בצה"ל פוגשים הרבה חיילים מהרבה רקעים – בני העיר, בני הכפר, קיבוצניקים, חילונים, חרדים, דתיים-לאומיים, בעלי נטיות מיניות שונות, חיילים שמתפקדים באופן מלא, חיילים שמוגבלים בתפקוד שלהם ועוד. בין כל אלה, מוצאים לפעמים חיילים שמגיעים מרקע אף פחות שגרתי - מאוכלוסיות שמתגייסות לצבא, אבל לא חייבות בכך: מוסלמים, נוצרים, דרוזים, עולים חדשים ועוד הרבה.
מונה ליזה, שנושאת שם שהוא מאוד לא שגרתי, היא ערבייה-נוצרייה מחיפה שלא הייתה חייבת בגיוס, אבל למרות זאת היא משרתת בצה"ל ולא סתם – בתפקיד קרבי ופיקודי בגדוד קרקל. "כל החיים שלי למדתי בבית ספר יהודי", היא מספרת. "בגיל 17, כולם בבית הספר קיבלו צו גיוס ואני לא. אמרתי לאימא שלי, 'אני רוצה להתגייס'. שמעתי שיש הרבה בדואים שמשרתים בצבא ושהם משרתים את המדינה למרות שהם לא חייבים, אז חשבתי שבטח יקבלו אותי גם כן. אז ניסיתי. הלכתי ללשכת הגיוס ואחד המפקדים שהיה שם היה דרוזי. הוא עזר לי מאוד בתהליך והחדיר בי הרבה מוטיבציה".
הבשורה באשר לגיוס לצבא, עוררה תגובה חיובית ותומכת בקרב המשפחה ועצם העובדה שמונה ליזה בחרה לשרת דווקא בקרבי והתקבלה לקרקל העלתה את מפלס הגאווה המשפחתית. "כשהבת שלי באה אלי ואמרה 'אימא, אני רוצה להתגייס לצבא ולשרת את המדינה', מאוד הופתעתי. לא ידעתי איך להביע את השמחה שלי כי הרעיון כבר הבשיל אצלה", אומרת האם.
כל זה היה לפני שלוש שנים. מאז היא כאמור הפכה למפקדת בגדוד קרקל, ובמסגרת תפקידה היא נלחמה יום-יום בגורמי טרור מעבר לגבול ובהברחות סמים מחצי האי סיני לשטחי ישראל. "התפקיד שלי כמפקדת בצה"ל הוא למנוע פיגועי טרור ולהילחם בחדירה בלתי חוקית לשטחי הארץ. אני חושבת שאם אני מונעת הברחת סמים לתוך הארץ, אני לא מגנה רק על היהודים בארץ, אלא על האזרחים הערבים גם כן. אני מגנה על כל ילד קטן במדינת ישראל מחשיפה לסמים. אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור שלוש שנים, הייתי בוחרת לשרת באותה היחידה, אבל אני אשאף לעשות הרבה יותר". באשר לסוגיית היהודים או הערבים היא מסכמת – "אני שומרת על ביטחון המדינה, לא רק למען היהודים, אלא גם למען הערבים".
עכשיו היא כבר לקראת שחרור, ולמשפחתה יש מסר לשאר הצעירים לקראת גיוס: "אני ממליצה לכל הבנים והבנות הערבים להתגייס לצבא למען המדינה שלנו", אומרת אמה. "זו המדינה שלנו וזה הבית שלנו. פה אנחנו חיים וכאן נמות. השורשים של הדורות הקודמים שול הילדים שלנו הם כאן".