זואי ראסל הייתה יכולה בקלות לבחור בקריירה של דוגמנות, לככב בקמפיינים של חברות אופנה מובילות באר ולגזור קופונים שמנים. אבל במקום לחיות את חיי הזוהר של דוגמנית, ראסל העדיפה את המדים הירוקים של משמר הגבול – את האפוד הכבד והמסורבל, הקסדה המאובקת, הרובה והנעליים הגבוהות.
"הציעו לי לדגמן אבל החלטתי לוותר, זה לא בשבילי כל עניין הדוגמנות. אני החלטתי שהקריירה שלי היא במג"ב. זה עולם אחר, אולי פחות זוהר ונוצץ אבל יש בו הרבה אקשן שזורם לך חזק בדם, לוחמים מדהימים שרואים בלוחמות שוות בין שווים והכי חשוב, אני רואה בעבודה שלי שליחות לאומית ושמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה", אומרת זואי בראיון מיוחד לפז"ם.
ראסל, 20, תושבת גן שומרון (מושב סמוך לפרדס חנה), שמתנשאת לגובה של 1.78, היא הלוחמת היחידה ביחידת סמ"ג 7' של מג"ב, האחראית על ניקוי ומיגור אירגוני הפשיעה בטייבה ובישובי המשולש – טירה וג'לג'וליה. היופי השברירי שלה, שיערה הבלונדיני המתבדר לו ברוח לא מסתירים את הקשיחות והנחישות, אותם הדגימה כשביצעה מעצרים של מבוקשים בעוטף ירושלים, ערכה חיפושים על מחבלות מתאבדות או כשעצרה את חיילים בכירים באירגוני הפשיעה במשולש.
"אני לא מקבלת שום הנחות בפלוגה רק בגלל שאני הלוחמת היחידה. אני עושה את המשימות שמוטלות עליי כמו כל לוחמת אחרת, ולא משנה אם זה בבוקר, בשעות הלילה המאוחרות, שבתות וחגים. כולם פה שווים. קיבלנו משימה ואנחנו צריכים לבצע אותה", מסבירה ראסל.
איך הגיעה מועמדת למלכת היופי של ישראל, הילדה הכי יפה בכיתה, שנולדה באנגליה, דווקא למג"ב ולא לאיזו לשכה ממוזגת של אלוף בקרייה?
"זה התחיל כבר בגיל 6' כשאמא לי דיברה על החשיבות של השירות בצבא. אני באה מבית ציוני מאוד שעבורו התרומה למדינה ולקהילה הוא מעל לכל, וכבר מגיל קטן מאוד רציתי כבר להיות לוחמת, הייתי משתתפת בחוגי ירי בארץ ובחו"ל", נזכרת ראסל בחיוך. "זה היה החלום שלי והיה חשוב לי להגשים אותו".
כשהיא הגיעה לבקו"ם נשלחה ראסל לגיבוש לוחמות מג"ב והתאהבה ממבט ראשון. התשוקה שבתפקיד הקשה, המורכב והמבצעי כבשו אותה. "יכולתי להיות גם מדריכת ח"יר או לוחמת בכל יחידה קרבית, אבל החלטתי ללכת למג"ב כי למעשה ההכשרות והטירונות די דומות, ואהבתי את ההרגשה הזו שלא מסתכלים עליי כאל שונה בגלל שאני בחורה, שאני מקבלת יחס כמו כל לוחם אחר. חוץ מזה במג"ב יש אווירה של משפחה, ערבות הדדית, תחושה של ביחד, שאחד תומך בשני וזה כבש אותי".
אחת על אחת עם מחבלת מתאבדת
אחרי הטירונות היא נשלחה לשרת בעוטף ירושלים. רמת האקשן והאנדרנלין עלו בטירוף. משמרות סביב לשעון כשהמשימה למנוע בכל מחיר חדירת מחבלים מתאבדים לישראל ולנטרל כל ניסיון לבצע פיגועים.
"השירות בעוטף עזה זה עולם אחר. אתה עוסק בהפרות סדר, בחיפושים כדי למנוע חדירות של אמצעי לחימה ומחבלים מתאבדים לבצע פיגועים בארץ, טיפול בהפרות סדר, זו עבודה מאוד מורכבת ומלאה באחריות", מספרת ראסל.
באחד המקרים היא הוקפצה לערוך חיפוש על מחבלת מתאבדת שניסתה לדקור באמצעות סכין מטבח ארוכה לוחם מג"ב, כשהיא אוחזת בידה בקבוק תבערה עם דלק כדי להצית לוחמים.
