חודש ספטמבר, ממנו מזהירים כל הקברניטים, מגיע. הארץ רוחשת ומותקפת. בעורף, קניון בנתניה קורס עקב הפעלת מטען חבלה. כמאה אנשים לכודים מתחת להריסות.
תסריט הבלהות הזה הוא היפותטי, פרי דמיונו הקודח של סרן נדב דוק, מפקד פלוגת מרץ 11 של גדוד קדם בפיקוד העורף – אבל כל הנוכחים בתרגיל הפלוגתי הראשון של הלוחמים החדשים יודעים שהוא לא אינו סביר במדינה שהמצב הביטחוני שלה מחייב היערכות מכל החזיתות. העורף, התברר כבר מזמן, הוא חזית שאי אפשר לוותר עליה. בדיוק לשם כך הוקמו פלוגות החילוץ וההצלה (פלחה"ץ) של פיקוד העורף, שתפקידן פשוט: להציל חיים.
מתאמנים לראשונה בלילה
21:00. זהו תחילתו של לילה ארוך, שייגרר עד השעות המוקדמות של הבוקר הבא. האנשים שיהיו אמונים על חילוץ נפגעים ברחבי הארץ והעולם מתאמנים לראשונה בלילה, באתר הריסות מרשים שהוקם לצרכי תרגול. עשרות מחלצים, בובות המדמות פצועים, אנשי מפקדה מאופרים הממוקמים בינות להריסות, כלים כבדים, רעש, פרוז'קטורים ועשן אופפים אותם. התרגיל מדמה חילוץ פצועים במצב חירום בעזרת פטישי אוויר, מסורים, ציוד הלחמה, דחפורים – וגם, כמובן, ידיים.
ללוחמים מצטרפים גם כלבים - ליחידת הכלבנים הצה"לית עוקץ יש אגף שלם של איתור נעדרים, וכוחות היחידה חוברים במקרי חירום לפלחה"ץ. הלילה הגיעו שותפים אחרים – כלבנים וכלבים ממכבי האש. הכלבים מאומנים לאתר אדם באמצעות הבל הפה.
מכל עבר ניגשים להריסות המחלצים הצעירים. הלילה הם עוברים את התרגיל בסופו יוסמכו כמחלצים ברמת 05, ובהמשך יוסמכו כמחלצים ברמת 07. אבל כשצריך להרים אבנים והריסות מעל לפצועים, גם אם הם מדומים, ומכל עבר שומעים בקשר דיווחים על הרוגים ונפגעים, הכל מתחיל להיראות מציאותי והאדרנלין - גם של מי שצופה מהצד - מתחיל לזרום.
"מתכוננים לגרוע מכל"
"אנחנו ערוכים לכל מקרה", קובע מפקד הפלוגה סרן דוק בהחלטיות. "באותה מידה יכולתי להגיד להם שזה טיל שנפל, מכונית תופת, קריסה של בניין, צונאמי או רעידת אדמה. לזה מכינים אותם, זאת המהות. בסוף, המטרה שלי היא להכין אותם ליותר גרוע מזה: שאין בובות, אלא אנשים אמיתיים שם בפנים".
איך אתה מצפה לראות את החיילים שלך בסוף הלילה הזה?
"רטובים", מחייך דוק. "אני מציג כאן דילמות. איך אני מרים את האבן הזאת מבלי לפגוע במחולץ? אם אני מרים אותה בצד אחד והלחץ עובר לצד השני, זה פוגע בו. הפלחה"ץ זה משהו חדש שצריכים להשקיע בו, ובאמת משקיעים בו, ובהבנה שבאמת צריכים לוחמים בפיקוד העורף, כי המערכה הבאה מחכה וחשוב לתגבר את העורף בלוחמים".
"אפשר להגיד שבזמן אמת, אם קורה משהו, זה הדבר הכי חשוב", מבהיר טוראי עלי חוסיין מעוספייה, אחד מחיילי פלוגת מרץ 11 המשתתפים בתרגיל. "בהתחלה חשבתי, 'לא כזה קרבי פה', חשבתי שסתם אני בא לפה, לעשות שלוש שנים ולחזור הביתה. עם הזמן אני רק רואה שזה הולך להיות רציני יותר ויותר, גם מבחינת ההכשרה של הלוחמים וגם מבחינת החילוץ והאב"כ. זה ממש לא קל. אנחנו עושים כל מה שחי"רניק עושה, גם תופסים קווים בהמשך, מבצעים מעצרים, הכל. ואנחנו מתמקצעים כמחלצים, שזה יתרון. חשוב לא רק להיות לוחם ולהרוג מחבלים, אלא גם להציל חיים. יש לזה משמעות".
"חייבים להיות לוחמים באופי כדי להיות פה"
"אני בכלל מגיע מחטיבת גבעתי, שם גדלתי", מגלה דוק. "אני מרוצה מאוד שהגעתי לכאן, כי אני מרגיש שהעשייה פה היא גדולה. לא כבשנו את הכותל, לא עלינו לחרמון, לא עשינו שום דבר גרנדיוזי – עדיין. להחדיר לוחמים בפיקוד העורף זה לא פשוט, כי כרגע, ולמרות שזה משתנה מאוד יפה, אנחנו הולכים ברחוב עם הכומתה הכתומה ואנשים עוד אומרים 'הנה מוכר מסכות'. אז אנחנו לא מוכרי מסכות, וחבל שמישהו יבוא ויבקש ממני מסכה. אני מאמין שבשביל להיכנס מתחת להריסות ולחלץ לכוד מתחת לארבעים טון של בטון – אם אתה לא לוחם באופי, אתה לא יכול להיכנס".