בחודש האחרון, חטיבת הצנחנים שציינה 60 שנה, קיימה תחרות כושר ראשונה מסוגה שמטרתה, זו המוצהרת לפחות, הייתה לבחור את הלוחם הכי מיומן בחטיבה. לא סתם נקראה התחרות בתחילה 'הצנחן האולטימטיבי', אך שם התחרות שונה בהמשך לצנחן הברזל, במחווה למרוצי הטריאתלון המפורסמים.
המטרה המוצהרת והשאפתנית של התחרות הייתה למצוא את הצנחן מספר 1 – אבל על הדרך, תהיו בטוחים שמפקדי החטיבה ובראשם המח"ט, אלוף משנה נמרוד אלוני שיזם את התחרות, הצליחו לגרום להרבה לוחמים בחטיבה להעלות את רמת הכושר הגופני והכשירות המבצעית שלהם.
כל אחד מארבעת גדודי החטיבה (101, 202, 890 וגדוד הסיור) בחר ארבעה לוחמים מצטיינים שייצגו אותו בתחרות, כשהקריטריונים היו כמובן כושר קרבי ומיומנויות לחימה. הלוחמים הנבחרים הגיעו לבסיס האימון החטיבתי בשעת בוקר מוקדמת והתנסו בריצת ניווט, בחני קליעה, הגשת עזרה ראשונה וכן גם במבחן מורשת וידיעת הארץ.
רוח ספורטיבית
"הרעיון שעומד מאחורי בוחן הזה, הוא בסוף להעלות את גאוות הלוחם", מספר רס"ן יותם רוף, מפקד מגמת אלון, מגמת האימונים של החטיבה. "כשדיברנו עם הלוחמים אחרי הבוחן ושאלנו אותם איך היה, הם ענו שהאימונים וההכנה שלהם היו מאוד משמעותיים, זאת אומרת שהרווחנו פעמיים: גם את הבוחן ולבחור את הלוחם המצטיין, וגם את ההכנות של הגדודים".
שם הזוכה הוכרז בעצרת החטיבתית לרגל 60 שנה לחטיבה, והזוכה, חוץ מהכבוד בתואר הצנחן מספר 1, זכה גם בצניחה חופשית (צבאית, כמובן). המצטיין הנבחר הוא סמל יונה בלדסר, לוחם בפלוגת הסיור של גדס"ר צנחנים. "ידעתי ש'נתתי בראש', אבל עדיין לא הייתי בטוח במאה אחוז שאני המנצח. היו שמועות, אבל אמרתי עד שלא אומרים לי בוודאות, אני לא מאמין לשמועות", אמר לנו דקות ספורות אחרי ההכרזה.
יונה מספר שאת הפעילות השוטפת שלו כלוחם הוא עצר למשך שבועיים לטובת אימונים לפני התחרות, יחד עם עוד 3 לוחמים מגדוד הסיור וכן הלוחמים שנבחרו מיתר הגדודים. "רצינו שמישהו מהגדס"ר ינצח, לא משנה מי. הגאווה של הגדוד קודמת לתחרות האישית", הוא מוסיף. כשהוא נשאל אם התחרות הפכה בשלב מסוים לאיבה, הוא כמובן מכחיש ומעיד שהכל נעשה ברוח ספורטיבית.
בלדסר, שהתגייס לחטיבה במרץ 2014, קיבל את ההודעה המרגשת במהלך העצרת, למול אלפים שנכחו במקום. "לא הודיעו לי לפני. זה היה בהפתעה בטקס. המח"ט קרא בשם שלי, זה היה מאוד מרגש. היה כיף לשמוע את זה, במיוחד כשכל הגדוד מאחורייך, מעודד אותך. אפילו עוד לא הספקתי לספר להורים", הוא אומר, ובשלב זה כמובן שחררנו אותו להרים טלפון למשפחה ולספר להם בהתרגשות על הזכייה.