יש משהו לא טבעי בצניחה ממטוס. הנפילה החדה אל תוך האוויר הפתוח, הוויתור המכוון על קרקע יציבה, התלות המוחלטת בפיסת בד מתוחה. כל אלו גורמים לפחד אבל גם לאדרנלין, וכנראה זאת הסיבה שלא מעט אנשים אימצו את הצניחה כתחביב אישי. בהיבט המבצעי, פעולת הצניחה נחשבת לטקטיקה מוכרת בשדה הקרב. במהלך ההיסטוריה צניחות בוצעו כצעדים אסטרטגיים בעתות מלחמה, החל מהפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה, דרך הצניחה במעבר המיתלה בסיני במבצע קדש ועד לצניחת לוחמי צבא ארה"ב במלחמת המפרץ השנייה. למרות שנעשה שימוש נרחב בטכניקת הצניחה בעבר, היא עדיין נראית לרבים כצעד לא שגרתי. אם כך, מה כל כך מייחד אותה?
בית הספר העברי הראשון לצניחה נוסד בשנת 1948, עם קום המדינה, ומוקם בסמוך לבסיס תל-נוף של חיל האוויר. כיום בית הספר משתייך למרכז ההטסה וההכשרות המיוחדות (מרהו"ם), שכולל את יחידת הלוט"ר (לוחמה בטרור), יחידת האספקה בהיטס, יחידת השב"הות (שטח ביצוע הטסות) ויחידת עוקץ. בית הספר הוא גוף סדיר קטן, ומשרתים בו כארבעים מדריכי צניחה. רוב האוכלוסייה המשרתת בו מורכבת מאנשי מילואים, שמבצעים בין עשרים וחמישה לשלושים ימי מילואים בשנה, מעבר לנדרש בחוק, במטרה לשמור על כשירות גבוהה.
"הקורס המרכזי בבית הספר הוא קורס הצניחה המבצעית", מספר מפקד בית הספר לצניחה, רס"ן איציק פרץ. "את ההכשרה עוברים לוחמי חטיבת הצנחנים, שהצניחה הוא ייעודה במלחמה. כמו כן, עוברות את הקורס אוכלוסיות לוחמות נוספות", הוא מסביר. ההכשרה נמשכת שבועיים, וכוללת לימוד מפורט של רזי הצניחה מהשלב הבסיסי ביותר של היכרות תיאורטית עם המצנח ועד לשלב הסופי בו הלוחמים מגיעים ליכולת לצנוח באופן עצמאי. במהלך הקורס, הלוחמים צונחים חמש פעמים בשעות האור, עם ציוד ובלי ציוד, ופעמיים בשעות הלילה. במקביל, הם עוברים תהליך שבא לידי ביטוי הן בפן הפיזי, הן בפן המנטאלי. הם לומדים ומתרגלים את שלבי הצניחה לעומקם, אחד אחרי השני, ועוברים כברת דרך פסיכולוגית שמסגלת אותם לרעיון של קפיצה ממטוס אל השמים הפתוחים.
אפקט ההפתעה
"הצניחה היא חלק מסל היכולות של הצבא", מציין רס"ן פרץ. "כשמקבלי ההחלטות רוצים להכניס כוחות לעומק השטח ולהפתיע את האויב, ניתן להצניח ממטוסים מסה גדולה של לוחמים לנקודה מסוימת ולגרום לבלבול רב אצל הצד השני". דוגמה טובה להצנחת כוחות לחימה גדולים לשטח הייתה במהלך מלחמת המפרץ השנייה בשנת 2003. זמן קצר לאחר הפלישה הקרקעית לעירק, הצניחו מטוסים של צבא ארה"ב יותר מאלף צנחנים על ציודם המלא ועל כלי רכבם. עם צניחת הכוחות לצפון שטח המדינה, נוצר הלם בצד העירקי. בנוסף, פתחו האמריקאים חזית שנייה שפיצלה את הצבא העיראקי ואילצה אותו להלחם בצפון ובדרום המדינה בו זמנית. במקרה הנוכחי, צניחה הייתה האופציה היחידה לפריסת כוחות בשטח. הצעד המוצלח הוכיח ששימוש נכון בצנחנים עדיין רלוונטי ונותן יתרון משמעותי לכוח התוקף. זו בדיוק הסיבה שבבית הספר מתאמנים באופן שוטף כדי להיות כשירים לאפשרות הזו, לכל זמן שיהיה בה צורך.
