המשבר באוקראינה ואיומי נשיא רוסיה החזירו את ברית נאט"ו למרכז הזירה אחרי שנים. האפשרות שאוקראינה תצטרף לברית נחשבת לסיבה מרכזית לפרוץ המשבר, ואלפי חיילי צבאות הברית נשלחו למזרח אירופה בתגובה לאיום בפלישה רוסית לאוקראינה.

ארגון האמנה הצפון-אטלנטית נאט"ו, מורכב היום מצבאות של 30 מדינות מאירופה ואיתן קנדה וארה"ב, שהיא למעשה משאב הכוח העיקרי. הסעיף המפורסם ביותר באמנה שנחתמה ב-4 באפריל 1949, הנו סעיף מספר 5 מתוך 14. סעיף זה קובע כי: "המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן".

בהתאם לכך, הן מסכימות כי: "במקרה של התקפה כזו, כל אחת מהן, בהתאם לזכותה להגנה עצמית המוכרת על פי סעיף 5 לאמנת האומות המאוחדות, תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו, באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם המדינות האחרות".

המשמעות היא שאם אחת מהמדינות החברות בברית תותקף או שתפתח במלחמה, היא יכולה לגייס את הצבאות של כלל מדינות הברית למערכה, ובכך להפוך לצבא גדול משולב ועוצמתי. כזה בו כל מדינה תורמת את חלקה על פי היכולת. גם הקטנות שבהן שלא מסוגלות להחזיק צבא גדול. תרחיש הייחוס, או האיום נמצא כאמור במזרח, ברוסיה.

כשנאט"ו התרחבה עד רוסיה

נאט"ו הוקמה ב-1949 אז החלו לנשב רוחות המלחמה הקרה, אחרי מלחמת העולם השנייה. ברית המועצות הפכה לאיום משמעותי על הדמוקרטיות המערביות ו-12 מדינות ביניהן ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, איטליה ונוספות, התאגדו לברית צבאית שתאפשר להן להתמודד עם הצבא הסובייטי הענק.

כשש שנים לאחר מכן, ב-1955 הרוסים הקימו ברית נגדית, "ורשה" שכללה את מדינות מזרח אירופה. עד 1991 הבריתות האלה עמדו אחת מול השנייה, עוד חלק במשוואה שהביאה את שני הצדדים להשאיר את המלחמה קרה, מבלי שפרץ עימות. בשנים אלו הצטרפו עוד ארבע מדינות לברית, בהן גרמניה המערבית, יוון, טורקיה וספרד.

צילום ארכיון (צילום: ANATOLY SAPRONENKOV/AFP/GettyImages)
עצמאות אוקראינה ב-1991. במרכז הזירה עם נאט"ו ב-2022 | צילום: ANATOLY SAPRONENKOV/AFP/GettyImages

ב-1991 ברה"מ קרסה ואיתה גם ברית ורשה. חומת ברלין נפלה גם היא ורוחות של שלום נשבו בעולם. לכאורה, לנאט"ו לא הייתה סיבה להתקיים. אולם הברית לא רק שהחזיקה מעמד, היא גם צירפה לשורותיה מדינות שהיו שייכות לגוש הסובייטי כמו הבלטיות, בולגריה, רומניה, פולין ונוספות.

רוסיה לא מסתירה את חוסר שביעות רצונה מכך שהברית הזו התרחבה עד לגבולות שלה עצמה, אך כאמור המלחמה נשארה קרה, האויב הרוסי לא הגיע, ובינתיים נאט"ו השתתפה במלחמת המפרץ הראשונה. ב-1999 כבר הפעילה את כוחה כדי להביא לסיום של מלחמת האזרחים בקוסובו.

עד לשנים אלו המעורבות של נאט"ו היתה במסגרת של הסכמות. פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 הביאו להפעלת סעיף 5 המפורסם על ידי ארה"ב, עם פרוץ המלחמה העולמית בטרור. בהמשך, מדינות הברית נלחמו גם בעיראק ולאחר מכן בלוב.

