היום (ד'), על פי לוח השנה העברי, חל התאריך בו מדינת ישראל נצרה את הנשק והסתיימה מלחמת לבנון השנייה. גם בקיץ הזה, כמו בכל שבע השנים האחרונות, נערך בהר הרצל טקס זיכרון לנופלים בתאריך פתיחת המלחמה. בנוסף לכך, בארבע השנים האחרונות, המשפחות השכולות מקיימות בתאריך סוף הלחימה את אירוע "מורשת בנינו", אירוע זיכרון שנתי בפסגתו של הר אדיר שבגליל העליון אשר צופה לכל אזור דרום לבנון, שם נוהלה הלחימה וששם נפלו הבנים. לפני כשנה, אף חנכו מצפור ואנדרטה לזכר הנופלים.
אירועי הזיכרון האלו שמהווים בתרבות הישראלית טאבו שאין לגעת בו, מצויים בימים אלו במרכזו של ויכוח עיקש בין ההורים השכולים למשרד ראש הממשלה כאשר ההורים מוחים על כך שאיש מחברי הכנסת או שרי הממשלה לא נשלחו לאף אחד מהאירועים.
"בהר הרצל לא הגיע אף אחד בנימוק שזה היה טקס רשמי ולא טקס ממלכתי", אומרת יהודית סלע, ששכלה בקיץ 2006 את בנה בן בקרב בדבל שבגזרה המזרחית. כאשר אנחנו שואלים אותה מה ההבדל בין טקס "רשמי" לטקס "ממלכתי" היא עונה – "שאלה טובה. אף שר ואף חבר כנסת לא הגיע".
לאחר שבאירוע בהר הרצל לא נכח אף נבחר ציבור, פנו נציגי ההורים השכולים למשרד ראש הממשלה בבקשה שלאירוע שהם מקיימים במצפור בהר אדיר כן יגיע נציג ציבור. בתשובה רשמית שקיבלו ההורים מטעם סגן מזכיר הממשלה נכתב: "מזכירות הממשלה מנועה מלשלוח שרים לטקסי זיכרון ואירועים שאינם מוכרים כאירועים ממלכתיים. יחד עם זאת, איננו רואים כל מניעה כי חברי ממשלה ייטלו חלק וישתתפו בטקסים מעין אלו, ולשם כך נשמח להעביר אליכם, ככל שתהיו מעוניינים, רשימה טלפונית מעודכנת של לשכות השרים".
כאשר פנו ההורים השכולים ללשכות השרים באופן פרטני, קיבלו סירוב בטענה כי האירוע מתנגש עם דיון תקציב שחלה עליו חובת נוכחות גורפת ומכיוון שאין מדובר באירוע ממלכתי, לא ניתן לחייב אף נבחר ציבור לקחת חלק באירוע.
בין ההגדרה "רשמי" ל"ממלכתי", כך מסתבר, עובר קו דק שעליו מהלך הדרג המדיני בהתנהלותה מול סוגיית אירועי הזיכרון. חובת נוכחות של נבחר ציבור חלה רק על טקס שהוגדר כממלכתי. בטקס רשמי – אין אף ישות שמחייבת נבחרי ציבור לקחת חלק באירוע ועל כן, במשך שבע שנים, שרי הממשלה וחברי הכנסת נפקדים מאירועים לזכר הנופלים, למעט נשיא המדינה וחבר הכנסת איתן כבל שנכחו בטקס חנוכת האנדרטה והמצפור בהר אדיר לפני כשנה וחברת הכנסת גילה גמליאל שהגיעה לטקס בהר הרצל מיוזמתה.
"מסתתרים מאחורי המילה 'ממלכתי'"
משה מוסקל איבד לפני שבע שנים את בנו רפנאל, לוחם אגוז שנהרג בקרב בכפר מארון א-ראס שבדרום לבנון ממטח טילים שנורו לעברו ולעבר שלושה לוחמים נוספים שנהרגו מהאש גם הם. משה מספר כי אירוע "מורשת בנינו" בהר אדיר, בשונה מזה שנערך בהר הרצל, לא נצמד לכללי טקס נטולי אופי שגורמים לטקס לאבד ממשמעותו. "האירוע הפעם הוא סוג של שיח לוחמים, יסופרו בו סיפורים על רעות של לוחמים. זו המתכונת הפעם. לא רצינו להעמיס עם כללי הטקס, כללי הטקס לא אומרים כלום. לטקס בהר הרצל לא באים ומכיוון שלא באים אליו, אף אחד לא בא אליו. מי שמגיע לטקס יוצא ממנו בלי כלום".
באשר להחלטה שלא לשלוח אף נבחר ציבור לאירוע, הוא אומר: "זה חשוב שמקבלי ההחלטות יהיו ערים למשמעויות ההחלטות שלהם. אנחנו לא אומרים שלא יצאו למלחמה, אבל להיות שם זה להיות ערים למשמעויות. מנהיגי הציבור צריכים להיות ערים, לכבד בנוכחותם, נציג המדינה צריך להגיד כמה מילים, לשמוע את המשפחות וזה נכון לכל מלחמה". בדבריו, משה מצר על כך שהדרג המדיני נמנע ממפגשים עם המשפחות השכולות ומביע את תחושתו כי הוא נטל מול אותם חברי כנסת ושרים.
