שמי סמל א', בן 19 מזיכרון יעקב, וביום חמישי סיימתי בהצלחה את קורס צוללן מחזור 104.
השבוע, לאחר אימונים רבים ומפרכים, ואין סוף תרגולים שהכינו אותי למצבי לחץ , הפלגתי בפעם הראשונה בצוללת.
להפלגה הזו, שהיו לה הרבה הכנות מקדימות, לוו הרבה מאוד פחדים. אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי היה הקבלה שלי על ידי אנשי הצוות, אך למזלי מההתחלה הרגשתי כלוחם מן המניין.
קשה לי מאוד לתאר את ההרגשה בהפלגה על צוללת. ניתן להרגיש את האווירה המיוחדת שמשלבות מקצועיות, מצבי לחץ, רוגע ופלאברה (צחוקים בשפת ים) יחד.
העמדה שאני תופס בצוללת היא הסונאר. למי שיודע, או לא, בצוללת אין חלונות. התפקיד של הסונאר הוא בעצם לבנות תמונה של העולם מחוץ לצוללת ושל כלי השיט שמסביב. בעזרת הסונאר אנו שומעים את כלי השייט מסביב וכך ניתן לזהות סכנות.
בפעם הראשונה שאיישתי את העמדה שלי הרגשתי את כובד האחריות שמוטל עליי. בצוללת כל אחד משפיע לא רק על עצמו אלא על כלל אנשי הצוות. אנשי המרכז הטכני אחראים על השטת הצוללת, על הפעלתה ותפעול מצבי חירום מתחת למים. אנשי המרכז הטקטי אחראים על נשק הצוללת המתקדם, על הסונאר, על ניווט הצוללת במעמקים וגילוי כלי השיט השונים מסביב – בין אם התמימים ובין אם עוינים. אף אחד לא יכול להצליח בתפקידו בלי השני וזה בעצם הכוח של הצוללת – הצוות שלה והאיחוד שלו כצוות אחד.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
החוויה העיקרית בהפלגה היא הפלאברה בצוללת – האווירה שיש בין חברי הצוות. למרות שזאת הייתה הפלגה הראשונה שלי ולמרות שלא הכרתי עדיין את הצוות התייחסו אלי כאל אחד מצוות הלוחמים. זה מה שמייחד את שייטת 7 – השוויון בין כולם למרות הפרשי הגיל בין צוללן שרק סיים את הקורס לבין נגד ותיק וכמובן ההווי בצוות.
בהפלגה הרגשתי שאני מביא משהו מעצמי, יכולות שפותחו אצלי במהלך הקורס – קור רוח, עמידה במצבי לחץ, מקצועיות, וכמובן חברות ועבודת צוות.
ואם כבר הזכרתי את הקורס, נזרוק גם כמה מילים עליו –
הקורס הוא קורס התנדבותי. כיאה לכזה, הוא מאתגר, מקצועי וערכי. שנה ושלושה חודשים אשר מכילים שלושה שלבי הכשרה – בסיסי, ספציפי ויעודי. הקורס מכיל אתגרים מיוחדים שמטרתם להקשות עלינו מנטאלית במעגל האישי והקבוצתי בכדי להכין אותנו למצבי קיצון בצוללת. אחד האירועים שהכי הזכורים לי הוא אחד המסעות בקורס. לאחר שצעדנו לא מעט קילומטרים, החברים שלי כמעט נשברו. כל חייל תפס את החבר שלו בידיים, ועודד אותו לסיים את ההפלגה, בשביל להרגיש הצלחה בעצמו.
הרגע הזה זכור לי, כי כך בדיוק הבנתי שפה זה מקום שבו אמצא חברים אמיתיים לחיים.
ההפלגה הראשונה שלי הייתה מאוד חווייתית ומאתגרת וכמובן שבמהלך השירות צפויות לי עוד רבות כאלה, וגם להן אני מצפה מאוד.