בינואר 1955 הוחזרה לישראל גופתו של חייל צה"ל אורי אילן. אילן, חייל גולני, היה חלק מחוליה שנשלחה אל מעבר לקווים הסורים בכדי להחליף סוללה למתקן ציתות שהותקן על קו טלפון של הצבא הסורי. החוליה נפלה בשבי, חבריה סבלו מעינויים קשים ושם בתא הכלא הסורי מצא אילן את מותו וגופתו הוחזרה לישראל.
במהלך בדיקת גופתו של אילן נמצא פתק שהיה קשור לרגלו. על הפתק, שנכתב באמצעות ניקוב חורים על נייר, נכתב: "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותי ליד גבי, הולכים להרגני, נקם". לאחר מכן בדקו את שאר כליו של אילן שהגיעו מהשבי ומצאו לא פחות מתשעה פתקים שונים שהסליק טרם מותו. על זה שנכנס להיסטוריה הישראלית נכתב "לא בגדתי, התאבדתי". התברר שאילן פחד להסגיר את סודות המבצע בלחץ העינויים ולכן נטל את חייו. הביטוי "לא בגדתי", אותו ציטט הרטמכ"ל דאז משה דיין בהלווייתו של אילן, נשאר מאז בתודעה הציבורית.
במהלך ההיסטוריה נתפסו אנשי צבא כשליחי הציבור שיעשו הכל למען המדינה גם במחיר החיים. ואכן, יש לא מעט סיפורים של חיילים וקצינים שנכשלו, בין אם בשדה הקרב ובין אם בפן האישי, ראו בזה כדבר חסר מחילה והעדיפו להתפטר במקרה הטוב – ולהתאבד במקרה קיצון. לרוב ההחלטה תלויה בחינוך ובערכים עליהם גדל איש הצבא. בחלק מהמקרים היו אלה ערכי המדינה שהובילו את החיילים לעשות כך. ולא פעם התאבד קצין כאקט של אבירות שנועד להגן על משפחתו כמו גם שמו הטוב.
הגנרל הטוב ביותר של היטלר
ארווין רומל היה הגנרל הכי חביב על הצורר הנאצי אדולף היטלר. רומל נחשב עד היום לאחד מגדולי המומחים בנושא לוחמת שריון, וחלק מהטקטיקות שיצר בעצמו נלמדות עד היום בצבאות העולם. במהלך מלחמת העולם השנייה השתתף רומל כמפקד דיביזיה בכיבוש צרפת ובאפריקה ועשה צרות לבעלות הברית. ב-1944 קיבל פיקוד על קבוצת ארמיות שנועדה להגן על חופי צרפת מפני פלישת בעלות הברית. חודש לאחר הפלישה לנורמנדי נפצע רומל כאשר מכוניתו הותקפה על ידי מטוס קרב בריטי.
בזמן שישב בבית התפוצצה בגרמניה מזימת התנקשות בהיטלר ושמו של רומל עלה בין החשודים. עד היום לא ברור האם באמת היה מעורב במזימה אבל בגרמניה הנאצית זה ממש לא היה משנה. הבעיה של היטלר הייתה שרומל היה נערץ במדינה והוצאה שלו להורג הייתה פוגעת בו. מצד שני, היטלר ידע שמדובר בקצין ג'נטלמן שמשפחתו הייתה לנגד עיניו. ב-14 באוקטובר 1944 הגיעו אל רומל שליחים שהציבו בפניו דילמה לא פשוטה: תתאבד ותיקבר כגיבור, או תוצא להורג וכל משפחתך תנודה ותאבד את כל הזכויות שלה. רומל, חסר ברירות, התאבד באותו תאריך בבליעת ציאניד.
הערכים של מזכירו הצבאי של בן גוריון
במקרה של נחמיה ארגוב אין ספק שהחינוך והערכים היו מה שהביא אותו להתאבד. ארגוב היה ממקימי היישוב היהודי, שהצטרף לארגון ההגנה ולאחר קום המדינה היה שלישו של הרמטכ"ל יעקוב דורי. ב-1950 התמנה לתפקיד מזכירו הצבאי של דוד בן גוריון. אך הקריירה של ארגוב נקטעה בטרגדיה עצומה. יום אחד כשהוא נוהג ברכבו פגע ארגוב ברוכב אופניים שנפצע קשה. כאשר הרופאים הודיעו שחייו של רוכב האופניים בסכנה, ארגוב התאבד בירייה ואף השאיר את כל רכושו למשפחתו של רוכב האופניים. מותו של ארגוב היה מכה קשה ובמשך תקופה ארוכה הסתירו את הבשורה המרה מבן גוריון, ששכב באותו הזמן בבית החולים.
