אם מביטים טוב בתמונות האלה וחושבים עליהן לרגע, משהו כאן לא מסתדר. ברקע בתי מלון מפוארים - סמל החופש והנהנתנות, ובצד השני - כלי נשק וחיילים במדים בעמדות מלחמה.
אחרי ניסוי כלים קצר, הספינה עושה את דרכה למיצרי טיראן. דבורה ודבור של חיל הים עושים את הדרך הארוכה דרומה, כי הרי אי אפשר לעשות את זה במפרץ צפוף הנופשים של אילת. "הייעוד שלנו הוא שבחוף יהיה קיט, פסטורליה, ואולי אפילו קצת משעמם, ובשביל זה כולם מאוד דרוכים, כי בכל רגע זה יכול להשתנות. וברגע שזה משתנה, הזמן במפרץ אילת הוא של שניות ודקות ואירוע מסתיים", אומר סרן ר', מפקד פלגת הדבורים באילת.
"הים האדום הפך לסביבה דינמית ומשתנה"
האזור היפה הזה הולך ומסתבך. הפיגוע שהיה לא רחוק מכאן לא מזמן על כביש 12, האביב הערבי האפרורי, מדבר סיני שנכבש בידי גורמי טרור, היחסים המתקררים עם ירדן, ואלו שלא קיימים עם סעודיה.
במהלך ההפלגה, אנחנו חולפים על פני ראס בורקה, שבה רצח חייל מצרי לפני 26 שנים 7 מטיילים ישראלים. וכל זה כאן, בדרך דרומה. הנתיב הזה חשוב גם בגלל ספינות הענק המפליגות באזור - ספינות סוחר שמגיעות מאסיה לנמל אילת, כאלו שמביאות נפט וגם את הפקק הבא באיילון צפון - עשרות אלפי כלי רכב שמגיעים מהמזרח הרחוק.
"עד לפני כמה שנים הזירה הזאת של ים סוף נחשבה לסוג של בית נופש. היו שנים שהיא נחשבה זירה יותר רדומה. היום ברור לנו שהים האדום וגם מפרץ אילת, סיני, הסביבה הקרובה, זו סביבה דינאמית שמשתנה", אומר סרן ר'.
קרם שיזוף הוא חלק מציוד הלחימה
צוות הספינה שגודלה 21 מטר מונה בסך הכל עשרה חבר'ה, ששטים על ספינה קטנה, שבאופן המילולי ביותר, שומרים על המדינה. אם אתם שואלים את עצמכם מה אפשר להכניס ב-21 מטרים? אחד הלוחמים בספינה מציג לפנינו מדור חרטום, שבהם ישנים סגן מפקד הספינה וקצין המכונות. בהמשך יש מקום לבשל, הכיור הוא אמנם בגודל של אייפון, לשירותים והמקלחת קשה מאוד להיכנס, אבל החבר'ה חיים יחד, ביום ובלילה, וזה הבית שלהם.
הם לוחמים, טבחים וחברים. וההיכרות שלהם אינטימית מאוד, אולי אינטימית מדי. הכול מתערבב כאן, קרם שיזוף הוא חלק מציוד הלחימה, ומראות מרהיבים של דולפינים משתעשעים הם חלק מהמבצע.
"שגיאה אחת ואתה גומר כמו הספינות הטרופות האלה"
אם נחזור למסלול ההפלגה - מיצרי טיראן, נשוב לעמדות הקרוב במעבר מצרים. אם יש צורך להזכיר, הפתח הצר הזה שאותו חסמו המצרים בעבר, גרם כבר לשתי מלחמות: זו של ששת הימים ב-1967, וזה של מבצע קדש ב-1956.
אולי בשל ההיסטוריה, נשלח לירכתי הספינה חייל שיציב שם מעכשיו את דגל המדינה. "הדגל, גם אם הוא לעתים מעצבן אותם, אנחנו פה ריבונות ישראלית, ספינת חיל הים וכל ספינה ישראלית היא ריבונות ישראלית", אומר סרן ר'.
הניווט במעבר הצר הוא מסובך למדי: שגיאה אחת ואתה גומר כמו הספינות הטרופות האלה. על פני הים - בית קברות, במעמקים - גן עדן של ריפים ודגים, שצוללים מרחבי העולם מגיעים אליהם ביאכטות האלה.
"כל טעות של לוחם עלולה לגרום לבעיה דיפלומטית או אסטרטגית"
אחרי המעבר, בים הפתוח יגיע סוף סוף האימון. המטרות יורדו אל המים, מדמות כלי שיט מהיר של מחבלים. "הירי הזה, קורה מאות קילומטרים מהבית, כשחלק מהמדינות שמסביב הן מדינות אויב, והאחריות על כל לוחם ולוחם פה, גם כשהוא לוחם מאוד צעיר, היא מאוד גדולה", מספר סרן ר' ומדגיש: "כל טעות שלו יכולה לגרום לבעיה דיפלומטית או אסטרטגית, ביחסים עם מדינות שלום או ביחסים עם מדינות אויב".
חיל הים, לפי פרסומים זרים, שולח את ספינותיו גם הרבה דרומה מכאן, לפעולות חשאיות יותר, שהן חלק מהמאמץ לבלום את נתיבי הברחת הנשק דרך סודן ומצרים לעזה.
בדרכנו חזרה, שקיעה נפלאה מתחברת שוב לניגודים שהיו בכל ההפלגה הזאת, כי ים - זה לא רק תענוג. בשעת לילה מאוחרת נחזור לאורות המנצנצים של אילת. לא הייתה בהפלגה הזאת שום דרמה גדולה, רק חיילים שעושים את העבודה שלהם, עבודה שלה נזדקק באזור הזה, כך נראה, גם בשנים הקרובות.