בסבב ההסלמה הנוכחי היו שלושת חברי הילדות סמל זיו ללוז, סמל דור דוידסון וסמ"ר דרור עטר, ביציע הכבוד של מגרש המשחקים העזתי-ישראלי. שלושתם משרתים בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) של מפקד אוגדת עזה תא"ל יוסי בכר, "הצנחן האגדי" כפי שמגדירים אותו בצבא, אחרי שהגיעו לשם דווקא מחטיבת גולני. שלושתם חברי ילדות שהתגייסו לגדודים שונים של בגולני ויד הגורל הביאה אותם בהמשך לשרת באותו המקום.
שלושת חברי הילדות גרים בדרום הארץ ונאלצו מצד אחד לשמוע ולראות את הלחימה מהמקום הכי קרוב ומצד שני, אולי דווקא בגלל המידע, לדאוג לבני המשפחה שיושבים במקלטים.
"למדנו יחד באותה הכיתה ואני זוכר אותנו יורדים למקלטים בבית הספר או נשארים בבית בגלל הטילים", מספר סמל דור. כשהגיע יום הגיוס לשלושתם היה ברור שחטיבת גולני זה המקום שבו הם הולכים לשרת. סמל זיו התגייס לגדוד 51, סמל דור התגייס גם הוא לגדוד 51 וסמ"ר דרור התגייס לגדוד 13. לאחר שנה רצה הגורל ושלושתם הגיעו לשרת כלוחמים בחפ"ק של מפקד האוגדה שצמח בצנחנים. "הוא קורא לנו הגולנצ'יקים שלי", מספר סמל זיו.
"בחפ"ק אתה מחובר לדברים שבחיים לא היית שומע"
"השרות בחפ"ק מאוד מעניין ומספק, אתה מחובר לדברים שכחייל רגיל בחיים לא היית שומע או רואה", אומר סמל זיו. "אתה שומע ונחשף לדברים ולא פחות מזה לאנשים מאוד מכובדים", משלים אותו סמל דור. "אתה יכול לשמוע משהו בבסיס ואחרי יומיים לראות את זה בחדשות ואחרי שלושה ימים בבית, וכולנו תושבי הדרום, המשפחות סופגות את התוצאות וההשלכות של הדברים ששמעת ימים קודם", מעיד סמל זיו.
"כשרגוע והכול שקט אנחנו מתעסקים בדברים שלא קשורים באקשן - בטיפוח הגזרה עם המפקד, מסתובבים איתו ודואגים שהכל יהיה בסדר בגזרה. כשיש בלגן אז אתה יכול לראות אותנו על קוצים ומסתובבים ולחוצים בדיוק כמוהו, מה גם שאתה צריך לעמוד בצפיות מאוד גבוהות". מספר סמ"ר דרור על הימים ה"רגילים" בגזרה.
דוגמא ליום רגיל עם האוגדיונר מספק לנו סמ"ר דרור. "כל פעם שקורה משהו מודיעים למפקד והוא מחליט מה לעשות, אבל היה לנו אירוע יחד עם מפקד האוגדה שאנחנו קפצנו בגלל מסתננים וממש ניהלנו מרדף אחריהם. בשלב מסוים עשינו להם מארב עד שהצלחנו לתפוס אותם". בכל מקרה, גם כשהם לא בפעילות הם נמצאים בסכנה - הסלמה או לא, הבסיס סופג לא מעט פצצות מרגמה מה שאומר שגם בשינה אין מנוחה.
"כשאתה רואה את הטילים יוצאים אתה ישר חושב על המשפחה"
כשפרץ סבב ההסלמה האחרון היו סמל זיו וסמ"ר דרור בבית. "היינו אמורים לחגוג את פורים ולקחו לנו את זה, הייתה אזעקה ורצתי כמו כולם לממ"ד. אחרי האזעקה ישר הרמתי טלפון לשאול אולי צריך אותי ומה קורה". הם לא היו צריכים לשאול הרבה שאלות כי מאוד מהר הגיע הטלפון שהקפיץ אותם לבסיס.
"כשאנחנו מגיעים אנחנו ישר בודקים שהרכב של המאו"ג מוכן להקפצה", מספר סמל דור וסמל זיו מוסיף, "שהכל מחובר כמו שצריך אתה דואג שהכל מתנהל כמו שצריך. שיורדים לשטח אתה בודק מה קורה וסורק מאיפה משגרים. משתדלים להוריד מהמפקד את הלחץ ולהשאיר לו את הדברים החשובים". שלושתם מעידים שתא"ל בכר הוא בדיוק המפקד שכדאי להיות בחפ"ק שלו בזמנים כאלה. "הוא פשוט מנהיג", הם מספרים עליו.
מאוד מהר מוצאים עצמם אנשי החפ"ק של תא"ל בכר במרכז הסערה. "כשאתה רואה את הטילים יוצאים", מעיד סמל דור, "ישר אתה חושב על המשפחה. אתה גם יודע שתקבל את הטלפון וישאלו אבל יש דברים שאתה יכול להגיד ויש כאלה שלא". שלושתם מעידים שהמחשבות הראשונות שעוברות להם בראש ברגע שהם רואים שיגור זה הבנה שהטיל בדרך לאחת מערי הדרום עליהן הם אמורים להגן. "זה מפחיד; אתה מבין שהאזרחים יספגו את זה והתחושה לא קלה. לא משנה כמה ניסיון יש לך וכמה ראית תמיד יש את המחשבות לאן זה הולך ואיפה זה יפגע, לא קל".
בדרך כלל הטילים נוחתים הרחק בעורף אבל כחלק מהתפקיד יוצא להם לפעמים לראות את תוצאות השיגור. "ביום שישי בערב היה את הפצוע קשה בעין הבשור שזה בגזרה. נסענו למקום וראינו איך מפנים אותו באמבולנס. כשאתה רואה פצוע אתה מבין כמה זה רציני. עד שאתה לא רואה את זה אתה לא מבין, זה מאוד קשה לראות כזה דבר", מעיד סמל דור.
התחושות של השלושה מאוד קשות אולי דווקא בגלל המיקום שלהם בשדה הקרב - מצד אחד הם רואים את השיגור ושומעים את הקשר ברמת מפקדת האוגדה, מהצד השני הם יודעים שהטיל בדרך למקום בו הם גרים ומבינים שהאזעקה שולחת את בני משפחתם למרחב המוגן. "אותי המצב הזה מאוד מכעיס", מספר סמל זיו, "כי אתה רואה ושומע שירו לכיוון באר שבע, ואני חוויתי את זה גם כאזרח, ואני יודע שאמא שלי והאחים שלי רצים למקלטים. זה מכעיס. אתה אומר אולי זה לא ייפול אבל רק השגרה הזו, של להיות בבית סגור ולרוץ למקלטים, זה מקומם".
למרות טפטוף הטילים סבב ההסלמה הסתיים ושלושת הגולנצ'יקים של תא"ל בכר חוזרים לשגרה, אבל מתוקף תפקידם הם לא נחים לרגע: הם צריכים להתמודד עם איומים של מטענים מרגמות וכמובן להמשיך ולספק סיוע צמוד למפקד האוגדה.