רב"ט ת', חייל בבסיס צבאי במרכז הארץ, ניגש למיטתו של אחד החיילים בעת שהשמיכה נפלה ממנה וצילם אותו כשהוא עירום. לאחר מכן, בעוד חברו ישן, הוא החל לגעת באיבר מינו של החייל. החייל הישן ביקש ממנו מתוך שינה שיחדול ממעשיו כשהוא ממלמל את המילים "לא, לא". ת', לא שעה לבקשותיו של החייל והמשיך לגעת באיבר מינו במשך כ-30 שניות ולבסוף ביצע בו מין אוראלי במשך כ-20 שניות נוספות.
בשלב מסוים התעורר החייל שהותקף ופרץ בבכי. ת' נבהל ומיהר למחוק את התמונות האינטימיות של החייל מהטלפון שלו, שמא אלו ישמשו ראיה מפלילה. החייל שהבין שהותקף מינית על ידי רב"ט ת' הגיש נגדו תלונה במצ"ח וזו פתחה בחקירה. ת' נחקר במצ"ח, הודה במעשה וטען שעשה את המעשה בגלל שעדיין לא גיבש את זהותו המינית. לדבריו הוא הגיע מסביבה סגורה מאוד וסבל מקושי ובלבול רב סביב קבלת המשיכה שלו לגברים. הוא הודה שניצל את העובדה שהחייל ישן כדי לתקוף אותו מינית.
בעקבות האירוע החמור, שהתרחש לפני כשנתיים וחצי, הגישה הפרקליטות הצבאית כתב אישום נגד רב"ט ת' בגין מעשה מגונה. לבית המשפט הצבאי מטכ"ל בקריה הוגש דו"ח אודות החייל שנפגע, שם נקבע כי כתוצאה מהמקרה הוא סובל מנדודי שינה, התפרצויות זעם ובכי, מתקשה מאוד ביחסים אינטימיים וממשיך לקבל טיפולים פסיכיאטריים. החייל המואשם עבר בעקבות האירוע טיפול אצל קרימינולוגית כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד ולהקנות לו כלים שיסייעו לו להתמודד עם קשייו.
השופטים גזרו על ת' ארבעה חודשי מאסר בפועל, פיצוי של 4,000 שקל לחייל המתלונן והורדה לדרגת טוראי. "הנאשם ניצל את הקרבה הנכפית בין חיילים מתוקף השירות המשותף ופגע בשלמות גופו ובאמונו של המתלונן, כמו גם במרקם היחסים והאמון שצריך לשרור בין חיילים ביחידה", הדגישו השופטים. הם התחשבו בעובדה שהנאשם עבר טיפול והפנים את חומרת מעשיו ולכן לא החמירו איתו.
ת' החליט להגיש ערעור על חומרת העונש לבין הדין הצבאי לערעורים. הוא ביקש להקל בעונשו ולהמיר אותו ממאסר לעבודות שירות בבסיס צבאי. הוא ביקש להתחשב בעובדה שמעשיו בוצעו על רקע אי יכולתו לגבש את זהותו המינית וטען שיש לראות בהם התפרצות אימפולסיבית של דחפים מיניים אותם הדחיק, ושההליך השיקומי שעבר מצדיק הקלה בעונשו. התביעה הצבאית ביקשה לדחות את ערעורו של ת' בנימוק שאין מקום לכל הקלה נוספת בעונשו והוא לא הביא שום ראיה שהכנסתו לכלא עלולה לפגוע בהליך שיקומו.
שופטי בית הדין החליטו לדחות את הערעור בטענה ש-ת' פגע בנפשו ובגופו של המתלונן. הם ציינו כי במקרה זה העונש שנגזר עליו אינו חמור וכי מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה, לבטא את הנזקים הנגרמים לנפגעי עבירות אלה ולהרתיע עברייני מין פוטנציאליים.