מעבר להצנחת לוחמים בשעת לחימה, שימושה המרכזי של הצניחה בעיתות חירום הוא הצנחות ציוד לשטח, משימות שמבצעים מדריכי הצניחה. "הצנחה של ציוד, בכל מצב לחימה, משפיעה מאוד על מצב הכוחות בשטח", מפרט רס"ן פרץ. "במלחמת לבנון השנייה, הציוד המוצנח היה חיוני לכוחות הקרקע שאזלו להם המים, המזון, הציוד הרפואי, והתחמושת, אחרי שעות רבות של לחימה בשדה הקרב". מפקד יחידת הצניחה וההטסה, סא"ל נוריאל נחמיאס, מסביר שהצנחת הציוד מהווה הנדבך המרכזי בשיתוף הפעולה של בית הספר עם יחידת האספקה בהיטס. "שני הגורמים סוגרים יחד מעגל אחד שלם", מפרט סא"ל נחמיאס. "יחידת האספקה בהיטס אחראית על הכנת המצנחים ואריזת הציוד ומדריכי בית הספר לצניחה מתפעלים את ההצנחה עצמה. כל גוף אחראי על התפקיד שלו". רס"ן פרץ מדגיש שבהצנחת הציוד מעורבים גם הכוחות הרגליים. "כוחות הקרקע צריכים לדעת איך לחבור אל הציוד. לשם כך אנחנו מתאמנים בצורה תמידית עם יחידת האספקה בהיטס ועם הלוחמים הרגליים. אנחנו משתלבים בתרגילים קרקעיים של החטיבות והאוגדות השונות ומשתדלים להשפיע, ללמד וללמוד לאורך כל הדרך".
המדריכים מתפקדים לפעמים כפסיכולוגים
כשנכנסים לבית הספר לצניחה, ניתן להבחין בקלות במדריכים הודות למראה המיוחד שלהם: מכנסי ב', חולצה לבנה וכובע מצחייה אדום. אותם מדריכי צניחה עוברים מסלול שמתקיים פעם בשנתיים, ובסיומו הם מוסמכים להדריך קורסי צניחה, להצניח ציוד ולצנוח באופן חופשי. "היחסים בין המדריכים לחניכים מיוחדים מאוד", אומר רס"ן פרץ. "החניך תלוי לחלוטין במדריך ותהליך רכישת האמון הוא קצר ביותר". במהלך השירות כמדריך צניחה, המדריכים והמדריכות עובדים עם חיילים מסוגים שונים, החל מלוחמים בשירות סדיר ועד לאנשי מילואים. "קורס הצניחה מורכב ממספר שלבים", מסבירה רב"ט ליהי מלאייב, מדריכת צניחה בבית הספר. "הראשון מביניהם הוא שלב סטטי וכולל אימונים בארגזי חול שנמצאים על הקרקע. השלב השני הוא קפיצה מבמות גבוהות, שמכניס את אלמנט הגובה בפעם הראשונה. השלב השלישי והאחרון הוא קפיצה ממתקנים ייעודיים".
על מתקן קפיצה המדמה נחיתה ניצב אחד החניכים בקורס. השמש חמה וגופו עמוס בציוד כבד. בעוד כמה שניות יקפוץ ממתקן בגובה של ארבעה מטרים אל הקרקע וכל שריר בגופו מרוכז בנפילה הקרבה. החייל, שקשור לרתמה המחוברת למתקן, קופץ ממנו ומתחיל להתנדנד, עדיין באוויר. "לקפל רגליים! להצמיד מרפקים!", מורה מדריך הצניחה בנחרצות. בשלב מסוים, בלי הכנה מראש, משחרר המדריך את החייל מהרתמה וזה נדרש להתגלגל על הקרקע, ממש כמו בצניחה אמיתית. החייל מתגלגל על החול ומסיים את התרגיל בעוד המדריך נותן לו הערות על הביצוע. "זה השיעור הראשון שלהם על המתקן הזה", מחייכת רב"ט מלאייב. "מדובר במתקן האחרון עליו מתאמנים בקורס, אבל גם הוא מורכב משלבים ורמת הקושי בו עולה ככל שמתקדמים". לא כולם מסתגלים במהירות לרעיון של צניחה, ותרחיש מוכר הוא של חייל שמקבל "רגליים קרות" רגע לפני הקפיצה מהמטוס. "החניכים בקורס סומכים על המדריכים בעיניים עצומות", מציין רס"ן פרץ. "אין להם ספק שהם יביאו אותם לרמה מקצועית גבוהה. יחד עם זאת, קורה שחניכים בקורס חוששים מהצניחה. במקרה כזה המדריכים מתפקדים ממש כמו פסיכולוגים שלהם, הם מרגיעים אותם ותומכים בהם. אם צריך, מפקד הקורס בודק באופן אישי את החניך ותומך בו לקראת הצניחה".