"הקפיצו אותי מיד לזירת האירוע. התחלתי לערוך חיפוש על גופה של המחבלת שניסתה לרצוח לוחם בפלוגה שלי, באותם רגעים אתה לא חושב על פחד או שאולי היא תפעיל מטען ותתפוצץ עליי, שמרתי על קור רוח, הייתי הכי קולית שבעולם, נטרלתי רגשות ומחשבות כדי לעשות את המשימה בצורה הכי מקצועית והכי רגישה כפי שלימדו אותנו במג"ב", נזכרת ראסל בהתרגשות. "אצלנו יש חשיבות לשמור על כבודו של אדם ולא משנה מי הוא".
בעיצומו של השירות בעוטף ירושלים רשם אותה אביה החורג לתחרות מלכת היופי של ישראל.
"זה התחיל בתור גימיק, בצחוק לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל פתאום מתוך אלפיים בנות שעברו את הסינונים אני מקבלת הודעה שאני בין המועמדות הסופיות, את האמת די הופתעתי אבל זרמתי עם החוויה", סיפרה ראסל.
החבר'ה בפלוגת עוטף ירושלים תמכו, עודדו אבל התקשו להאמין שהלוחמת הקשוחה עם החיוך הקסום פתאום הולכת להם על המסלול עם נעלי עקב, שמלות ערב ובגד ים ביקיני, שיער פזור וכובשת ביופיה את אתרי האינטרנט והעיתונים.
"לקח להם הרבה זמן לעכל את המעבר שעברתי מלוחמת בשטח למועמדת למלכת יופי", אומרת ראסל. "גם לי זה היה לא קל להחליף מדי מג"ב ונעליים גבוהות בבגד ים ונעלי עקב. פתאום הם ראו אותי בלי מדי מג"ב ואפוד, זה נראה להם בהתחלה די מוזר, אבל לזכותם ייאמר שהם תמכו, שהם היו סבבה, עודדו ורצו שאזכה. המעבר הזה היה בשבילי קצת התרעננות, אבל התגעגעתי לחזור לפלוגה, לשירות המבצעי, לפעילות המבצעית, זה היה חסר לי באותה תקופה של התחרות".
ראסל, הצליחה להשתחל בין עשר המועמדות הסופיות אבל לבסוף חברתה הטובה טיטי זכתה בכתר, אבל היא ממש לא מרגישה מאוכזבת, להיפך היא מפרגנת ובגדול.
"אני וטיטי עד היום חברות טובות, נפגשות, מדברות הרבה, היא בחורה מדהימה. אני שמחה שהיא זכתה בתחרות. אם הייתי זוכה, הייתי ישר חוזרת לפלוגה. ראיתי בתחרות חוויה וזהו לא יותר מזה", היא אומרת בחצי חיוך.
ממסלול הדוגמנות ללחימה בארגוני הפשיעה
המשימה הבאה של ראסל אחרי התחרות היתה מיגור הפשיעה בישובי המשולש. שלושה אירגוני פשיעה גדולים פועלים במשולש (חרירי, עבד אל קאדר, קארג'ה). היא נשלחה לפני כחמישה חודשים לשרת בפלוגה שכולה על טהרת הלוחמים.
"זו פעילות לגמרי שונה מעוטף ירושלים. זה עבריינים מסוכנים מאוד שבמשך שנים רבות עשו מה שהם רוצים, ניצלו את העובדה שלא הייתה מספיק נוכחות משטרתית בשטח, ואז אנחנו נכנסו פנימה, והתחלנו לעשות סדר בטייבה ובשאר הישובים, להפגין נוכחות", נזכרת ראסל. "בהתחלה התושבים לא התלהבו מזה שאנחנו עורכים חיפושים בבתים, עוצרים עבריינים ותופסים כלי נשק וכסף, הם הפגינו התנגדות, אבל היום יש מהפך, התושבים פונים אלינו ומבקשים את שירותי המשטרה. הם קיבלו את הנוכחות שלנו כדבר מובן מאליו וזה כבר הישג".
העבריינים הכבדים כבר מכירים אותה, התרגלו לראות אותה כחלק מהפלוגה שפושטת לעיתים קרובות על בתיהם ומבצעת מעצרים. "הם נותנים כבוד, לא מעירים או מקללים, התרגלו שיש לוחמת שמעורבת במיגור הפשיעה בסביבה".
ומה אמה של זואי חושבת על השירות שלה במג"ב? בעיקר מפרגנת, אבל גם דואגת.
"היא דואגת מאוד, מתקשרת לפעמים עשר פעמים ביום, אבל מצד שני היא מפרגנת ותומכת. אני משתדלת לא להדאיג אותה ולא לחשוף בפניה על כל הפעילות שלנו כי זה רק ילחיץ אותה", אומרת ראסל.
החלום שלה הוא להיות קצינה במג"ב. בינתיים היא תצא בקרוב לקורס מכ"ים. "אני רוצה להתקדם גבוה כמה שאפשר, לשאוף למעלה להיות קצינה במג"ב ולחתום קבע", היא אומרת ורצה במהירות לפעילות מבצעית בטייבה.