מחתרת המורדים הקולומביאנית הידועה בשם פאר"ק (הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה), נמצאת מזה שנים רבות במלחמה אותה היא מנהלת כנגד הממשלה במדינה, ואף הוגדרה כארגון טרור. למרות החתימה ההיסטורית על הפסקת האש על ידי נשיא המדינה, חואן מנואל סנטוס ואחד מהמנהיגים הבכירים בפאר"ק, לוחמי הגרילה עדיין חיים חמושים בג'ונגלים. בצעד נדיר, הם אפשרו לעיתונאים להיכנס ולראות את החיים שלהם מבפנים.
אחד מהמפקדות, הידועה כיירה קסטרו, קוראת מתוך אמנה בת 63 עמודים שנחתמה לאחרונה בהוואנה. קסטרו היא מעין מנטור לנשים מורדות. היא בילתה את שלוש השנים האחרונות בשיחות בהוואנה, ובהתאם, היא מתהדרת בלפטופ כתום. בתשומת לב מקשיבה לה ג'וליאנה, שמצטרפת לדיון אחרי שהיא צולה חיית בר שתשמש להאכלת יושבי המחנה בימים הקרובים. כמו רבים אחרים, דרכה בפאר"ק החלה לאחר טרגדיה אישית וכן מתוך האידיאולוגיה הפוליטית שלה: כשהייתה בת 16, נאנסה על ידי אביה החורג, והיא ברחה מביתה העני.
ג'ולינה מספרת שאם היא לא הייתה לוקחת את הנשק לידיה, היא הייתה רוצה ללמוד מחשבים בכלל, אבל כעת היא מקווה להמשיך לשרת בפאר"ק גם במהלך הרגיעה המסתמנת: "אני רוצה להכין את עצמי לקראת מעורבות בפוליטיקה, ולהמשיך את הקשר שלי עם הארגון". בתוך אורח החיים של הגרילה, היא עצמה מרשה לעצמה פינוק נשי אחד: שפתון בצבע ורוד. חברתה, אלקסיס, מותחת לא מעט ביקורת על החיים שבחוץ: "בפאר"ק, אנחנו לא נוגעים בכסף. הכל מחולק לנו, מרפואה ועד סיגריות". עבור לוחמי פאר"ק, המלחמה היא הדבר היחיד שהם יודעים: אחד ממנהיגי המורדים נלחם מזה 25 שנה ומעולם אף לא נהג במכונית.
חואן פאבלו בן ה-41, מפקד גם הוא בפאר"ק, בילה שנים ארוכות במארבים ובהרכבת שדות מוקשים, אבל מעולם לא הלך לסרט או ישב במסעדה. כעת, כשהשלום בהישג יד והשיחות בין לוחמי הגרילה והממשלה קרובות לסיכום בקובה, בפעם הראשונה בן ה-41 חושב על עתיד מחוץ למחבוא בג'ונגל. החלום שלו: לחזור לעניי הכפר שעזב כנער ולרוץ לראשות העירייה. את המעבר לחיי האזרחות הוא יעשה ללא בת זוגתו, מפקדת גם היא בארגון שנהרגה לפני שישה חודשים בקרב. "המלחמה הזאת הולכת להיגמר ללא מנצחים ומנוצחים, אבל עם הרבה סבל משני הצדדים", אומר חואן פבלו. השילוב הזה של גאווה וחרדה לגבי העתיד, נפוץ מאוד בקרב 7,000 הלוחמים של פאר"ק, שרבים מהם, כמו חואן פבלו, מגיעים מחינוך כפרי עני.
בתום עשרות שנים של לחימה בין לוחמי הגרילה לכוחות הצבאיים, ישנם על פי נתוני ממשלה, יותר מ-220,000 הרוגים ומעל ל-5 מיליון שגורשו מבתיהם - האוכלוסייה העקורה הגדולה ביותר במדינה, לאחר סוריה. בעוד שנשמעים באוויר קולות של שלום, את זכרונות המלחמה יהיה קשה לשכוח.