צריך מגוון רחב מאוד של מודיעין על נקודות שטח רבות.
מי שתכנן את הפיגוע הזה, היה צריך למצוא נקודת גבול שאותה ניתן יהיה לחצות וגם לדעת מה תהיה תגובת הכוחות בקו לאירוע כזה. גם אם הוא תכנן מהלך הונאה שימשוך כוחות לגזרה אחרת, צריך מודיעין כדי לדעת איך להפיק את זה.
צריך גם מקורות מודיעיניים אנושיים וטכנולוגיים שידעו להגיד למתכנן המבצע מה אופי החיים בשטח שאותו המחבל יחצה במסע שלו לנקודה שנקבעה. את מי הוא יפגוש בדרך, איפה הוא צריך ללכת ובאיזה שעות כדי לו להתקדם. זה סיפור שדורש הרבה מאוד מידע ובמבחן התוצאה, המוצלח למתכנני הפיגוע, נראה שהתשתית הזאת קיימת ועל שב"כ לאתר ולסכל אותה.
הכל מחזיר אותנו שוב לתגובה הישראלית. בשנים האחרונות ישראל לא מיהרה להגיב בשטח לבנון. זאת זמן שארגון הטרור הפר שוב ושוב את הריבונות הישראלית, שיגר טילים לעבר מטוסים ללא טייס, התקרב למוצבים והתחמש ברקטות וטילים.
בזמן שבעזה מטוסי קרב תקפו מטרות חמאס כתגובה על כל רקטה ששוגרה, בלבנון נשמרה העמימות, הייתה הימנעות מתגובות ובסופו של דבר, יצרו אצל נסראללה את התחושה שהוא צודק וישראל אכן מורתעת. כאשר הוא מזהה גם שהקשב בצמרת הישראלית נמצא בבעיות הפנימיות, נראה שהוא החליט לפעול ולבחון את ישראל, יכולות הסיכול שלה ומדיניות התגובה שלה.