"האם אתה ממליץ על מסלול העתודה?". זו אולי נשמעת שאלה תמוהה, אבל בתור בוגר מסלול העתודה של צה"ל, פונים אלי לא מעט חברים ומכרים ומפנים אלי את השאלה הזו, ומה לעשות? התשובה לא פשוטה בכלל. לנער בן 17, לא קל לקבל החלטות גורליות באשר לחיים שלהם, כמו "מה אעשה כשאהיה גדול", ואולי כדאי לשמוע ממי שכבר עבר את זה - ובדיוק בשביל זה אני כותב את השורות הללו.
שמי נתי, בקרוב בן 22, בשעה טובה בוגר תואר ראשון בניהול והתנהגות ארגונית מטעם אוניברסיטת בן גוריון וצפוי להתחיל בקרוב את פרק השירות הצבאי. עוד בהיותי נער, הצבתי לי למטרה להתקבל למסלול העתודה, שבעיניי נתפס כאפיק מושלם, גם למימוש השאיפות האישיות והמקצועיות שלי וגם לניצול מרבי של היכולות שלי לשם תרומה מיטבית מצדי לצבא. על אף האתגרים הרבים שהמסגרת האקדמית טומנת בחובה, מטרה זו הייתה לנגד עיניי לאורך כל השנים בתואר ובעזרתה, לצד קורטוב של אמונה עצמית, זכיתי לצלוח שלוש שנים מפרות, משכילות ומבגרות, וזאת למען מטרה אחת: להיות קצין מוכשר ומיומן יותר בצבא.
אני מניח שתוך קריאת הפסקה האחרונה, חלקכם ודאי הרמתם גבה ותהיתם לעצמכם: "מה זה התואר המוזר הזה שהוא למד? קיים בכלל דבר כזה במסגרת לימודי העתודה?!". אז בשלב זה הרשו לי קודם לנפץ לכם מיתוס נפוץ בסוגיה. נהוג להאמין שבמסלול העתודה לומדים רק את מקצועות ההנדסה והמדעים המדויקים למיניהם, אולם זוהי רק פיסה מן האמת. המקצועות הריאליים אכן נפוצים יותר במסלול ורוב העתודאים משתייכים אליהם, אולם הם לא לבדם. למעשה, במסלול העתודה האקדמית ניתן כיום ללמוד כמעט כל מקצוע.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
טיפ ראשון למתגייסים המתלבטים: לפני הכול, עוד לפני שאתם שוקלים האם לקחת חלק במסלול העתודה, אתם צריכים לנסות להגיע להבנה מהו תחום העיסוק בו אתם מוצאים עניין במידה רבה ומאמינים שתוכל להגיע דרכו למימוש עצמי. את התשובה, רק אתם תוכלו לספק לעצמכם. ייעוץ חיצוני של הורים, מכרים או אנשי מקצוע שונים הוא בוודאי חשוב, אבל חשוב לזכור שהוא רק חלק מהתהליך בדרך למציאת התחום המתאים ביותר עבורכם ואין זה נכון כלל להפכו מ'תומך החלטה' ל'מקבל החלטה'.
אתם לא מסוגלים לקבל את ההחלטה הזו? כנראה שהרעיון של לימודי עתודה הוא לא רעיון מוצלח כל כך בעבורכם. להחלטה הזו תחזרו אחרי השירות הצבאי והטיול הגדול אי שם ברחבי הגלובוס. רק כדי לסבר את האוזן: כשליש מבני הנוער המתקבלים למסלול נפלטים ממנו בטרם השלימו את שלב הלימודים האקדמים (בין אם פרשו מרצונם ובין אם לא עמדו בדרישות המסלול). זו עובדה מצערת, סביר להניח שהרבה ממנה נגרם בגלל תהליך קבלת החלטות שגוי בדרך.
שיקול נוסף שקריטי לקחת אותו בחשבון בקבלת ההחלטה באם לשאוף לעולם העתודה הוא שיקול המחיר. כפי שוודאי שמעתם, מרבית העתודאים נדרשים כבר בתחילת לימודיהם להתחייב לשלוש שנות שירות קבע, בנוסף לשלוש שנים או שנתיים בחובה. כאשר שואלים אותי כיצד הייתי מוכן "לעשות זאת לעצמי", אני עונה בפשטות – גם היום אין לי ביטחון במאת האחוזים שאכן זו הייתה החלטה נכונה להתחייב ל-6 שנים מחיי לטובת המערכת הצבאית, אבל החיים הם רצף אחד גדול של תעוזות ולקיחת סיכונים, אחרת ממשיכים לדרוך במקום בלי להתקדם, וחבל.
מלבד זאת, אני מאמין גדול שיש לנו חלק אקטיבי ביצירת המציאות שלנו ושיש בכוחנו לבחור כיצד לחוות אותה: עבורי, שנות השירות הרבות להן אני נדרש כעתודאי הן חלק מהקריירה המקצועית שתכננתי לעצמי, וזה הרבה מעבר לסתם עוד 'שירות צבאי'. כך, משמעות הדברים משתנה בעיניי לחלוטין. בכלל, בכל צעד ושעל, השתדלו תמיד להסתכל על נקודת הסיום, על מה שייצא לכם מזה. התמקדו במטרה, היו נחושים וחדורי מוטיבציה וכך הדרך תהיה לכם קלה ומהנה הרבה יותר.