הירי מעזה בתחילת השבוע האחרון כלל גם פצצות מרגמה, שקשה יותר לאיתור ופגיעה מצד ישראל. בשנים האחרונות החמאס והג'יהאד האיסלאמי הקימו בעזה מערך מרגמות משמעותי, בסיוע האיראנים וחיזבאללה, שגם שימשו מודל בהקמת היחידות, עמדות הירי ותורת ההפעלה שלהן.
הסיוע האיראני לחמאס אפשר לו לשפר יכולותיו הצבאיות ע"י הצטיידות במרגמות תקניות 120 מ"מ, שמאות מהן הוברחו לרצועת עזה. מרגמות אלה בעלות דיוק רב יותר ורמת קטלניות גבוהה יותר ממה שהיה בעבר ובנוסף, לטווחים הקצרים גם יותר מרוב הרקטות המאולתרות.
הזיהוי הראשון של שימוש במרגמה ופצמ"ר איראני היה כבר בתחילת 2008. ב-24 בפברואר אותה שנה, שוגר מעזה פצמ"ר תקני 120 מ"מ. מניתוח השרידים עלה, כי מדובר בפצצת מרגמה מתוצרת איראן, העתק פצצת מרגמה של תע"ש משנות השבעים, שסופקה לאיראנים לפני המהפכה האיסלאמית. הפצצה מצוידת במטען הודף רקטי (מה"ר) המגדיל את הטווח שלה, משישה לעשרה ק"מ.
ב-29 בפברואר 2008 נפלה פצצת מרגמה נוספת ליד מוצב "סופה" של צה"ל. גם שם, מניתוח שרידי הפצצה התברר כי מדובר בפצצת מרגמה 120 מ"מ מתוצרת איראן, משנת ייצור 2006. ההערכה היא שיש עדיין הברחות של מרגמות ופצמ"רים מתוצרת איראן לרצועת עזה. אולם במשך השנים חמאס וגא"פ למדו, בסיוע ישיר של איראן וחיזבאללה, לייצר בעצמם את המרגמות והפצמ"רים.
#Gaza: As to be expected, pics from Saraya al Quds with an Iranian HM16 120mm mortar and M48 HE mortar bombs, dated 2007 and 2008. pic.twitter.com/LyocnOiQqp
כך פועלת השיטה
בצה"ל מזהים שארגוני הטרור ברצועת עזה מפעילים שלושה סוגים עיקריים: פצמ"ר 81 מ"מ במשקל 3 עד 5 ק"ג לטווח של עד 5 ק"מ. פצמ"ר 120 מ"מ במשקל של כ-13 ק"ג לטווח שיגור מקסימלי של 6.1 ק"מ. ופצמ"ר 120 מ"מ עם מה"ר במשקל 17 ק"ג וטווח מקסימלי של 10 ק"מ.
לעמדות המרגמה יהיו לרוב מספר עמדות ירי חלופיות קרובות, בדרך כלל בקצה הסתעפות של מנהרה ומערך תת קרקע. העמדות יהיו בחדרים של מבנים או על הקרקע. הפצמ"רים יאוחסנו בחדרים נפרדים, מתחת לאדמה.
בשגרה, קנה המרגמה לא יהיה בעמדת ירי בכדי להסתיר אותו ממערך האיסוף של צה"ל. בזמן השיגור, הפעילים יציבו אותו בעמדה ואז, ישגרו פצמ"רים במשך מספר דקות בודדות. מיד לאחר מכן יחזירו את הקנה למסתור תת קרקעי, כדי להימנע מתקיפה.
כדי לשמור על ירי רציף הם יעברו בין עמדות דרך מנהרות. לפעמים צוות אחד ישגר בזמן שצוות אחר עובר עמדה, כדי לאתגר את כוחות ותקיפות צה"ל. לא פעם מודיע צה"ל כי תקף בורות שיגור. אליהם מגיעים המחבלים דרך מנהרות, ולחלקם הם נעים בתוך מחסה של השטח הבנוי האזרחי הסמוך.
איך מתמודדים עם האיום
פגיעה במרגמה דורשת דיוק גבוהה וזריזות. שימוש בכלי טיס להשמדת עמדות מרגמה הוא אתגר משמעותי לחיל האוויר. כדי להשמיד את הקנה - הפצצה צריכה ליפול ממש עליו או במרחק קצר מאוד ממנו.
למרות היכולות של צה"ל לסגור מעגלי אש תוך דקות בודדות, ארגוני הטרור מעזה מצליחים לפעול ולשגר אותן, על אף תקיפות חיל האוויר ופעילות האיסוף. צה"ל מנסה לפגוע במרגמות ובמחסני האמל"ח לפני השיגור, על ידי איסוף מודיעין ותקיפת המטרה.
אולם, ברחבי הרצועה יש מאות אתרי אחסון, אם לא יותר, וסביר גם שלמרות המודיעין הטוב לא יודעים על כולם. לצבא יש עוד כמה פתרונות שלא ניתן לפרט כאן, אולם בצה"ל מבינים היטב שעזה היא אירוע קטן יחסית, אל מול מערך המרגמות שחיזבאללה בנה לאורך גבול לבנון, בשטחים שנקראו בעבר "שמורות טבע".