בסיס חיל האוויר בחצור, שעת בוקר. מבנה מרשים של מטוסי F-16D מטייסת העקרב נוסע אל מסלול ההמראה. מבנה נוסף של מטוסי F-16C, מטייסת הקרב הראשונה, מתיישר גם הוא על המסלול וממריא בקול רעש אדיר. עוד אימון שגרתי עולה לאוויר.
אם וכאשר יתחלפו האימונים במבצע של ממש או חלילה במלחמה, נראה את טייסי חיל האוויר בפוקוס התקשורתי. אדם בסרבל ירוק ופנים מפוקסלות יהפוך לסוג של מקדם מכירות. אבל מה שרוב אזרחי ישראל לא יודעים הוא שהרבה לפני התדריכים בטייסות הקרב, מאות חיילים, חיילות, קצינות וקצינים עובדים מאחורי הקלעים וסביב השעון על מה שנקרא בחיל "דרכה של פצצה".
זה יכול להיות במלחמה או מבצע תקיפה בסגנון "על פי פרסומים זרים": כשהטייס לוחץ על כפתור השיגור בסטיק שלו, מישהו חייב לוודא שיקרה מה שצריך לקרות. אם חשבתם (כמוני) שמדובר בסיפור פשוט של לתלות פצצה או טיל על כנף של מטוס, אז טעיתם (שוב כמוני): מדובר בפעולה טכנולוגית מורכבת ברמה שאין כדוגמתה.
יצאנו לפגוש את אנשי גף החימוש של בסיס חצור ושמענו איך זה מרגיש להתעסק עם מאות טונות של חומר נפץ וטילים. אפילו פעם אחת לא שמענו את המילה "משעמם".
חימוש מסביב לשעון
גף החימוש יושב במכלול ענק של חדרים ומוסכים. חיילים מתעסקים עם כרטיסי מחשבים במערכות שמזכירות את הסרטים של נאס"א כשעוד שיגרו חלליות לירח. בחדרים אחרים מתעסקים בנט"לים (נושאי טילים) ובפיילונים, החלק שמחזיק את הפצצה על כנף המטוס. לכאורה מדובר בחתיכת מתכת שמחזיקה פצצה או טיל, אבל למעשה זה חלק ממערכת מחשבי הלחימה של מטוס הקרב. במקום אחר עובדים החיילות והחיילים על מטוס F-16 חצי מפורק.
רס"ן אלירן אלמקייס, מפקד הגף, מסביר את המורכבות של חימוש מטוס: "בין הפצצה למפסק שבקוקפיט עוברים המון רכיבים של אלקטרוניקה ומחשבים. לכן המערכות נבדקות באופן סדיר ומסודר. אחרי שאתה תולה את החימוש ומחבר את האלקטרוניקה, החמש עולה לקוקפיט ומזין את הנתונים למערכת המחשבים. ככה המטוס יודע בדיוק איזה פצצה או טיל יש עליו, איך ולאן זה אמור להיות משוגר".
סרן גלי אדרי-פרילינג היא בין האנשים שמנצחים על האופרציה הזו אפילו עכשיו, כשהיא עצמה בהריון. "אנחנו ממש בונים את כל החימוש במטוס", היא מתארת את עבודת הגף. "זה כולל את כל המערכות החשמליות שיושבות בגוף שלו, בפיילונים ובנט"לים. ברגע האמת האותות יעברו והפצצה תתנתק מציוד הנשיאה. לא משנה כמה מערכות אוויוניקה יש במטוס, בסוף אנחנו צריכים שישחרר פצצות. זה התכלס ולכן בחרתי בתפקיד של קצינת החימוש".