הכישלון והבושה של האדמירל היפני
במקרה של אדמירל צ'ואיצ'י נגומו היה זה כישלון בשדה הקרב וקוד הסמוראי שהביא למותו. צ'ואיצ'י פיקד על כוחות האוויר מספר 1 בתקיפת בסיסי ארה"ב בפרל הארבור ולאחר מכן המשיך לפקד על כוחות יפן, עד שבשנת 1944 התמנה למפקד הצי האווירי ה-14 וצי מרכז האוקיינוס השקט. זמן קצר לאחר מכן החל הקרב על סאיפן. בקרב זה נחלו היפנים תבוסות קשות ובהתאם למסורת היפנית האדמירל הבכיר נשאר עם חייליו על האי בתנאים מאוד קשים. במהלך הקרבות ספגו היפנים אלפי אבדות ואיבדו למעלה מ-600 מטוסי קרב. בשל הכישלון הצורב ובהתאם למסורת היפנית, העדיף האדמירל להתאבד בירייה לראש.
הרמטכ"ל המצרי
מפקד נוסף שהתאבד בגלל כישלון צורב היה עבד אל-חכים עאמר, מי שהיה רמטכ"ל צבא מצרים. עמאר ספג לא מעט כישלונות במהלך חייו כקצין. הוא השתתף בקרבות נגד ישראל ב-48' כשהיה מפקד זוטר בחיל המשלוח שספג מהישראלים מכות קשות. ב-1956 פרץ מבצע קדש וצבא מצרים, בראשותו של עאמר, איבד חלקים גדולים בסיני שנכבשו על ידי ישראל. השיא מבחינתו של עאמר היה במלחמת ששת הימים, שם ההפסד היה גדול מדי וכך גם הבושה. עמאר, יחד עם בכירים נוספים, רצה להדיח את נאצר, אך ניסיון ההפיכה נכשל ועמאר נעצר. במהלך המעצר קיבל הרמטכ"ל אפשרות בחירה – הוצאה להורג או מוות בכבוד עם לווייה צבאית. עמאר בחר להתאבד.
הגנרל הצרפתי שלא היה מסוגל לשפוט את עמו
אדגאר דה לרמינא היה גיבור מלחמה צרפתי שנלחם במסגרת צבא צרפת החופשית נגד הנאצים. לרמינא השתתף בקרבות גדולים כמו אל עלמין, הקרב על טוברוק ועל טוניס ובהמשך גם בחזית האיטלקית עד שהגיע לצרפת. עד 1956 היה מפקד כל הכוחות של צבא צרפת מעבר לים ואז פרש מתפקידו. באותם ימים הייתה צרפת קרועה מבפנים כתוצאה מהמלחמה שניהלה באלג'יר – העם נקרע בין אלה שרצו להמשיך את הכיבוש של המדינה לבין אלה, ובהם הנשיא דה גול, שחשבו שהגיע הזמן לצאת משם. המתנגדים אף ניסו לבצע הפיכה בצרפת ולהתנקש בחייו של דה גול, אך הם נכשלו ולאחר שנעצרו העמידו אותם למשפט. לרמינא נקרא לדגל בכדי להיות חבר בבית הדין שיגזור את דינם של המהפכנים שרובם באו מקרב הצבא. המצב אליו הגיעו הצבא והמדינה קרע אותו מבפנים, ועוד לפני שהתכנס בית הדין בפעם הראשונה, לרמינא בחר התאבד.
גיבור המלחמה הישראלי שסרב להיכנע לסרטן
מוטה גור היה הרמטכ"ל העשירי של מדינת ישראל, ולהיסטוריה נכנס כמפקד חטיבת הצנחנים שכבשה במלחמת ששת הימים את הכותל. גור היה גיבור מלחמה במלוא מובן המילה. הוא נלחם בכל מלחמות ישראל, החל משדות הקטל של מלחמת העצמאות, דרך מיצרי המיתלה במלחמת קדש וכמובן מלחמת ששת הימים. במלחמת יום כיפור הוא היה נספח צה"ל בארה"ב, סייע שם בתאום הרכבת האווירית והשתתף בדיונים שהתנהלו מול הממשל בוושינגטון. לתפקיד הרמטכ"ל נכנס ב-1974 ובמהלך כהונתו יצא צה"ל למבצע אנטבה. לאחר שהשתחרר נכנס גור לפוליטיקה, כיהן בין השאר כשר ללא תיק וסגן שר הביטחון. באמצע שנות ה-90 גילה כי חלה בסרטן. גיבור המלחמה הישראלי לא היה מוכן להגיע למצב הבריאותי אליו תוביל אותו המחלה ולכן נטל את חייו בירייה.