"התשובה הייתה ידועה מראש", כתב חיים צמח, ששכל את בנו עוז במחלחמה, בתגובה לתשובת מזכירות הממשלה. "מסתתרים אחרי מילה אחת, שש אותיות – 'ממלכתי' ולכן לא משתתפים. לדעתי את המילה 'רישמי', חמש אותיות, יש להרחיב לשש אותיות. כנ"ל, לא יתכן שמקבלי ההחלטות, מסתתרים אחרי מילה אחת ומדירים רגליהם מטקסי מלחמה, שהם אלה (אומנם לא במשמרת שלהם) שהחליטו על היציאה ל'מלחמה'".
עוז, לוחם שריון, נהרג בקרב בעינתא-בנת' ג'בייל כאשר הטנק בו לחם נפגע מטיל נ"ט לאחר שהצוות כולו חירף את נפשו לחילוץ והצלת צוות של טנק אחר שנפגע מאש חיזבאללה - פעולה עליה קיבל עוז את צל"ש אלוף פיקוד הצפון. חיים רואה בהחלטת הממשלה כפירה במדיניות הממשלה לחתירה לשוויון בנשיאה בנטל. "הממשלה שנתנה את ההוראה, למרות שזו לא המשמרת שלה, מתעלמת. זה לא יתכן שנבחרי הציבור לא ישתתפו. אני מדבר פה על חינוך, על נורמות. מה יגידו בני הנוער? בושה וחרפה", הוא אומר. "שוויון בנטל זו לא סיסמא, צריך לעשות דברים. זה אומר גם לא להדיר את רגליהם מאירועים כאלו. מי שלא יראה את פרצופו בהר הרצל ולא בהר אדיר, נשיאה בנטל בעבורו זה בגדר סיסמא. זה בלון נפוח שיתפוצץ לו בפרצוף". חיים מציין כי להיעדרות נבחרי הציבור מאירועי הזיכרון הללו יש משמעות ארוכת טווח שתפגע שמחויבות שלאזרחי המדינה אל המדינה, שבמקום לקדם את השוויון בנשיאה בנטל, תעודד התחמקות, כפי שעושים כעת השרים".
כהכנה לאירוע, שיעדרו ממנו חברי כנסת ושרים בממשלה, משה מוסקל כתב את נאום השר שלצערו נעדר. בין הדברים בנאום, נאמר:
"למול האובדן שלא ניתן להשלים
למול הטעויות שאי אפשר להעלים
נבצר מאיתנו, סליחה רבותי אנחנו עסוקים
בשחרור רוצחים ובאישור מענקים
...זה הרי לא טקס רשמי, לא צבאי לא ממלכתי
זה כאמור לא מחייב את נוכחותי ואת השתתפותי
זו סתם מסורת של משפחות הנופלים
המסורת שאותנו לא מחייבת, לא את הח"כים ולא את השרים
מקריית הממשלה שם למעלה, רבותי
הכל נראה אחרת, כבר אמרו זאת לפני"
את הנאום הוא חותם במילים הציניות: "זכרו, אנחנו מחבקים ותמיד מאחוריכם וגם אם שוב לא באנו, תדמיינו שאנחנו איתכם!"
"בגדו בבן שלי פעמיים"
בשיחה שאנחנו מקיימים עם יהודית, היא מספרת לנו על הקרב בו נפל בן. "באותה התקופה, אחותו היתה גרה באיטליה. ביקשתי ממנו שיסע אליה, הוא אמר לי 'אימא, זו מלחמה על הבית. אני לא נוסע'. שבועיים אחרי שהתחילה המלחמה, קראו לו בצו 8, הוא נסע ולא חזר. האירוע שבו הוא נפגע, היה בדבל. טיל נ"ט פגע בבית שבו שהו שתי פלוגות. ברגע שהטיל פגע, חמישה חיילים נהרגו ו-30 נפצעו. בן נפצע. טיל נ"ט נוסף פגע במבנה. היה בלגן, היה חוסר תקשורת בין הפיקוד בארץ והפיקוד בשטח. המח"ט חיכה לפינוי מוסק כשמפקד האוגדה קיבל החלטה לא לשלוח פינוי מוסק", היא מספרת על גודל המחדל שגבה את חיי בנה. "מפקד האוגדה צוטט לאחר מכן שלא הייתה מספיק חתירה לפינוי פצועים. אחרי שעתיים מפקד גדוד של גולני שהיה סמוך, שלח 90 חיילים עם אלונקות שהגיעו לאזור האירוע העמיסו פצועים על אלונקות ורצו אל עבר הגבול. כ-300 מטר מהגבול, ארבע שעות לאחר הפציעה, בן נפח את נשמתו", היא אומרת בכאב. "אנחנו כהורים מרגישים שבן נבגד על ידי המערכת הצבאית בזמן המלחמה, וגם על ידי הממשלה וחברי הכנסת היום".
גורם במשרד ראש הממשלה מסר כי שרי ממשלה מחויבים להשתתף רק באירועים ממלכתיים. כאשר שאלנו את אותו הגורם אילו אירועי זיכרון הם כן ממלכתיים, הוא ענה כי מדובר באירועי יום הזיכרון. מלשכת יושב ראש הכנסת טרם נמסרה תגובה.