חובבי תורות הקונספירציה אוהבים לקשור את המוסד ואת ישראל לכל פרשת ריגול אפשרית; פעמים רבות מדובר בסיפורים מופרכים שקשה מאוד להאמין בהם. אבל לאורך השנים, יש דבר אחד שהקונספירטורים פשוט לא מצליחים להתעלות עליו: הטענות מצד מדינות ערב שהישות הציונית שולחת חיות לרגל בשטחן.
בחודש שעבר, איראן תרמה את חלקה לרשימה הטענות הארוכה וההזויה הזו: היועץ הצבאי של המנהיג הרוחני העליון של איראן כינס מסיבת עיתונאים מיוחדת ומסר הודעה לתקשורת על מעצרם של פעילי סביבה שריגלו ובגדו במדינה. לטענתו - שנאמרה ברצינות גמורה - המרגלים הבריחו לאיראן לטאות, זיקיות וסוגי זוחלים מדבריים "רגישים לקרינה", שפעלו בשביל ישראל במטרה למצוא מכרות אורניום במדינה.
אם נאמין למדינות האזור, בתחילת העשור הקודם ישראל הרחיבה את תכנית החיות המרגלות שלה לממדים חדשים שטרם נראו. בחינה מדויקת יותר של הדיווחים שלהן מגלה סיפור קצת שונה.
לטאות, נשרים וכרישים
אחת הפרשות המופרכות ביותר שייכת שוב – איך לא – לאיראנים. בשנת 2007 הם התגאו שהודות לערנותם של אנשי המודיעין, נתפסו בגבול המדינה 14 סנאים שצוידו במערכות ריגול של גורמי ביון זרים. "למרבה המזל הם נעצרו לפני שהצליחו לפעול בשטח", דווח אז בתקשורת במדינה.
אלא שההזיות לא מגיעות רק ממדינות עוינות: בדצמבר 2010, מקרי תקיפות מצד כרישים הפרו את השקט והשלווה של חופי סיני הקסומים. המצרים טענו שהמוסד הפעיל באזור לפחות כריש אחד, כחלק מתכנית גדולה יותר לפגוע בתיירות בסיני ובכלכלה המצרית. בתקשורת המקומית פורסמו כתבות תחקיר מקיפות שטענו שלכרישים הוצמדו מכשירי GPS שכיוונו אותם לתיירים. הפרשה הסתיימה כשכריש מסכן נלכד על ידי דייג מקומי – והתברר שהוא היה בסך הכל רעב.
אנשי המוסד הכו שוב (לכאורה) בתחילת שנת 2013, אז המצרים דיווחו על לכידתה של "חסידת הריגול הציונית" – ציפור שנתפסה בצפון קהיר כשלרגלה מוצמדת ההודעה "אסלאם מצרים" על מיקרופילם. המוחבראת המצרי לקח אחריות על חקירת האירוע ובחן את סרט הצילום; עד היום לא פורסם דו"ח שקבע האם מדובר במזימה של הישות הציונית. דבר אחד בטוח: לא מדובר בחסידה אלא ביונת דואר.
הסיפור ממש לא נגמר שם: בחודש יולי באותה השנה הגיע תורו של הבז. הפעם הידיעה הגיעה מטורקיה, שהייתה בעיצומו של הסכסוך עם ישראל על רקע המרמרה. המשטרה במדינה הצהירה שהצליחה ללכוד בז שעל רגלו נמצא מכשיר איתור ישראלי. למרות שהבז עבר סריקות XRAY שהוכיחו שהוא לא נשא ציוד ריגול, במסמכים הרשמיים במדינה הוא הוגדר בתור "מרגל ישראלי".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שטורקיה האשימה את ישראל בריגול: שנה לפני כן, במאי 2012, הרשויות במדינה טענו שמצאו בשדה נטוש גוויית ציפור מזן שרקרק שעסקה ב"ריגול" לטובת ישראל. לדבריהם, סביב רגלה של הציפור נמצאה טבעת עליה נחרט הכיתוב "ישראל".