גף חימוש מתנהל בשני עולמות: דרג א', שבו מעמיסים את הנשק על המטוס ומחברים את המערכות, ודרג ב' שמתחזק את האמצעים ומזרים מידע לטייסות. דרג ב' נחלק ל-6 מחלקות שכל אחת מהן מתמקדת במערכת אחרת ודורשת הסמכה ספציפית: יש מחלקה שמתעסקת רק במושבי המפלט (זה עולם שלם של פירוטכניקה וחיילים מוסמכים לחתום על המושב רק לאחר שנה וחצי); מחלקת ציוד נשיאה מטפלת בכל הציוד שעליו תולים פצצות ("חוט אחד לא במקום ופצצה לא נופלת") ומחלקת נט"ל אחראית על נושאי הטילים. מחלקת ציוד הצלה עוסקת בהישרדות הטייס בחירום, לרבות המצנחים שנדחסים למושב המפלט, ויש כמובן מחלקת אלקטרוניקה ומחלקה נוספת שיושבת במוסך ואחראית על "טיפולי דרג ב'", הטיפול 10,000 של המטוסים.
בכל בסיס של חיל האוויר יש מפעל חימוש. שם יושבים הטילים והפצצות, שם מכינים אותם לעבודה. כשמטוס צריך לשגר פצצה היא יוצאת מאותו מפעל, ולטייסת יוצאים פיילונים או נושאי טילים שנבחנו בקפידה על ידי אנשי הגף. החמשים הם אלה שנכנסים לתא הטייס ומזינים למחשבי המטוס את הנתונים שהפצצה צריכה כדי להיות חכמה באמת. החמשים דואגים גם שמערכות המחשוב הנכונות יהיו מחוברות וידעו לדבר עם הפצצה או הטיל. הסיפור המורכב הזה קורה סביב השעון, ובמצבי חרום - הרבה יותר מהר סביב השעון. במלחמת לבנון השנייה, למשל, חיל האוויר יצא ליותר מ-10,000 גיחות ב-33 ימים. רק דמיינו כמה טונות של חימוש עברו לחמשים מתחת לידיים.
סירנה והיידה
הנה טיפ חשוב של רס"ן אלירן אלמקייס: "אם אתה רואה חמש רץ, תעשה הכל להשיג אותו כי זה אומר שמשהו חמור קורה". ושיהיה ברור, "חמור" זה למשל תקלה בפצצה של חצי טון או טיל עם כמה עשרות ק"ג של חומר נפץ.
כבר 17 שנים אלמקייס במערכת. הוא עוד זוכר את התקופה שחמשים עבדו קשה מאוד, ובעיקר עם הידיים. "היום הכל ממוחשב ונעשה בזכות מערכות מתקדמות ושיטות מתקדמות לתלייה של חימוש. יש כלי שיודע לנסוע, ולהרים פצצה של טון ולהדביק אותה למטוס".
אלמקייס מספר שבכל דת"ק (ראשי תיבות של "דיר תת קרקעי", ותכלס הבית של מטוס הקרב) יש ראש צוות שהוא החותמת הסופית בתחום החימוש. תפקידו לוודא שהציוד יגיע למטוס במצב תקין ובטוח להטלה על מטרה. "הם מתעסקים פה נטו בחיי אדם", אומר מפקד הגף. "חיבור לא נכון של פלג חשמלי יגרום להשלכה לא רצונית של חימוש. טייס לוחץ משהו אחד וייפול משהו אחר". דמיינו מטוס שעובר מעל ישוב כשבטעות נופלת ממנו פצצה: זאת המשמעות.
אחת התכונות של הפצצות החכמות הוא להתפוצץ בזמן שנקבע לה, בין אם כדי להגביר את אפקט הנשק ובין אם כדי לגרום למי שיגיע לשם להתפוצץ. "התפקיד של החמש הוא לדאוג לטיימינג הזה", אומר אלמקייס.
כל מטוס שחוזר מגיחה מנוטרל לטובת פעולות אחזקה. רק ראש צוות חימוש מאשר לבעלי המקצוע לעבוד על המטוס - אחרי שעבר דרכו. "גם כשאני רוצה להגיע למטוס, אני מדבר עם ראש צוות חימוש בדת"ק", מדגיש אלמקייס את חשיבותו של ראש הצוות.
