לוחם במחלקת המבצעים הגדודית עסק בשעות הערב המאוחרות בהתקנת מכשירי קשר בתוך נגמ"ש, כחלק מההכנות לקראת תרגיל בצפון הארץ. במהלך עבודתו הוא נפל לתוך פתח הצריח ונחבל. חובש שהגיע למקום העניק לו טיפול ראשוני ובשעה מאוחרת בלילה בדקה אותו קצינת הרפואה הגדודית וטעתה באבחונה כאשר לא ראתה כי הוא פרק את הכתף. בנוסף לכך, היא הנחתה אותו להשתתף באופן פסיבי בתרגיל. קצין המבצעים שנכח באימון הבחין בסבלו הרב של החייל והחזיר אותו לטיפולה של הרופאה, שהורתה לו להיות במנוחה מלאה.
רק למחרת בבוקר, כשהרופאה התרשמה שהכאבים עזים, היא הורתה להעבירו בהקדם לחדר מיון, כשבפועל הלוחם הגיע לבית־החולים לאחר עיכוב של שעתיים נוספות. גורם רפואי בכיר בצה"ל קבע כי המתנה ממושכת במצב של פריקה גורמת נזק לרקמות ובעיקר לסחוס המפרקי, אך כאמור במקרה זה לא נגרם ללוחם נזק בלתי הפיך. קצין הרפואה באוגדה הממונה על הגדוד העיר לרופאה על החלטותיה השגויות, הן באבחון פציעת החייל, הן באי־מתן המנוחה לה הוא זקוק והן בתכנון לקוי ואיטי של הפינוי הרפואי. לצד זאת, הרופאה הונחתה להשתתף בהשתלמות אורתופדית למניעת מקרים דומים בעתיד.
בעקבות המקרה, החייל הפצוע החליט להגיש קבילה לנציב קבילות החיילים (הנקח"ל), האלוף (מיל') יצחק בריק. הנקח"ל בירר את הנושא ומצא לנכון להעיר למג"ד על התנהלותו הכוללת באירוע. “משניתנה הנחיה לפינויו של חייל, נדרשים גורמי הפיקוד לבצעה ללא דיחוי ואל להם להפעיל שיקול דעת עצמאי בנוגע לטווחי הזמנים הסבירים לביצועה", כתב האלוף (מיל') בריק. “העמידה במשימה המבצעית היא הכרח, אך אין בה כדי לגרוע מחובתם של המפקדים לשמור על בריאותם ועל שלומם של פקודיהם".