שטף השיחות במוקד 100 של המשטרה בבוקר 7 באוקטובר לא הפסיק לרגע. אזרחים נואשים מהעוטף וערי הדרום התחננו לעזרה, לעיתים ממש תחת אש: "יצאנו ממסיבת טבע ליד כפר עזה, ג׳יפ עם מלא צלפים התחיל לירות עלינו!", זהו אחד הדיווחים הראשונים שהגיעו למוקד המחוז הדרומי. יותר מ-4 חודשים אחרי נפגשו מי שהיו שם ברגעים הראשונים והשוטרים שהגיעו הכי מהר כדי להציל אותם באותה שבת שחורה.
נעמה גולן, רק בת 18, שוטרת בשירות חובה במשטרת ישראל הייתה במשמרת בבוקר 7 באוקטובר, אז קיבלה שיחה מהזוג כהן משדרות. "התקשרתי למשטרה ואני בעצמי הייתי חצי בשוק", משחזר אלעד כהן שהגיע לפגוש את גולן. "אני פשוט זוכר שאמרתי אני רואה ערבים עם נשקים", המשיך לתאר. "אתם רואים ירי"? נשמעת גולן בקול רועד. אולם תוך שניות היא מתעשתת ומקפיצה כוחות לשדרות.
אהרון עמר שוטר ביחידת יואב, מקבל את הדיווח, מתקרב לזירה ומפעיל את מצלמת הגוף שלו. בזירה הוא גם פוגש את מפקד המחוז הדרומי, ניצב אמיר כהן שמכריז על פקודת "פרש פלשת" - שם קוד לחדירת מחבלים, פקודה שאותה הכירו השוטרים רק מהתרגולים.
"עזרו לנו!", שומעים השוטרים את זעקתה של רומי סויסה, סך הכל בת שש וכבר מגינה על אחותה הפעוטה, ליה בת השלוש. כמה רחובות משם, אליאנה הרשטיין סויסה, אימו של דולב אביהן של הבנות הקטנות, מחכה לעדכון מילדיה. "ניסיתי להתקשר ולא הייתה תשובה ואז כתבתי להם", סיפרה. בשטח אהרון והשוטרים שלצידו מחפשים מהיכן מגיעות הצרחות של הילדה, ונתקלים ברכב שבו מסתתרות הבנות הקטנות. "אתם של ישראל"?, נשמע קולה המפוחד של רומי.
"היא בדקה אם הם השוטרים הטובים מישראל", אומרת אליאנה, "היא ראתה לפני זה ׳שוטרים׳ אחרים שיורים באבא ואימא שלה". השוטר עמר, שחזר בפני המשפחה את הרגעים הדרמטיים: "בשלב הזה שאני בא לשחרר את רומי אני שומע ירי מאסיבי. אני יכול להגיד לך, היה לי קשה. שבוע שלם אני מתחבט עם עצמי למה לא עצרתי ושחררתי אותן. אז מה שככה הקל עליי קצת בתפיסה זה שאמרתי ליאיר הבחור משב"ס שיוציא אותם". אליאנה השיבה לעמר: "אתה ניהלת דיאלוג עם שתי ילדות בזמן שיריות ורימונים עפים - אתה צדיק".
במחוז הדרומי ממשיכים לקבל עשרות אלפי דיווחים, הפעם זאת ספיר כהן - שוטרת שנצורה בשטח. למזלה היא תפונה לבית החולים ולא תגיע לתחנת המשטרה של שדרות ששורצת מחבלים. ג'ני המוקדנית מוציאה לשם כוח חדש, הכוח של ניקו וטום. "הצלחנו לדבר עם בר, הקצינה, מהחלון והיא צעקה לנו שי שמחבלים למעלה", מספר ו"רס"ר ניקו אוכמן מיחידת יואב. עשרה שוטרים יקריבו את חייהם בזירה הזאת, הקצינה בר תינצל רגע לפני שיקריסו בלילה את התחנה.
באותן שעות בבוקר, הצוות של ניקו וטום עוברים מצומת לצומת מזירה לזירה. "אנחנו מנסים להבין את תמונת המצב: איפה המחבלים, כמה הם, כמה שוטרים, כמה פצועים, כדי לדעת איך להתנהל בסיטואציה", ממשיך אוכמן לתאר את יום הקרב הקשה. בהמשך הם נתקלים ברב חיים סאסי, חובש באיחוד והצלה שיצא מביתו כדי להציל אזרחים וקיבל 6 כדורי קלצ'ניקוב שפצעו אותו קשה. "הבנו שיש צלף למעלה", אומר מפקח טום בן אקן מיחידת יואב.
יחד עם איש שב"כ הם מצליחים לחלץ את הרב סאסי תחת אש, להעניק לו טיפול ראשוני ולהביא אותו לפינוי לבית החולים. "שוטר הבא שתופס אותי על דו"ח אני אומר לו, אחי, תן דו"ח חופשי - אתם אריות", אמר סאסי כשפגש לראשונה את השוטרים שהצילו את חייו. "המטרה הייתה משותפת, שלנו ושלך זה להציל חיים", השיב לו אוכמן.
במשך ימים שלמים הם נלחמו - סלבה, קנפו, ניקו, טום, אהרון ועוד לוחמים ולוחמות רבים עד שהצליחו לטהר את יישובי העוטף וערי הדרום ממחבלים. ארבעה חודשים אחרי שחוו את רגעי האימה, הזוועות והמראות הקשים, שני הצדדים, אלו שנלחמו ואלו שניצלו, מנסים להיתלות בסיפורי הגבורה שאולי ישכיחו, אפילו לרגע, את הכאב הבלתי נגמר של אותה שבת שחורה.