1. "החברים מהצבא הם לכל החיים"

וואלה, לכל החיים? גם ההוא שנסע לנפאל וחזר משם בטוח שהוא לימון? כולל השניים שעפו לאמריקה והרימו סטארטאפ ועשו אקזיט והם כל כך בקטע של החברים העניים מפעם שאין להם אפילו פייסבוק? וגם ההיא שהיה לך קטע עם האקס שלה ומאז הטמפרטורה בחדר צונחת בכל פעם שאתן נפגשות? אז הבה ננסח זאת מחדש: חברים מהצבא שלא יתפלפו ולא יעשו יותר מדי כסף ולא ישלחו ידיים לאן שלא צריך הם לכל החיים 

2. "בתכלס, כולם בסוף מתגעגעים לצבא"

כדי להבין מה הבעיה עם המשפט הזה אנחנו ממליצים לכם לעשות ניסוי: טוסו להודו, לקו בדיזנטריה, שלשלו 72 שעות רצוף, המתינו שהאנשים של חיליק מגנוס יחלצו אתכם, שובו לארץ, אושפזו בבידוד והשתחררו אחרי שבועיים מינוס 15 קילו ובצבע של אשכולית. כעת המתינו שנתיים. לא מצחיק? בטח מצחיק. אבל זה בדיוק הקטע: לכל מה שחרא עכשיו מתגעגעים אחר כך. זה כל הקטע בנוסטלגיה

3. "אחרי הצבא תהיה חופשי לעשות מה שאתה באמת רוצה"

כן, אם מה שאתה באמת רוצה לעשות זה למלא לאנשים דלק בעודך ממלמל את המנטרה "זה מועדפת, זה מועדפת". בעצם רגע, קבלו תיקון: אחרי הצבא אתה גם חופשי ללכת ללמוד משהו שיעלה לך ים כסף ואולי-אולי ישתלם לך אם אי פעם תמצא עבודה נורמלית. בקיצור, בואו נהיה כנים, "אחרי הצבא" זה מילים מכובסות ל"כשתהיה עני"

4. "אין, אין על מדים. חוסך לך להחליט כל בוקר מה ללבוש"

נכון שיש משהו מאוד משחרר בזה שלא צריך לעמוד מול הארון כמו אכלן לילה שבוהה במקרר, אבל בואו: זה דקרון במרקם של אסבסט. תודה באמת, אבל אנחנו מעדיפים להתלבט

5.  "הניסיון שצברת בצבא ישמש אותך באזרחות"

מה, אין שאלה בכלל. לאיזה שריונר בדימוס לא יצא לסייע לעובר אורח חסר אונים שהטנק שלו פרס זחל? באיזה ענף באזרחות אין צורך באנשים עם ניסיון בנ"מ? איזו חיילת משוחררת לא תמצא עבודה שבה ינוצלו כהלכה שתי שנות הניסיון שלה כמדריכת כלואים? עכשיו, אנחנו לא אומרים שהמשפט הזה לא נכון: אנחנו אומרים שהוא נכון מאוד אם בין המילים "הניסיון שצברת" ו"ישמש אותך באזרחות" מופיעות מילים כמו "ב-8200", "בטיס", או אידיאלית "בגל"צ"

6. "לבוס שלך לא יהיה אכפת ממך כמו למפקד שלך"

טוב, זה פשוט לא נכון: לבוס שלך יהיה אכפת ממך בדיוק במידה שלמפקד שלך היה אכפת ממך, והמידה הזאת היא מה שנקרא בתעשיית האופנה "אקסטרה סמול"  

7.  "לישון באוהל? קטן עלייך. הצבא חישל אותך לכל דבר"

לא כולל להסתדר עם משכורת מינימום, בעלי בתים שמפצלים דירות, הקטע הזה שההורים שלך מחליטים פתאום להתגרש בגיל 56, הפרוצדורה הרפואית שבחיים לא שמעת עליה ופתאום אתה צריך לעבור בעוד שבועיים, השנה הספציפית שבה אתה קולט שהצעירים המבריקים זה אלה שהתקבלו לעבודה חמש שנים אחריך, ההתרחקות הבלתי נמנעת מכל החבר'ה מהתיכון למרות שנשבעתם שתמיד תהיו אחים, הגירושים השניים שלך והאכזבה המחלחלת הזאת מהילדים אחרי שהם עוזבים את הבית ותכלס מאבדים בך עניין אלא אם זה בקטע שתעשה להם בייביסיטר על הנכדים. אבל חוץ מזה אמירה מאוד מדויקת