סוג הצניחה השגרתי והשכיח ביותר שנלמד בבית הספר היא הצניחה האוטומטית, בה הלוחם צונח לשטח כשאין לו יכולות שליטה על מקום נחיתתו. צניחה נוספת שנלמדת היא הצניחה הטקטית החופשית הנמצאת בשימוש סיירות ויחידות מיוחדות במסגרת משימות ספציפיות. "זוהי צניחה מגובה של כ-20 אלף רגל לעומת 1,200 רגל בצניחה אוטומטית רגילה וההבדל המרכזי בין שתי הצניחות הוא שבצניחה הטקטית הצנחן יכול לכוון את עצמו לנקודה אליה הוא רוצה להגיע, מה שמהווה יתרון עצום כשמדובר במבצע ממוקד שמצריך דיוק וריכוז להצלחת המשימה", מעיד רס"ן פרץ. דוגמה לשימוש בצניחה האסטרטגית הייתה במבצע החיסול של המבוקש מספר אחת ברשימת מבוקשי ה-FBI: מפקד אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן, שנחשב לטרוריסט המסוכן בעולם. הוא חוסל לאחר שארבעה מסוקי בלק-הוק של צבא ארה"ב הצניחו בחשאיות עשרים וארבעה לוחמי קומנדו למתחם בו שהה במסגרת צניחה טקטית חופשית. "כיום העולם נותן יותר מקום לצניחה הצבאית הטקטית, בעיקר בכל הנוגע למשימות חשאיות", מסכם רס"ן פרץ.
"סך הנפגעים הנמוך בעולם"
מאז הקמתו של בית הספר, מתקני הצניחה עברו מספר שדרוגים. "מדי פעם אנחנו מבקרים בבתי ספר לצניחה שונים בעולם כדי לראות מה מתחדש", אומר רס"ן פרץ ומוסיף, "אך אנחנו ממשיכים להיצמד למתקנים הנוכחיים שמביאים לנו סך נפגעים נמוך ביחס לעולם". הוא מסביר שבית הספר שומר לאורך כל שנות קיומו על אותה רמת מצוינות אחידה, שמושתתת ביסודה על משמעת חזקה. "כל אחד, לא משנה מהי דרגתו, ילך למגרש האימונים בשלשות", מדגים רס"ן פרץ. "דבר נוסף עליו שמים דגש גדול הוא הבטיחות, עליה קיימת הקפדה ללא פשרות. החתירה לעבודה נכונה ובטוחה מונחלת בכל השיעורים, מתוך שאיפה שהחייל יפעל באופן אוטומטי במקרה של תקלה או אירוע חריג בזמן הצניחה".
כגוף היחיד בצה"ל שמכשיר חיילים בתחום הצניחה, בית הספר אחראי גם על כשירותם בזמן חירום. "חיילים שיעלו על מטוס בזמן שירותם נדרשים לעבור קורס צניחה בסיסי למקרה שיצטרכו לצנוח בחירום", אומר סא"ל נחמיאס. כך, בין היתר, מוכשרים לצניחה טייסים, נווטים ופקחי טיסה של חיל האוויר. "בסך הכול עוברים מדי שנה אלפי חיילים את אחד מקורסי הצניחה בבית הספר. כל חייל שעונד כנפי צניחה על מדיו, עבר קורס בבית הספר לצניחה", מדגיש סא"ל נחמיאס. "מי שנכנס לפה יוצא עם חוויה לכל החיים, הן מדריכי הצניחה והן החניכים, ויותר מכל, היתרון המבצעי נשמר ומוכן לביצוע בכל עת".