ב-6 ליוני 1967 יצא חיל האוויר הישראלי למבצע מדהים שבו השמיד את חיל האוויר המצרי על הקרקע, ואחר כך גם את הסורי והירדני. מאות מטוסי קרב המריאו מבסיסי חיל האוויר ותקפו עשרות בסיסים שונים של חילות ערב, כשהמובילים מנווטים על סמך שעון עצר ומפת נייר מנוילנת, ובכדי שהתקיפה תהיה מתואמת חיל האוויר שלח כל מבנה בזמן מסוים. כשהגיע תורם של כוחות הקרקע להסתער שלחו המפקדים חיילים שתפקדו כרצים בכדי להעביר חלק מהפקודות, ומפקדי הטנקים נופפו בדגלונים בכדי לאשר קבלת פקודות. בפיקוד העליון ידעו איפה הכוחות שלהם רק לפי הדיווחים או מטוסי סיור ששידרו לאחור, מטוסים אשר נאלצו לטוס שעות ארוכות בכדי לשמש בין היתר כתחנת ממסר. זו הייתה המלחמה של פעם.
איפה אנחנו היום? צה"ל שנכנס למאה ה-21 מנווט בעזרת מערכות GPS, מכוון פצצות בעזרת הלוויינים וכל מפקד יודע איפה כל חייל שלו נמצא ברמת המקרו בעזרת מסכים שונים שמותאמים לשדה הקרב ומבוססים על מחשבים ולוויינים. זה עוד לפני שדיברנו כמובן על מטוסים ללא טייס ורובוטים ששומרים על הגבול ומגיבים לכל אירוע שמשדר להם חיישן אל-חוטי.
הלוחמים במלחמה הבאה: האקרים
מומחי צבא מעריכים כבר כיום כי חלק בלתי נפרד מהמלחמה העתידית יכלול גל מתקפה אלקטרוני, כשהמטרה כפולה; היעד הראשון יהיה שיבוש מערכות מחשב של הצבא כמו מערכות שליטה ובקרה, ניווט ואמצעי לחימה מונחים. השני יהיה אסטרטגי יותר, כלומר תקיפת מחשבים של מערכות השלטון, בנקים, חברות תקשורת ועוד. כבר כיום אפשר לדעת לפי הדלפות שונות לתקשורת על מאבקי סייבר, כמו למשל התולעת שעל פי פרסומים זרים השתיל המוסד בכור האירני, ומתקפות של האקרים פרו ערבים על מערכות מחשב בישראל.
על פי דו"ח שפרסם בעבר ה CIA בכל רגע נתון יש בעולם מיליוני מחשבים המכונים "זומבים". מדובר במחשבים שהושתלו בהם תולעי מחשב, אבל ההאקר החליט שלא לבצע בהם שום פעולה. התולעת במחשב רדומה, ממש כמו סוכן רדום במודיעין, עד שההאקר מחליט להפעילה בזמן המתאים, ומשמעות הדבר ברורה לכולם.
אולם עוד לפני שמדברים על מלחמה גם המאבק בטרור דורש הבנה גדולה יותר של הרשת. לפני חודש פרסם הפנטגון כי הוא מפתח תכניות לשימוש ברשתות חברתיות דוגמת פייסבוק וטוויטר, כמשאבים וכלי נשק בסכסוכים ומלחמות בעתיד. לטובת הפיתוח הקצתה מחלקת ההגנה לא פחות מ-42 מיליון דולרים לנושא. על פי הודעת מחלקת ההגנה, "רשתות חברתיות ישנו את מהותם של שדות הקרב בדיוק באותו אופן בו עשו זאת הטלגרף, הרדיו והטלפון".
ומה יקרה אם פתאום לא תהיה קליטה?
