על רקע המשבר הכלכלי באיראן יצאו אלפי אזרחים לרחובות, נשאו שלטים וקראו קריאות נגד המנהיג העליון חמינאי ונגד הנשיא רוחאני. בין הקריאות של המפגינים נשמעו שוב ושוב צעקות "לא בסיג', לא בסיג'", וגם "לכו לעזאזל בסיג'": אנשי בסיג', היחידה שמוכרת כ"לובשי השחורים" או "אזרחי האופנועים", הם אלה שנשלחו לפזר את ההפגנות. ועדינות היא ממש לא הצד החזק שלהם.
אנשי הבסיג' היו האחראים העיקריים גם לדיכוי גל המחאה נגד תוצאות הבחירות שפקד את איראן בשנת 2009. הם משמשים כזרוע הקשה של המשטר, העיניים והאוזניים שלו בכל פינה. זו זרוע חצי צבאית שפועלת תחת משמרות המהפכה ואנשיה פועלים גם בעיראק וסוריה ואפילו ברשתות החברתיות.
מספרם המדויק של אנשי הבסיג' לא פורסם מעולם, אבל הערכה היא שהמיליציה הזו מונה כ-90 עד 100 אלף מקבלי שכר, בעוד עיקר הכוח מבוסס על מתנדבים. ההערכות המספריות הנמוכות מדברות על כמיליון וחצי מתנדבים, בעוד ההערכות הגבוהות מתייחסות ליותר מ-13 מיליון.
מדובר בכל מי שלא התקבל למשמרות המהפכה, וגם ילדים מתחת לגיל גיוס, גברים מבוגרים, סטודנטים ונשים. יחידות המתנדבים פועלות כמעט בכל עיר ויישוב ברחבי איראן. התקציב שלהן נע סביב ה-500 מיליון דולר לשנה והן פתוחות בפני כל מי שמבקש לסייע בהגנה על המולדת.
משימת הבסיג' היא להיות מוכנים לקריאה בזמן פקודה, גם במקרה של מלחמה. הם אמורים לסייע לצבא ולמשטרה באכיפת החוק, גם במצבי חרום כמו רעידת אדמה. הם שומרים על חוקי המוסר וכאמור אחראים לדכא של כל ניסיון לפגוע בשלטון, בין אם מרידה ובין אם הפגנות.
כאמור, רוב אנשי הבסיג' הם מתנדבים, אבל גם מי שלא נצא ברשימת מקבלי המשכורות לא יוצא בידיים ריקות. מי שרשום כמתנדב של הבסיג' זוכה לשלל הטבות מהמדינה. הם מקבלים עדיפות בקבלה למקומות עבודה, במיוחד במשרדי ממשלה. הם זוכים להטבות במתן שרות במגזר הציבורי, ובסבך הבירוקרטי.
מות הקדושים בשדה הקרב ופיזור הפגנות בטהרן
כוח הבסיג' הוקם זמן קצר אחרי ההפיכה האסלאמית באיראן. כ-2.5 מיליון מתנדבים הוכשרו. כשפרצה מלחמת איראן-עיראק, המתנדבים טיהרו בגופם שדות מוקשים כשרצו בהם לפני יחידות הצבא. במקרים רבים הם יצאו לגלי הסתערות אנושיים על עמדות צבא עיראק, רובם בלי כלי נשק ולאחר שהתישו את החיילים העיראקים, יצא הצבא הרגיל להסתערות.
אחרי המלחמה אורגנו המתנדבים מחדש במסגרת של גדודים וחטיבות מרחביות, ואלה נקראו בכל פעם שפרץ משבר. במשך השנים זכתה היחידה לפרסום בזכות סרטונים שבהם נראו אנשיה מכים נשים שיצאו לרחוב בלבוש לא צנוע, או כשהקימו במרכזים הומי אדם עמדות לבידוק העוברים והשבים – לוודא שהם לא עוברים על חוקי המוסר. יש להם גם קבוצה ענקית של האקרים מתנדבים, רובם סטודנטים ואנשי אקדמיה, שיוזמים מתקפות נגד אתרים שהוגדרו כאויבי הרפובליקה האסלאמית. הם גם עוקבים אחרי פעילות אזרחים איראנים ברשתות החברתיות.
מתנדבי היחידה הם הראשונים שנשלחים לפעול לאחר רעידות אדמה או כשבניינים קורסים ויש צורך לחלץ לכודים. בין לבין הם נשלחו לא פעם לפזר הפגנות של מי שהוגדרו כמתנגדי משטר, שזה בערך כל מי שהייתה לו ביקורת.
בשנת 2009 יצאו אזרחי איראן לרחובות להפגין על מצבם הכלכלי וזיוף תוצאות הבחירות. מיליוני אנשים יצאו לרחובות באמצע חודש יוני והעימות הפך במהרה לאלים כשהציבור החל לשרוף חנויות, ניידות משטרה, בנקים ואפילו לתקוף בסיסים של משמרות המהפכה. בתגובה גויסו אלפים רבים של אנשי בסיג' ואלה נכנסו לאוניברסיטאות ופשוט הכו את כל מי שהיה בדרכם. רבים נחטפו ועונו וכמה סטודנטים נרצחו בפשיטות מהסוג הזה. אנשי הבסיג' גם נשלחו בהמוניהם לפזר את ההפגנות, הסתערו רכובים על אופנועים ובלא מעט מקרים פתחו באש חיה לעבר ההמון. מנגד, אנשי הבסיג' גויסו לשמש כמפגינים לטובת המשטר.
