שמי סקר חמוד, אני בן 19 מהכפר בית ג'אן שבגליל, ובחודשים האחרונים הבנתי איך זה מרגיש כשמתגשם חלום. מאז שאני ילד קטן, החלום שלי תמיד היה להיות לוחם. במשך השנים שמעתי סיפורים על גדוד "חרב", הגדוד המורכב מבני העדה הדרוזית שרבים מבני המשפחה שלי שירתו בו כלוחמים, גדלתי על מורשת והישגי הגדוד, ורציתי גם אני להצטרף אליו. לצערי זה לא התאפשר - קרוב למועד הגיוס שברתי את היד, ונקבע לי פרופיל נמוך.
התגייסתי בסופו של דבר בפברואר 2011 והגעתי לבה"ד 20 של חיל החימוש, שם עברתי קורס והכשרה לתפקיד מפעיל מנוף ונהג חילוץ. הגעתי לשרת בחימוש ב"עוצבת ברעם" שבגליל המערבי. במסגרת התפקיד חילצתי כלי רכב כמו טנקים, האמרים ורכבים אחרים. ידעתי שמדובר בתפקיד חשוב ושהכוחות צריכים אותי, אבל עדיין הרגשתי שלא הגשמתי את הייעוד האמיתי שלי - להיות לוחם.
אפילו כשעבר זמן רב בשירות לא ויתרתי. המשכתי את הטיפולים תוך כדי שירותי בצבא כדי שהיד שלי תתרפא באופן סופי ושאהיה כשיר לבצע כל משימה. כשחזרתי למצב בריאות תקין, התחלתי לנסות ולגשת לוועדות להעלאת הפרופיל. מה שדחף אותי כל הדרך ונתן לי כוח להמשיך היה הקשר המשפחתי החזק לגדוד. במשך שנים בני משפחה שלי שירתו כלוחמים בגדוד ונכון לעכשיו שני בני דודים שלי משרתים כלוחמים ובן דוד נוסף שלי עתיד להתמנות לתפקיד מפקד פלוגה. הם עודדו אותי כל הדרך להפוך ללוחם. משפחתנו שכלה בן ששירת בגדוד ונהרג בלבנון. לא זכיתי להכיר אותו, אבל הרגשתי שאני חייב להמשיך את דרכו.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
לבסוף, אחרי שנה וארבעה חודשים בצה"ל הצלחתי להעלות פרופיל והצטרפתי למסלול הכשרת הלוחמים של גדוד חרב, במחזור מרץ 2012. הכשרת לוחמי הגדוד מתקיימת בבא"ח נח"ל - הכשרה של לוחמי חי"ר לכל דבר, עם רובאי 07. לאחר שסיימתי את הטירונות והאימון המתקדם הגעתי כחייל ותיק בדרגת סמל, ואחרי כמעט שנה וחצי בשירות קשה לחזור להיות טוראי, אבל אני לא מתחרט. רציתי שיתייחסו אליי כמו אל כל החיילים ולכן לא הייתה חשיבות לדרגות מבחינתי. לא רציתי להיות שונה, למרות שהתגייסתי לפני המ"כים בסגל הפלוגה שלי. לפני כחודש, בטקס מרגש מאוד בקבר הנביא יתרו, נשבעתי בשנית לצה"ל, הפעם בתור לוחם.
"קשה יש רק בלחם"
אנשים שמסביבי שואלים אותי אם זה לא קשה פתאום לשנות את הכל ולהפוך להיות לוחם. בעיניי, ברגע שנכנסת למשהו שנלחמת בשבילו, ברגע שאתה עושה משהו מכל הלב - אין דבר כזה "קשה". אני מוכן עכשיו להתאמץ ולהשקיע כדי לסיים את תהליך ההכשרה שלי, להגן על המדינה ועל הבית שלי בגזרת הצפון. אני רואה את המשפחה שגאה בי, את המבט על פניו של אבי כאשר הוא מתגאה בי בפני בני משפחה וחברים, ויודע שעשיתי את ההחלטה הנכונה. עכשיו בתור מי שהצטרף לגדוד "חרב" וכמי ששירת ביחידות שונות בצבא, אני מרגיש את גאוות היחידה של הגדוד כפי שלא הרגשתי אותה בשום מקום אחר, ומברך את המתגייסים החדשים - הגעתם למקום הנכון.