דומה כי ההישג החשוב ביותר למעמד האישה בישראל השנה היה החלטת הרמטכ"ל לפתוח בפני נשים את כל מקצועות הצבא, לרבות תפקידי לחימה קשים ומסוכנים. מדובר בפריצת דרך חשובה, ולא רק עבור נשים.
כל הסבור שהמאבק על מעמד האישה עוסק רק בהשגת זכויות, זוכה למענה בדמות דרישתנו לשיוויון גם בחובתן של נשים לקחת חלק בהגנת המדינה, גם תוך הכרה בקשיים ובסכנות שבכך. הרצון בשיוויון אמיתי ללא הקלות הוא ברור וחד, גם כשלצידו מחיר יקר ואובדן פריבילגיות היסטוריות כמו שירות חובה קצר יותר, פטור מגיוס בגין הצהרת דתיות או נישואים מוקדמים, פטור כמעט אוטומטי ממילואים, וזכות הסירוב לתפקיד לחימה. שיוויון הוא שיוויון, מלא ומוחלט, על יתרונותיו ומחיריו.
העולם הישן הרגיל אותנו למיתוס על נחיתותן הפיזית של נשים, המונעת מהן להצטיין בלחימה כגברים. אך ברור שלא כל אישה נחותה לעומת כל גבר, ואם נבחן סיבולת, כוח, כישורים אתלטיים, או קורדינציה, נגלה שלפחות שליש מהנשים הן בעלות יכולות פיזיות שעולות על אלו של כשליש מהגברים (ראו את משימות הכוח בתכניות הריאליטי, ונחשו מי מנצח בהן). ועדיין, גבר חלש, איטי וכבד - עשוי להישלח לתפקיד לחימה, בעוד אישה בעלת פוטנציאל של ג'ודוקא אולימפית - תהיה כנראה המד"סית המנסה לשפר במעט את יכולתו לרוץ. זהו חוסר השיוויון העושה עוול לחיילים וחיילות כאחד, ולמערכת הצבאית כולה.
יתר על כן: צבא מודרני אינו צועד על שריריו, וחייל מצטיין הוא כבר לא זה שסוחב פק"ל כבד יותר, אלא זה שניחן בתבונה, שיקול דעת, קור רוח, וקריאה נכונה של המצב. הכוח הצבאי המכריע הוא כבר לא פרשים נועצי חרבות, אלא צוללות, מטוסים, טנקים, וטכנולוגיות מתקדמות, בתוספת משתמשי קצה מוכשרים שיודעים להפיק מהן את המיטב. החייל שבשטח נעזר באמצעים שהופכים את מוחו לכלי המרכזי, וגם לאצבע שעל ההדק ולעין המכוונת - אין באמת שרירים. במציאות כזאת אין כל ביטחון מי יגבר על מי בעימות ישיר בין יחידת לוחמים ליחידת לוחמות.
>> אז מתי נשיר "היא פשוט שריונרית"?
מי גילה את זה כבר? "המוסד" - סוכנות הביון הישראלית, שם נשים תופסות את רוב תפקידי הלחימה וחלק נכבד בדרג הפיקוד, בהתאם לכישוריהן והצלחתן, מבלי שנשיותן תהיה מכשול או תיתפס כ"חולשה". צבא ארה"ב אימץ מזמן את השיוויון בין המינים, וגם צה"ל הולך בדרך הנכונה: הפרסום מהימים האחרונים על סמג"דית חי"ר ראשונה, הוא מתבקש לנוכח ההשתלבות הגוברת של לוחמות מצטיינות במג"ב, קרקל, יחידת "עוקץ", ויחידות אחרות בצבא ובמשטרה.
לאיש אין כוונה להשתמש בצבא ככלי לקידום אג'נדות פמיניסטיות על חשבון כושר תפקודו, כשם שאין כוונה לזרוק נשים לחזית הקרב בשם הפמיניזם. זהו קול ההגיון הקורא לנו להגיע אל המילניום הנוכחי, מילניום שלא שולח נשים "להביא ילדים", אלא מכיר ביכולותיהן, המעשירות ומפרות כל תחום בו הן משתלבות כשוות.
החלטת אייזנקוט לפתוח את כל מקצועות הצבא לנשים, היא נכונה, הגיונית, ומוצדקת, לא רק בשם מעמד האישה, הצדק החברתי, והשיוויון המתבקש בנשיאת הנטל, אלא גם בשם צורכי הביטחון וחיזוק ההון האנושי בצבא. צעד זה, אם יתממש בפועל ולא רק באופן הצהרתי, יהיה לא רק חלק מדרכן של נשים אל השיוויון בחברה, אלא גם מדרכו של הצבא להתחזקות. מי ייתן והדור הבא יביא איתו רבנית צבאית ראשית, מפקדת סיירת מטכ"ל, ורמטכ"לית, ולעומתן מש"ק ת"ש ופקיד פלוגתי שמשרתים שירות חובה של שנתיים. כל אחד בהתאם ליכולתו ולא למינו. נכדינו עוד יראו: צבא כזה יהיה חזק מכפי שהוא כיום.
הכותבת היא יו"ר ויצו ישראל