"היינו במרחק של דקות מחציית הגדר וכניסה לרצועה", כך סיפר מג"ד בצה"ל שהיה מאוד קרוב להוביל את חייליו למרחבי הרצועה. לדברי גורמים בצבא התוכניות האופרטיביות ירדו עד רמת המ"פ והחיילים כבר יצאו מנקודות הכינוס אל עבר הרצועה. פעמיים ירדה הפקודה להיכנס ופעמיים בוטלה בדקה ה-90. "היה נראה שלא יודעים מה לעשות כשבפעם השנייה זה היה נראה כמו עוד מבצע מיותר בזמן הדיבורים על הפסקת אש", אמר חייל מילואים.
לדברי הגורמים איתם שוחחתי כבר במהלך יום שבת התחילו להגיע לדרג המתמרן "סימנים" למבצע קרקעי. ככל הנראה במהלך ניתן האישור מהדרג המדיני ובצבא התחילו להפיץ פקודות. במהלך אותו היום הוריד פיקוד הדרום את התכניות האופרטיביות, שעד אז היו מסווגות, למפקדים בשטח. "ביום שני בערב קיבלתי את הפקודה והתחלתי לתדרך את המפקדים", מספר מג"ד בחטיבת שריון. "בפעם הראשונה קיבלתי משהו מוחשי לידיים והבנתי שזהו, הפעם זה קורה. על פי התכנית היינו אמורים להיכנס יחד עם חטיבת הצנחנים ולעשות את העבודה".
המפקדים קיבלו משימה: "לפגוע בכמה שיותר מטרות"
באופן ברור אין פה אפשרות לספר מה כללה התכנית הצה"לית, אולם מפקדי השטח קיבלו משימות ויעדים בתוך הרצועה כשמטרתם העיקרית להוריד עד כמה שניתן את הירי לכיוון ישראל ולפגוע בכמה שיותר מטרות. חטיבת השריון 401 יחד עם חטיבת הצנחנים החלו לזווד את הכלים ולהתכונן לתנועה אל מחוץ לשטחי הכינוס. באזור אחר התכוננו גם לוחמי חטיבת הנח"ל יחד עם חטיבת גולני. מהשיחה עם אותם גורמים מתברר שגם חיילי המילואים כבר קיבלו משימות אש כשהם אמורים להיכנס אחרי הסדירניקים.
"התחלנו לקבל פקודות מהמפקדים ולהתכונן לתזוזה", מספר לוחם במילואים. "התחילו להריץ תדריכי מפקדים עד רמת המ"פ ואנחנו בדקנו את הציוד והתארגנו ליציאה. מאוד מהר עלינו על הכלים ויצאנו מהבסיס בו היינו לכיוון הרצועה למקום ממנו ניכנס לרצועה. הייתה תחושה שזה הדבר האמיתי. חלק פחדו אבל הרוב הגיבו ברעל כשאנחנו רוצים לצאת כבר ולדפוק אותם".
"היינו כבר עם אפודים וצבעים על הפנים"
הכוחות הצליחו להגיע לנקודות הזינוק שלהם באופן סמוי וחיכו לתאום הסופי כדי להיכנס לרצועה. "היינו כבר עם אפודים עלינו וצבעים על הפנים" מספר מ"פ חי"ר. "יש לי מפה עם נ"צ ביד, הכנתי את הלוחמים ורגע לפני שאנחנו יוצאים – מגיעה פקודת ביטול. ממה שאני ראיתי החיילים לקחו את זה מאוד קשה. הרבה באו אלי ושאלו למה. במקום שבו היינו ראינו את כל השיגורים לארץ ולפעמים גם חטפנו. כולם רצו להיכנס פנימה כי היה לנו ברור, ואני מאוד מאמין בזה, שכניסה שלנו הייתה מורידה מאוד את כמות השיגורים".
לאחר שבפיקוד הדרום התקבלה פקודת הביטול מוודא האלוף טל רוסו שהכוחות חוזרים בשקט ובלי לעורר חשד. בינתיים מתחילים לדבר על הפסקת אש ואנשי היבשה מתחילים להבין שהם מפספסים את ההזדמנות שלהם להכות באויב. "ככה הרגשנו", אמר המג"ד. "חזרנו לנקודת הכינוס ודיברתי אל החיילים. הסברתי להם שיש את שיקולי הדרג המדיני ואנחנו כצבא תפקידנו למלא פקודות. אני לא יכול להגיד שהם ממש קיבלו את זה", הוסיף בחיוך.
"הייתה כוונה אמיתית להיכנס"
"היה אישור מהדרג המדיני להיכנס, הייתה כוונה אמיתית", אומר לנו גורם במשרד הביטחון. "בגלל שמאוד מהר הבינו שהדיבורים על הפסקת אש, נכון לאותו יום, לא הבשילו ואי אפשר להמשיך ככה. על פי התוכנית האופרטיבית הדרג המתמרן לא אמור להמתין חודש כמו שהיה ב-2006 בהנחה כמובן שהולכים על האופציה הקרקעית. גם היה ברור שאי אפשר להשאיר את הכוחות בשטחי הכינוס זמן ארוך בין השאר גם בגלל הסיכון".