במרץ 2011 בצעו צבאות ארה"ב ודרום קוריאה תרגיל משותף שנקרא "נחישות עקרונית". הכל עבד יפה עד שלפתע קרסו כל מערכות ה GPS. ברגע אחד, כל מפקדי הכוחות "התעוורו" - רגע אחד כל הכוחות נמצאו על מסך שמול מפקדי התרגיל, ורגע לאחר מכן התמונה נעלמה, ולפיקוד לא היה מושג מה קורה בשטח. כמו כן טילי שיוט מסוג טומהוק הפכו ללא פעילים, וכך גם חלק מאמצעי הארטילריה ופצצות חכמות מסוג JDAM מונחות GPS. על פי המודיעין הדרום קוריאני מדובר היה בהצלחה של אמצעי שיבוש שנרכשו מרוסיה וחלק מייצור מקומי. אז מה יקרה אם המחשב יבגוד באדם? מה יקרה אם פתאום נפתח GPS ונראה הודעת אין קליטה? איזה מערכות יפגעו והאם אנחנו ערוכים להתמודד עם תרחיש כזה?
התכנית: לשבש את המשבשים
מאז שהמציא האדם את הנשק הוא המציא גם את האנטי שלו. למטוס יש את הנ"מ, לספינות יש טילים נגד ספינות ולטנק כמובן טילי נ"ט. גם למערכת ניווט לווייני יש כבר מערכות שיבוש, ולמעשה זה יותר פשוט ממה שנדמה. כל מה שצריך לעשות זה להיכנס לאינטרנט ולהזמין ב-50 דולר אמצעי לשיבוש - לא חוקי, אבל קיים.
ההבנה והמקרה של התרגיל בקוריאה לא נעלמו מעיני הקברניטים ובאופן טבעי כמו כל מערכת נשק לאורך ההיסטוריה ממציאים משהו שינטרל את המשבש. כבר כיום ניתן למצוא מערכות ניווט אינרציאליות, כלומר ברגע שה-GPS מפסיק לפעול, או לפני, המערכת יודעת איפה אתה נמצא; יש לה בזיכרון את המפה ועל בסיס סנסורים שונים (מהירות התקדמות, גובה ועוד) היא מחשבת את ההתקדמות של הכוח הלוחם ומכווינה אותו. דוגמה לזה ניתן למצוא במערכת C4I של חברת נס, שהוצגו לאחרונה בכנס לטרון. מלבד מערכות אלו ובגלל שהלוויינים אחראים גם על כל נושא התקשורת, שליטה ובקרה ובעצם מה לא, מדינות רבות מפתחות מערכות לוויינים אלטרנטיביים. בישראל פרסמה רפאל כי היא עובדת על מיקרו לוויינים, כאלה שניתן במקרה הצורך לשגר אותם ממטוסי F-15.
בנוסף מדינות רבות ייצרו במיוחד רשת וירטואלית עולמית, שתשמש כמעין מטווח ויבוצעו בה הדמיות של לחימות קיברנטיות. הרשת עתידה לסייע ליירוט המתקפות ולבצע פעילות נגד. ארצות הברית הוציאה השנה על רשת כזו עשרות מיליוני דולרים והטילה את המשימה על סוכנות DARPA, "הסוכנות לפרויקטים ולמחקר ביטחוני מתקדמים".
האם עדיין שווה להשקיע בלוחמים אנושיים?
מדינת ישראל רכשה לאחרונה 20 מטוסי חמקן מארה"ב בעלות של מיליארדי דולרים. נשאלת השאלה, האם אכן עדיף להשקיע סכומים כה גדולים באמצעים התלויים בגורם האנושי? או שאולי לאור המצב ולאור התפתחות הלוחמה הווירטואלית היה עדיף להשקיע את הכסף על מערכות תקיפה והגנה בתחום הסייבר, ברובוטים תוקפים ובמערכות הגנה מפני לוחמה אלקטרונית. לפעמים נראה ששדה הקרב צועד בגדול לתחום המחשוב, ואנחנו, בני האנוש, רק מעכבים אותו.