המקרה התרחש לפני כתשע שנים. ח', 46, תושבת כפר הסמוך לשכם, הייתה בדרכה לבית החולים בעיר. בידיה החזיקה את בנה התינוק, בן תשעה ימים, שהיה במצב בריאותי קשה מאוד.
ח' נסעה במונית יחד עם קרובת משפחתה. משהגיע נהג מונית למחסום צה"לי שהוקם בסמוך לכפר אלבידאן, יצאה קרובת המשפחה לעבר החיילים כשהיא מציגה בפניהם הפנייה של רופא לבית החולים בשכם. לטענתה החיילים ביקשו ממנה לחזור בחזרה למונית כשהם מפנים לעברה את רוביהם.
נהג המונית, שרצה לזרז את הגעתה של ח' ובנה לבית החולים, עקף תור של מכוניות שעמד במחסום, אך לטענת ח' החיילים דרשו ממנו בתוקף לחזור על עקבותיו. "החיילים קראו לנהג לחזור בחזרה ואז תקפו אותו באכזריות רבה", סיפרה ח' מאוחר יותר בבית המשפט. "הנהג איבד את ההכרה. אחרי שהוא התאושש מעט הם כבלו אותו באזיקונים. אחרי שעה, הגיע למקום קצין בדרגת סרן, שביקש לשחרר את הנהג מאזיקונים אבל החיילים שערכו חיפוש במונית התנהגו בגסות, שברו חלונות והרסו את המושבים".
ח' טענה, כי בסופו של דבר היא הגיעה לבית החולים ושם נקבע מותו של בנה התינוק.
השופטת: "המדינה לא הציגה את כל המידע המצוי בידיה"
בכתב התביעה שהגישה לבית משפט השלום בירושלים נגד משרד הביטחון, טוענת ח' כי מאז המקרה שבו ראתה את החיילים מכים את נהג המונית היא סובלת מפחדים, לא מסוגלת לעבור מחסומים מחשש שיכו אותה ושנגרמה לה טראומה נפשית קשה מאוד. "אני בחיים לא אשכח את האירוע הזה", הדגישה ח'. לכתב התביעה היא צירפה חוות דעת של פסיכיאטר מומחה שקבע לה 20 אחוזי נכות נפשית.
משרד הביטחון הגיש כתב הגנה ובו דחה על הסף את טענותיה של ח', אך יחד עם זאת בחר שלא להביא לעדות את החיילים ומפקדם שהיו מעורבים באירוע האלים. יחד עם זאת הוגש תצהיר של מג"ד בדרגת סא"ל שטען, כי מבדיקה שערך החיילים לא זוכרים אירוע כזה ומבחינתו לא היו דברים מעולם. "בתלונה טוענים על אלימות ואין סיבה לאלימות. זה אירוע שקרי לפי בדיקה שעשיתי", טען הקצין הבכיר. תצהיר נוסף של קצין בדרגת סרן מעלה, כי גם הוא טוען שלא היה אירוע כזה וכי לא זכור לו מקרה של פלסטיני שהוכה או ננזף.
השופטת יעל ייטב החליטה לאמץ את גרסתה של ח', בעוד שהיא מותחת ביקורת קשה על משרד הביטחון, שלא ערך בדיקה יסודית לאירוע ונמנע מלהציג את כל המידע המצוי בידיו כדי לסייע להגיע לחקר האמת. "לא הובאו בפניי עדויות או הודעות מטעם קצינים, מפקדים או חיילים בגדוד אשר נחקרו על האירוע, המתייחסים לאירוע, המכחישים את קיומו או שוללים אותו בדרך כלשהי", כתבה השופטת ייטב בפסק הדין. "זאת ועוד, קשה להימנע מהרושם שהנתבעת (הכוונה מדינת ישראל – משרד הביטחון) לא ערכה בדיקה יסודית וכי נמנעה מלהציג את מלוא המידע המצוי בידיה... קשה להימנע מהרושם כי התלונה לא נבדקה ביסודיות או שלחילופין הנתבעת נמנעה מלהציג את מלוא הממצאים מטעמים השמורים עמה".
במצב דברים שכזה, ציינה השופטת, התובעת הוכיחה כנדרש את טענותיה. היא פסקה ל-ח' פיצוי של 25 אלף וכן עוד 5,000 שקל הוצאות משפט.