ככול הנראה המאמצים שהיו מאחורי הקלעים ובעיקר לחצים כבדים שהופעלו מצדם של האמריקאים גרמו לראש הממשלה לדחות את ביצוע המבצע ולתת הזדמנות נוספת. בעוד שהעם רצה פעולה קרקעית בדרג המדיני, היה ברור שפעולה כזו יכולה לנטרל את ההישגים שהיו עד אז. הצבא מקבל דחייה של 24 שעות ומגביר את המאמץ האווירי. חיל האוויר החל גם בתקיפה של מטרות תשתית ומנהרות הברחה.
מתכוננים להיכנס בפעם השנייה
24 שעות אחר כך, ביום שלישי, מקבל פיקוד דרום בפעם השנייה את הפקודה להיכנס לעזה. שוב יוצאים החיילים לשטחי הזינוק אלא שהפעם, בגלל הדיבורים על הפסקת אש, התחושות לא נוחות בעיקר בקרב חיילי המילואים. "מילואימניקים זה לא ילדים בני 18", אמר קצין מילואים שמפקד על פלוגה. "זה הביא לנו פלשבקים מלבנון השנייה והיה נראה כאילו יעשו מחטף קרקעי מיותר שיעלה בחיי אדם והכול בשביל כמה שעות. בפעם השנייה הייתי צריך לעשות לחיילים שיחות מוטיבציה וגם להסביר להם למה נכנסים כשמדברים על הפסקת אש. אבל בסופו של דבר כולנו רצינו לעשות את העבודה".
בפעם השנייה החלה תנועה של כוחות לעבר הרצועה כשהמטרה העיקרית זה להעלים את המהלך מהעין הפלסטינית וגם מזו של התקשורת. חלק הגיעו משטחי כינוס וכוחות אחרים שכבר חנו על גבול הרצועה התארגנו שוב ליציאה. "הכוח שלי היה אמור להיכנס 24 שעות אחרי הסדירניקים", מספר לוחם במילואים שמשרת באחת מחטיבות השריון של צה"ל. "נסענו לנקודת כינוס והתחלנו לארגן ציוד ללחימה ושהייה ארוכה בשטח. מפקדים תדרכו שוב את הפלוגה עד כדי ישיבה על תצלומי אוויר של היעדים שלנו".
"הפחד היחיד של החיילים היה שיבטלו את הכניסה לרצועה"
לא מעט חיילי מילואים ששמעו על השיחות שמתנהלות על הפסקת אש מספרים על תחושה לא נוחה. חלק ניכר מהם שהשתתף גם בלבנון השנייה מספרים כי פחדו להיהרג בשביל יממה של לחימה שלא תשנה כולם. "כולם פה היו מחוברים למה שאומרים דרך המשפחות והרגשנו שתהיה הפסקת אש. פחדנו שיתפסו עלינו טרמפ מטומטם בשביל מהלך שלא ייתן כלום ויעלה בחיים שלנו וכן גם של הצד השני".
מבחינתם של הלוחמים הסדירים הסיפור היה הרבה יותר פשוט "החבר'ה רצו להיכנס", אמר בפשטות אחד המ"פאים. "ברגע שירדה הפקודה הם התלהבו ואפילו לא היינו צריכים לעשות להם שיחת מוטיבציה. הם ידעו למה הם שם וגם ראו את זה בעיניים. הפחד היחיד שלהם היה שיבטלו את הכניסה לרצועה".
דקות לפני הכניסה, היא שוב בוטלה. שוב נאלצו החיילים לפרק את הפקלאות ולחזור לאחור, שוב מבלי לעורר חשד של הפלסטינים והתקשורת. התגובות על הביטול השני נחלקות. בקרב חיילי הסדיר מדובר בעיקר בתחושה של אכזבה. המילואימניקים מספרים יותר על הקלה אבל גם מתלוננים על כך שנצלו אותם למהלך שלא באמת התכוונו להוציא.
"לא משנה מתי, אנחנו נבוא לפה ונעשה את העבודה"
"הכניסה הזו הייתה יותר קרובה ממש שחושבים", אמר מג"ד החי"ר. "אין שום בעיה עם הביטול הזה, בסופו של דבר חשבו שם למעלה שאין שום צורך לסכן את חיי החיילים וזה טוב מאוד. זה בדיוק מה שאני מצפה ממי שאחראי על הצבא, שישלח אותו רק מתוך מטרה וצורך ברור. חשוב לי שיהיה כתוב, לא משנה מתי אנחנו נבוא לפה ונעשה את העבודה. אני מאמין שאם היינו נכנסים היינו עושים שינוי מאוד גדול אבל מה לעשות זה לא קרה ותפקידנו לקבל את זה".
הבכיר ממשרד הביטחון אתו שוחחתי ציין, "בשלב הזה כבר היה ברור שהפסקת האש במרחק נגיעה. לא באמת ידענו מה קורה וההחלטה התקבלה בשלב יותר מאוחר אבל כבר הבינו שאין טעם להוציא את הפעולה הקרקעית והיא בוטלה. השגנו תוצאות טובות מאוד ושהתמונות מעזה לא ישפיעו על אף אחד. הם יודעים שם שחטפו מכה קשה. היום הם אולי שמחים ברחובות אבל מחר הם יתמודדו עם כל התוצאות של התקיפות והסיכולים. אבל כמו שכבר אמרתם בתקשורת בסופו של דבר זה ימדד במבחן התוצאה".