איך זה עובד ומה עם ישראל?

לכל מדינה החברה יש משלחת קבועה במה שנקרא המטה הפוליטי של נאט"ו בבריסל, בלגיה. מי שאחראי על המשלחת הוא השגריר המקומי של אותה מדינה. הוא גם הנציג הבכיר ביותר בכל ישיבה או התייעצות בין מדינות הברית לצורך קבלת החלטות. נשיא המועצה הוא הממונה, המזכיר הכללי של נאט"ו.

בנוסף לזה, נאט"ו מחזיקה כוח צבאי קבוע בכל רגע נתון. מדובר בסד"כ בסיסי קטן המבצע משימות שגרתיות, מתאמן יחד לצורך שמירה על כשירות, התיאום בין הצבאות והפקות לקחים על בסיס האימונים, כניסת אמל"ח חדש או מודיעין.

הכוח הצבאי הקבוע מורכב מיחידות משולבות וניידות, הנמצאות בכל רגע נתון ברמת הכוננות הגבוה ביותר, במטרה להגן על מדינות הברית. היחידות האלה שמורכבות מחיילים של כלל הצבאות בברית, מפוזרות ברחבי היבשת ונמצאות תחת הפיקוד הצבאי של נאט"ו, המתחלק בין שתי מפקדות יבשתיות ראשיות, בבלגיה ובארצות הברית.

המתיחות הצבאית בין המערב ורוסיה (צילום: BG_Poland_eFP, Twitter)
חלק שולחות לוחמי חי"ר, אחרות שריון ולוגיסטיקה, נאט"ו | צילום: BG_Poland_eFP, Twitter

כאשר מועצת הברית הצפון אטלנטית מאשרת מבצע צבאי, המדינות החברות תורמות כל אחת יחידות מהצבא הריבוני שלהן. כל אחת על פי היכולות וכפי שנקבע בין הצדדים. יש מדינות שישלחו למשל חטיבות חי"ר, שריון או תותחנים ויש כאלה שישלחו בעיקר צוותי לוגיסטיקה, רפואה ועוד.

מי שמנהל ומתאם את הצבא הצבאי אופרטיבי של הברית הוא "מטה הפיקוד הצבאי". מדובר למעשה במטכ"ל, המורכב ממחלקות מקצועיות ותחתיו בסיסים של נאט"ו, הממוקמים בשטחן של המדינות החברות בברית. עם סיום הלחימה היחידות חוזרות למדינה שלהן ונשאר שוב כוח קבוע קטן, אותו מתפעלים הצבאות ברוטציה.

הפעילות הצבאית והאזרחית, תשתיות, אימונים, משלחות ועוד, ממומנים על ידי תקציב הארגון. כל מדינה מעבירה סכום על פי נוסחה שנקבעה בהסכם עליו חתמו במסגרת ההצטרפות שלהן לברית.

אולם מעבר לזה, המדינות החברות בנאט"ו התחייבו כי יגדילו את תקציב הביטחון שלהן עד ל-2 אחוזים מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) שלהן. זאת בעיקר בשל לחץ אמריקאי, אחרי שנמאס להם להיות המממן העיקרי. אך למרות ההתחייבויות רוב המדינות נמצאות עדיין סביב תקציב של לא יותר מ-1.5 מהתמ"ג שלהן.

וישראל? כבר למעלה מעשור שישנם ניסיונות שונים לצרף אותה לנאט"ו, אולם באופן שלא יחייב אותה לסעיף 5, שכאמור מורה לשלוח כוחות במקרה של מלחמה באחת המדינות החברות בברית.

אף אחד לא רוצה לראות את צה"ל יוצא למלחמה באירופה, בטח לא מול הרוסים וגם לא בנקודה אחרת בעולם. במהלך השנים שחלפו, ישראל קיבלה גישה לברית במסגרת של הסכמים ייחודיים שהביאו לאימונים משותפים, אך לא מעבר לכך.