הגבולות בין המחנה של אסד לזה של המורדים בסוריה היטשטשו מאוד כשחלק מאנשיו של אסד, גם הנאמנים ביותר, ערקו לצד השני. אחד מהלוחמים שערקו לצד השני הוא אבו עומר – לוחם קומנדו בצבא סוריה שזמן מה לאחר פרוץ מלחמת האזרחים עזב את הצבא והצטרף לשורות המורדים. אבו עומר הוא חיזוק משמעותי לכוחות המורדים בגלל ההכרות המעמיקה שלו עם צבא סוריה ובגלל כישורי הקומנדו שלו. לביצועים שלו יש קבלות – במהלך הלחימה הוא הרג 49 אנשי אויב.
עד פרוץ מלחמת האזרחים אבו עומר לא הרג אדם מעולם. אולם בחודשים שמאז התחילה הלחימה בסוריה, הוא ראה לא מעט דם. מדובר בחודשים שבמהלכם הוא נלחם ללא הרף בכוחותיו של אסד וגם הוא, כלוחם עטור שבחים, מתחיל להראות סימני שבירה, אבדן תקווה וייאוש נוכח המצב במדינתו. בראיון שנתן לסוכנות "Christian Science Monitor" מביע אבו עומר עמדות כמעט פצפיסטיות: "אני לא שמח להרוג. זה לא מרגיש לי טבעי", הוא אומר. "לא הרגתי אנשים מעולם קודם, אבל אם לא הייתי הורג את האנשים האלו, אנשי המשטר היו רוצחים יותר נשים וילדים. אנחנו צריכים לעצור אותם".
באשר למציאות ששוררת במדינה, זו אשר גבתה עד כה את חייהם של כ-70 אלף איש הוא אומר: "זה נוראי, הרבה מקומות נהרסו – חלב, חומס, חמה, דרעה... אנחנו לא יודעים מה נעשה אחרי המהפכה, אחרי שכל כך הרבה אנשים מתו".
"נתנו לנו הוראה להרוג אנשים שלא אוחזים בנשק"
אבו עומר מספר על הימים בהם הוא לחם בשורות צבא אסד והתיאורים שלו מחרידים – "הם נתנו לנו הוראה להרוג אנשים שלא אוחזים בנשק, גם כאלו שפשוט יצאו מהבית וצעקו 'חופש'". עוד הוא מספר – "היו ילדים קטנים שנהרגו. אני הייתי פשוט יורה לשמיים. אם לא היינו יורים, הם היו לוקחים אותנו לכלא או פשוט הורגים אותנו במקום".
אבו עומר הבין שהוא לא יכול להמשיך ללחום יחד עם כוחותיו של אסד והחליט שהוא מצטרף לכוחות המורדים באוגוסט 2012. את הפעם הראשונה בה הרג אדם, הוא זוכר היטב – היה מדובר בלוחם מכוחותיו של אסד שהתחבא בין שני סלעים ולא הפסיק לירות במורדים. "לא רציתי לירות בו", אומר אבו עומר. "אבל הוא פשוט לא הפסיק לירות, אז יריתי בו עד שהוא הפסיק ונפל". כשהמוות אופף את המורדים באופן יומיומי, דקה אחר דקה, גם הם מוצאים את הדרכים לנחם את עצמם על חברים לנשק שנפלו. כך לדוגמא אומר אבו עומר, כי ברור להם שכל מורד שנהרג, מגיע לגן עדן בסופו של דבר.
חלק ממאמצי המורדים מתמקדים בחודשים האחרונים גם באיתור וגיוס של יותר ויותר אמצעי לחימה. מבחינת המורדים, כל מדינה שתהיה מוכנה לתרום להם כלי נשק, זה יהיה מבורך – בתוך כך רובי צלפים, טילי קרקע אוויר ועוד. נכון להיום, מדינות שונות במערב שוקלות לשלוח למורדים בסוריה נשק קל ותחמושת, אולם חוששות שמא הנשק ייפול לידיים מוסלמיות קיצוניות ויהפוך להיות חרב פיפיות. אבו עומר מצדו מוחה על זה ואומר "הם חושבים לשלוח נשק, אבל הם לא שולחים כלום". עוד הוא אומר – "עשרת אלפים אנשים מתים פה בשנה ולמה? בגלל מחסור בנשק".