"יצאתי מהדת בגיל 14, עזבתי את הבית. עבדתי מאז, שכרתי דירה לבד, פרשתי מבית ספר בכיתה ז'. התעסקתי בשטויות. סחר בסמים, אלימות. בהתחלה הגיוס לצבא לא היה על הפרק, אבל אז הבנתי שזו הדרך שלי לצאת מהבלגן". במשפטים הקצרים האלה מסכם יהודה פלד (19) את הדרך שעשה מהבית החרדי שעזב עד לחיים החדשים שלו היום כטירון בחיל השריון.

יהודה נולד למשפחה חרדית. עד גיל 14 הוא חי חיים חרדיים לכל דבר, וכשהחליט לעשות מעשה ולעזוב את הבית, הכל השתבש. מהר מאוד הוא מצא את עצמו סוחר בסמים ונקלע לסיטואציות אלימות. גיוס לצבא לא נראה באופק. בשלב מסוים הוא שכר דירה עם אחיו שעזב גם הוא את הבית, יחד עם שותף נוסף שהשתחרר משירות קרבי בחטיבת גבעתי. ההיכרות עם השותף והסיפורים על הצבא עוררו את סקרנותו של יהודה, שהבין שיש לו כאן הזדמנות.

"אחרי שהסתבכתי, הבנתי שמעכשיו זה או להמשיך להסתבך או לחזור לשגרה", הוא מספר. "בצבא לא ידעו על העבר שלי. עשיתי צו ראשון, הכל כרגיל". לאחר שבלשכת הגיוס ערכו היכרות עם יהודה, הודיעו לו שיתגייס לקדם טירונות בחוות השומר - הכשרה המיועדת למתגייסים בעלי נתונים נמוכים שדורשים הכנה מנטלית נוספת לקראת השירות הצבאי. "רציתי להיות רק לוחם. לא ידעתי הרבה על חוות השומר, אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שלי להיכנס למערכת, אז אמרתי שאני אלך לשם".

יהודה פלד (צילום: צילום פרטי)
"התקופה בחוות השומר היתה התקופה הכי טובה בחיים שלי". יהודה פלד | צילום: צילום פרטי

מתוך רקע של פשע ואלימות, בעיות משמעת היו חלק בלתי נפרד מהצעדים הראשונים של יהודה בצה"ל, מה שדרש מאמצים והתאמות - מצדו ומצד המפקדים בבסיס. כשהוא הבין את זה, כל העסק קיבל תפנית. "הייתה לי שיחה רצינית עם המש"קית ת"ש והבנתי שאני חייב להיות חייל טוב", הוא משתף. "הייתי מצטיין פלוגתי וזה לא נגמר בזה. אני רוצה להיות מפקד טנק. קצונה גם עומדת על הפרק. למה לא? נגיע לשם ונראה איך הדברים מתקדמים. זו מטרה מבחינתי".

איך אתה מסכם את התקופה הזו?
"התקופה בחוות השומר היתה התקופה הכי טובה בחיים שלי. אם זה עם המפקדות, עם המפקדים והמש"קיות ת"ש שעזרו מאוד. בסוף התקופה הזו הגיעו חברים שלי לטקס. אני מדבר על חברים טובים. הם מאוד גאים בי. כל היתר מאחוריי. אני מתרכז במה הלאה, פחות במה שהיה".

סיפורו של יהודה אינו יוצא דופן בבסיס חוות השומר, שבו עוברים נערי מקא"ם את ההכנה לשירות הצבאי שייתן להם הזדמנות להשתלב במסלול חיים נורמטיבי. שוחחנו גם עם ישראל קרנינג (22), שכמו יהודה עבר דרך לא קלה בדרך לצה"ל. במקרה שלו הייתה זו האהבה לסוסים שהחזירה אותו למסלול.


ישראל גדל בבית חרדי. בנעוריו עזב את הבית ועבר ללמוד בישיבה. "למדתי שם 4 שנים, עד שבגיל 18 נפתח לי תיק במשטרה. בצו מבית משפט נכנסתי למוסד גמילה", הוא מספר. במוסד הגמילה גילה ישראל אהבה חדשה – הסוסים. חצי שנה אחרי שסיים את הגמילה עבר להתגורר בחוות סוסים בצפון. "מאז אני חי שם, מאלף ומאמן והייתי מדריך לאיזה תקופה. הסוסים נתנו לי פתרונות לבלגן שהייתי בו. בזכותם לא התעסקתי בסמים ומכות".

גם במקרה של ישראל, הצבא לא היה חלק מהתכניות. "התכנון שלי היה בכלל לעזוב את הארץ", הוא אומר, אבל חבר טוב שכנע אותו שהדבר בנכון לעשות הוא להתגייס. לא שזה הלך בקלות: "בכל פעם שרציתי אמרו לי 'לא, זה מאוחר מדי', אבל אמרתי שאני אלחם בזה. כבר היה לי פטור. נלחמתי בזה חצי שנה".

ישראל מיועד כיום לשירות בחטיבת כפיר. מבחינתו, העיקר הוא העתיד שלו. "אני לא מפחד, אני רוצה להגיע כמה שיותר רחוק, רוצה אפילו ליחידה מובחרת, לצאת למ"כים ולקצונה. אני לוקח בחשבון שיהיו הרבה שבתות והרבה עליות וירידות, אבל בחוות השומר לימדו אותנו להילחם על מה שחשוב לך".

ישראל ויהודה הם חלק מתכנית מחלקת הקרביים בחוות השומר, פרויקט שיזם סגן מפקד הבסיס, רס"ן עמית צומן. "אלה חבר'ה לוחמים וגיבורים, כל אחד מהם. מדי בוקר הם קמים ומחליטים להילחם, להשתנות ולבנות לעצמם עתיד הרבה יותר טוב ומשמעותי מהעבר שלהם. הם מצליחים לשים בצד את כל בעיות היומיום מלוות אותם, להסתכל קדימה ולעשות את הבלתי ייאמן", משתף רס"ן צומן. "הילדים האלה משמשים לי דוגמה ומופת לעבודה קשה, ללקיחת אחריות ולמלחמה על החיים. הם מהווים את כלל יופיו של המקום המיוחד במינו הזה, חוות השומר".