ביום רביעי שעבר הותר לפרסום כי תשעה לוחמים נפלו בקרב קשה בשכונת סג'עייה. במסגרת ההיתקלות, לוחמי גולני נקלעו לבית ממולכד שבו הופעל מטען על הלוחמים. אז החל חילוץ תחת אש של יחידת 669, אשר גם היא איבדה לוחמים בקרב, ביניהם רס"ן בן שלי ז"ל, מפקד פלגת הלוחמים שפיקד על כוח החילוץ במשימה.
אביו, תת אלוף (במיל') משה שלי, ששימש כקצין ההנדסה הראשי, סיפר הבוקר (שני) לניב רסקין ב"חדשות הבוקר" על האמונה של בן בצורך להשיב חטופים בכל מחיר, בזעזוע העמוק מאירועי שבעה באוקטובר ובתחושות בימים אלו. "תקופה נוראית. כבר בשבעה בחודש כשהתברר מה שקרה, בן ואחיו הצעיר ים יצאו ליחידות שלהם. כשהתבררה התמונה היה ברור שזה אסון גדול, ושניהם נלחמו בעוטף. בן הספיק לחלץ במסיבה ברעים ובבארי, ים נלחם במפקדת האוגדה ברעים", התייחס להתגייסות המיידית של בניו.
"בשמונה בחודש, כשהבנתי מה מתרחש, הגעתי לשם וניסיתי להבין מה קורה. אחרי כמה שבועות דיברנו על זה, ובן היה מזועזע מאוד ממה שהוא ראה וממה שהוא פגש בשטח. הוא איבד 19 אנשים שהוא הכיר, חברים מהבית ובעיקר חיילים שלו שהיו בגולני ובאגוז. הזעזוע הזה הותיר בו צלקות משמעותיות. התחושה שלי היא שהוא נטען ברצון עז לחלץ כמה שיותר אנשים. ברגע שהתחיל התמרון הוא דחף ככל שניתן שהיחידה תיקח חלק בו", אמר שלי בנוגע לרצון בנו להיות בחזית הלחימה להכרעת חמאס ולהשבת החטופים.
הוא בכלל אמור היה להיות במסיבה ברעים ובמקרה הוא לא הלך וניצל במזל.
"עכשיו אחרי שבן נהרג קשה לחשוב על מזל. אם הוא היה רק נפצע שם והיינו מוציאים אותו החוצה, אז כמי שראה הכל וכאבא אתה לא יכול שלא לחשוב על כל האפשרויות. בשישה באוקטובר נפגשנו והוא סיפר שהוא אמור ללכת למסיבה אבל יש לו פעילות מבצעית שבגללה הוא צריך לדחות את זה. בשמיני חשבתי שאנחנו ברי מזל, אבל כשיש לך שני בנים לוחמים בתוך שטח שיש בו התקלויות מבוקר ועד ערב אתה מבין שהכל יכול לקרות ולא ישן. לא הייתי רגוע מתחילת המלחמה ועד היום, הסתובבתי בתחושה מאוד לא טובה שזה יגיע אלינו".
שלי סיפר על הזעזוע העמוק שהיה בבנו. "הוא שיתף אותי בתחושות שלו. הוא היה מזועזע מהדברים שראה וכל הזמן שאל אותי: 'איך יכול להיות שאחרי יומיים או שלושה צה"ל לא יצא להביא את מי שנמצא שם'. הוא היה מזועזע מסיפור החטופים", אמר. "כשהוא היה בפנים ואחת מגופות החיילות נחשפה, הוא אמר שהיינו צריכים לעשות הכל כמה שיותר מהר. אמרתי לו שהצבא לא היה מאורגן, וקרוב לוודאי שהיו הרבה נפגעים. הוא אמר: 'חיילים צריכים להיהרג בשביל להבטיח אזרחים. בכלל לא משנה כמה חיילים היו נהרגים, אם היינו מביאים ילדה, ילד או אזרח היינו מממשים את מה שצה"ל צריך לעשות'. זו התחושה שהוא הסתובב איתה".
הוא דיבר על הימים הראשונים.
"כן הוא דיבר על הימים והשעות הראשונות. תמונת המצב לא הייתה ברורה לו עד הסוף, אבל יש צדק מסוים בדבריו. אני אומר את הדברים משום שאני חושב שעם התחושה הזו הוא הסתובב ויצא לדרך. ביום שיצא מעזה ושמע שגולני עומדים להיכנס לסג'עייה לקרב קשה הוא עשה הכל בשביל לפצל את הכוח שלו ולהצטרף לגולני. הייתה לו יכולת להפעיל לחצים והוא שכנע אותם להיכנס פנימה. ממש בסמיכות לכניסה שלו קרה מה שקרה, אבל אני עדיין לא יודע את כל הפרטים. אני יודע שהוא הגיע לאזור ושמע את מה ששמע וישר רץ לנקודה, נכנס ראשון ונפגע".
הוא היה שלם עם המשימה והלך למקומות המסוכנים ביותר בעיניים פקוחות.
"בן היה בצבא מ-2015 והיה שלם עם עצמו בכל מהלך שהמדינה נמצאה בו בלחימה. הוא ידע שתפקיד הצבא הוא להגן. העניין התבטא פעם נוספת בשיחה שלו ושל ים, כשים שאל אותו אם הוא פוחד כי לשניהם נפלו חברים ממש לידם. בן אמר לים שהוא בכלל לא חושב על זה ושזה לא מעסיק אותו. הוא חשב על זה שאנחנו נלחמים ברוע צרוף, אנשים שטבחו בילדים ואנסו נשים, שהוא בכלל לא חושב על עצמו. הוא היה מזועזע אבל נחוש מאוד. הוא סמך על עצמו, וגם אני סמכתי עליו. הוא כל הזמן אמר לי לדאוג לים, שהוא מכיר את הכוחות והפעילות. בן היה גבר גבוה, חסון ושרירי, הייתה תחושה ששום מכשול לא יעמוד בפניו. עם כל האמביציה והנחישות, העוצמה האישית והיכולת, הוא הרגיש שהוא יכול לכל משימה. שמעתי שבכניסה שלו הוא לא פתח באש כי חשש לפגוע בחיילי גולני שהיו בפנים וצעק להם".