החמשים מתחילים את השירות שלהם כטכנאים דרג א', לומדים את כל המטוס ומה שסביבו, ורק אחרי שנה וחצי ממשיכים לתחום החימוש. "זה מקצוע שאתה צריך בו לא מעט ניסיון", אומר אלמקייס. "אתה לא יכול לתת את העומס הזה לחייל צעיר".
ההתעסקות בטכנולוגיה המתקדמת ביותר של טילים ופצצות היא חתיכת אחריות - וחתיכת אירוע. מעטים האנשים שנחשפים לתהליך (בוודאי בהינתן שלחיל האוויר יש כמה אסים בתחום החימוש שאסור לפרסם). להעמיס פצצת JDAM או טיל חנית על מטוס F-16, לראות אותו ממריא וחוזר בלי - זה נצרב חזק בזיכרון, בטח כשמדובר במבצע סודי להשמדת משלוח נשק.
"מטוס ממוצע שממריא לתקיפה לוקח טונות של חימוש", מספר אלמקייס. "ההתעסקות עם החימוש הזה היא אתגר, טירוף ולא מעט תשוקה שקשה לי להסביר. תמיד נמשכתי לזה, אבל מה שבאמת הכי מלהיב אותי זאת הסירנה להזנקה. זאת האהבה שלי".
כשנשמעת סירנה של הזנקה מתחולל "אטרף", כפי שאלמקייס מגדיר את זה. כל אחד יודע מה הוא עושה והכל קורה מהר מאוד. דקות בודדות עד שהמטוס במסלול, שתיים שלוש-דקות נוספות והוא מוכן להמראה. במילים שלו, "יש סירנה והיידה הפועל".
גם לאויב יש דברים שמתפוצצים
בשנים האחרונות עובדים בחצור תחת איום רקטות. רק בחודש שעבר אמר סא"ל ברק, ראש ענף רציפות תפקודית, לגבי האפשרות של עימות בצפון: "עלינו להפנים שתהיינה פגיעות בבסיסים. במקרה כזה תפקידנו למזער למינימום את הנזקים ולאפשר התאוששות מהירה במטרה לשמר את הפעילות המבצעית במהלך הלחימה".
אלמקייס מכיר מקרוב את סכנת הרקטות: "אבא שלי רץ למקלטים בחיפה ב-2006 בזמן שאני חימשתי מטוסי סופה בבסיס רמון. אתה לא חושב פעמיים וזה לא משנה אם יש או אין עלינו איום. אתה מנתק הכל ורץ לחמש מטוסים כי זה מה שצריך לעשות כדי להגן על המדינה. בלי ציניות".
דבר נוסף שהשתנה בשנים האחרונות הוא שגפי החימוש, שהיו בעבר מעוזים גבריים בחיל האוויר, נכבשו על ידי הנשים. במבחן התוצאה נראה שמפקדי החיל מרוצים מאוד; הם מעידים שהנשים הביאו למערך החימוש יכולות וחשיבה שלא היו מוכרים שם. בשקט היה גם מי שאמר לי: "הן מביאות רוגע למקום לחוץ". לא מעט הזכירו את יכולות המולטי-טסקינג, הפלא של התעסקות בכמה דברים במקביל.
סרן אדרי-פרילינג מספרת: "יש היום מפקדת גף חימוש בבסיס חיל האוויר במצפה רמון, ראשונה בחיל האוויר. גם התפקיד שאני עושה, בדרג ב' של גף חימוש, נותן המון ידע לחיל האוויר. ברור שהאילוצים של אישה במערך הטכני, עם משפחה וילדים, הם לא דבר פשוט. אבל אני חושבת שבמערך החימוש זה עובד. יש קצינות חימוש בטייסות ובמטה, ורובן מאוד מצליחות. זה משהו שקורה אצלנו וזה דבר מאוד מבורך".
רס"ן אלמקייס מוסיף: "בתקופתי כמעט ולא היו נשים במערך, אולי הפקידה ועוד אחת שהנפיקה כלים. היום אנחנו מדברים על בין 30 ל-50 אחוז נשים. הן כובשות את המערך".