בישראל וברשות שמורות הטבע הסבירו לטורקים שהטבעת נועדה לסייע לחוקרים לעקוב אחרי נדידתה של הציפור בעולם, אך הם לא השתכנעו – ככל הנראה בגלל תקרית דומה שאירעה בסעודיה כמה חודשים קודם לכן, אז נמצא נשר עם טבעת מעקב תמימה. בכלל, זו הייתה תקופה לא טובה עבור הציפורים והנשרים במזרח התיכון: גם בלבנון צדו נשר שעל רגלו טבעת מעקב של אוניברסיטת תל אביב - והוא סווג מיד כמרגל ישראלי. זמן קצר אחרי עלילת הנשר בלבנון, פרשת החסידה הציונית שבה לחיינו בסערה כשחסידה שנחשדה כסוכנת ישראלית הועברה למעצר "עד שיתבררו החשדות נגדה".
חשוב לציין שההאשמות האלה לא מופנות רק נגד ישראל: העיראקים, למשל, טענו בשנת 2007 שהבריטים הפעילו בלחימה בבצרה גיריות שאוכלות בני אדם. ובכל זאת, אולי אנחנו סתם ממהרים לזלזל? מקרים מהעבר מלמדים שאולי לא מדובר בהזיות חסרות שחר.
היו דברים מעולם?
לא מזמן סיפרנו לכם על קיטי האקוסטית, החתולה שגויסה ל-CIA בשנות השישים. וטרינר מומחה של הסוכנות ניתח אותה במשך כשעתיים, החדיר לגופה ציוד ריגול והפך אותה לחתולה היקרה בהיסטוריה, עם תג המחיר של 20 מיליון דולר. במשימה הראשונה שלה היא נשלחה לצותת לעובדים של השגרירות הרוסית בשדרת וויסקונסין שבוושינגטון - רק שבדרך היא חצתה את הכביש ונדרסה למוות. אבל הסיפור העגום של קיטי הוא רק קצה הקרחון.
תחקיר שפורסם החודש בכתב העת של מוזיאון "סמית'סוניאן" (Smithsonian) מגלה פרטים חדשים על התכניות האמריקניות ועל שיטת הפעולה המתוחכמת: כבר במלחמת העולם השנייה פותחו תכניות רבות לאימון בעלי חיים למטרות ביון, כשלצורך כך גויסו מדענים מובילים כמו פרדריק סקינר, פסיכולוג התנהגותי מפורסם, ורוברט מיכלסון, שפיתח את השתל השבלולי שמשמש כיום כמכשיר שמיעה.
במסגרת התחקיר, החוקרים ראיינו סוכני ביון ופסיכולוגים שעבדו עם סוכנות הביון האמריקאית בתקופת המלחמה הקרה. אחד מהם הוא רוברט ואלס, האחראי על שירותים טכניים בסי-איי-אי בשנות ה-90. ואלס גילה שצבא ארה"ב ניצל את זה שחיות לא מעוררות חשד כדי להכניס אותן למקומות רגישים, אך הוא חשף גם חיסרון מהותי: צריך להמשיך לאמן את החיות כל הזמן – ולא תמיד הן עובדות לפי התכנית של בני האדם.
לפי התחקיר, בשנות ה-60 הוקמה תוכנית שזכתה לכינוי "יחידת הגוזלים". "החוקרים אימנו את היונים לעוף לפני היחידה, ולנחות בבת אחת אם הן ראו נוכחות של כוחות האויב", סיפר בוב ביילי, שבעצמו פיקח על תכניות רבות לאימון חיות ב-CIA. במהלך האימונים, היונים עמדו במבחן והצליחו להכשיל מארבים של האויב. החיסרון העיקרי התגלה במהרה: לעיתים הן היו מתעופפות ופשוט לא חוזרות.
התכנית האמריקנית התרחבה גם למינים נוספים של ציפורים, כמו עורבים. "העורבים מסתדרים יפה מאוד לבד", הסביר עובד ביון לשעבר. "הם יכולים לזהות דפוסים וללמוד להגיב לעצמים מסוימים. אם יש שולחן קטן ושולחן גדול, אפשר לאמן עורב לעוף תמיד אל השולחן הקטן. חוץ מזה, הם יכולים להרים חבילות כבדות ותיקיות, ואפילו לפתוח מגירות".
למרבה הצער, הסוכנים הגמלאים סירבו להשיב לשאלות הכי מעניינות: האם ה-CIA מנהל פרויקטים דומים גם היום, והאם גופי ביון אחרים כמו המוסד מנצלים חיות כדי להשיג מודיעין. ובכל זאת, אם זה מה שקרה לפני 40 שנה, פתאום הטענות של מדינות ערב לא נשמעות כמו סיפורי אלף לילה ולילה.