כעת, מה שנראה בתחילה כהפגנות שאולי יפילו את השלטון, התרסקו ונעלמו בתוך כשבוע ימים. הפגנות 2009, או יותר נכון הטיפול בהן, נחשבות לסיבה העיקרית שההמונים באיראן לא מפגינים עד היום. האזרחים חוששים מהבסיג'.
אז מה בעצם עושה איראן בסוריה
מעבר לפעילות המבצעית, מתנדבי הבסיג' מעבירים שיעורי דת, מאבטחים ספינות מסע ומהווים צינור עיקרי למלחמות שאיראן מעורבת בהן. פעילות היחידה מעבר לגבולות איראן, הכוללת העברת אמצעי לחימה לפיגועים ואימון של מחבלים מארגונים שונים, זיכתה אותם בהגדרה "ארגון טרור" על ידי ארצות הברית.
באופן רשמי, האיראנים טוענים שיש להם בסוריה רק "יועצים" ולא לוחמים. אולם ראיון שהעניק לפני כשנה לוחם ממשמרות המהפכה האיראנים, שמשרת בסוריה, סיפק הצצה נדירה למצב כפי שהוא באמת. בראיון שהעניק לעיתון איראני אופוזיציוני חשף הלוחם פרטים מעניינים על מעורבות אנשי הבסיג' במלחמה המדממת בסוריה: מתברר שאחוז גבוה מהלוחמים של איראן בסוריה הם מתנדבים שאורגנו במיליציות שיעיות. הם מגיעים מאפגניסטן, פקיסטן ועוד. "סד"כ הכוחות האיראניים בסוריה מונה כ-7,000 עד 8,000 חיילים וכל חייל משתכר בכ-1,500 דולר לחודש. הכוחות שבים לאיראן אחת לשלושה-ארבעה חודשים לחופשה של כחודש. כל משפחה של חלל מקבלת מענק בסך 25 אלף דולר", אמר הלוחם.
עוד סיפר אותו לוחם בעילום שם שהמתנדבים לסוריה עוברים הליך סינון קפדני, ושרובם לא מתקבלים למשימה. הם עוברים תהליך הכשרה חשאי ולדבריו רובם מגיעים מקרב כוחות הבסיג'. "הם פועלים בסוריה בשם מחתרתי. אלו אנשי בסיג' שמאמינים שעליהם לשרת שם את צבא האסלאם. רבים מהם פונים כדי להירשם ולהיות משוגרים בהתנדבות. אין אצלנו גיוס כללי".
בנוסף לדברי הלוחם, נרשמו דיווחים של בכירים בבסיג', כולל מפקד הכוח, שנצפו בסוריה ודיווחים על לא מעט הרוגים מקרב הארגון במדינה.
מתרגלים כיבוש של הר הבית ומתקרבים לגבול עם ישראל
בשנת 2015 התקיים תרגיל גדול בעיראק שכלל כיבוש העתק מדויק של הר הבית. מי שכבשו את המתחם היו לא פחות מ-120 גדודי בסיג'. בעבר נטען שלאיראנים יש תכניות להעביר בשעת פקודה לא פחות מ-130 אלף אנשי בסיג' לסוריה, בדגש על אזור הגבול עם ישראל. על פי השמועות, קצינים איראנים כבר עשו סבבי הכרות עם האזור, כולל הקמה של מתחמים לאחסנת אמצעי לחימה.
"הבסיג' הוא מודל לחיקוי עבור ההתנגדות של המדינות באזור, כולל חיזבאללה בלבנון, והוא בא לידי ביטוי במאות אלפי פעילים בכוחות עממיים שעברו אימונים ובכוחות אל-חשד אל-שעבי (כוחות עממיים שלחמו בדאע"ש) בעיראק, וכן בתימן ובמדינות נוספות", אמר בחודש שעבר מוחמד עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה בנאום שנשא בפני כוחות הבסיג' בטהראן. לדבריו, "תאים חמושים של התנגדות הוקמו במדינות אסלאמית ורשתות קטנות של התנגדות נוצרו במדינות אחרות ואנו נראה את השפעתן בעתיד". השפעה שכבר מורגשת, וכנראה שגם נרגיש היטב בעתיד הנראה לעין. אבל בינתיים מי שמרגישים את זה הם המפגינים באיראן.
בניגוד להפגנות ב-2009, לרשת עולים גם סרטונים של אנשי בסיג' שבאים במשא ומתן עם המפגינים וגם כאלה שנראים כשהם באופן מפורש מסרבים לפגוע במפגינים. מעטים אמנם, אבל נראה שישנו סדק דווקא בקרב אלה שאמורים להיות פנאטים. סרטונים נוספים מראים אנשי בסיג' כשהם שורפים את תעודת חבר הבסיג' שלהם. הרוב הן של נשות הבסיג', וזה כבר הופך את הסיפור למעניין במיוחד.