את הכוחות המזוינים של יפן ניתן להגדיר באופן פרדוקסלי כצבא פציפיסטי. ככה זה ביפן, מדינה שסיימה את מלחמת העולם השנייה תחת כיבוש אמריקאי, אחרי שלטון דיקטטורי שאחראי ללא מעט מפשעי המלחמה שנעשו במהלך המלחמה. את הרצון להקים צבא שלא לחם אפשר גם לתלות בסופה של המלחמה ההיא, שגבתה מספר שיא של קורבנות: שתי פצצות אטום הרסניות.
כאשר הסתיימה המלחמה, אושר ליפנים להחזיק כוח שיטור בלבד, בניגוד לכוח צבאי משמעותי. כמו כן, נאסר עליהם לרכוש או לייצר נשק כבד. אבל העולם כמנהגו נוהג, וכבר בשנת 1950 מאשרים ליפן להקים צבא, כחלק מהתפשטות המלחמה הקרה. יחד עם זאת, השלטון ביפן מחליט לקבוע סעיפים בחוק, המגבילים את הצבא מלפעול מעבר לתחומי המדינה, למעט משימות בחסות האו"ם, שיהיו הגנתיות או הומניטריות. מפה מגיע השם הרשמי של הצבא: "כוחות ההגנה העצמית של יפן".
ואף על פי כן, על פי האתר Global Firepower, עוצמתו של צבא יפן מעמידה אותה בעשירייה הראשונה של צבאות העולם – ליתר דיוק במקום התשיעי, אחד לפני צה"ל. אבל כאשר בוחנים זאת לעומק, מתברר שמדובר בצבא מתקדם מאוד מבחינה טכנולוגית ויכולת הגנתית – אך מוגבל מאוד מבחינת יכולתו ההתקפית. ובכל זאת, משהו משתנה: בשנים האחרונות, אחרי מתן אישורים מיוחדים על ידי הפרלמנט, ניתן להבחין בנוכחות הולכת וגוברת של הצבא היפני באזורי סכסוך דוגמת עירק ואפגניסטן.
צבא היבשה: סערה ציבורית עקב פעילות בעירק
מבין כל זרועות הצבא היפני, כוחות היבשה הם בעלי יכולת הלחימה המוגבלת ביותר. את רמתם הצבאית ניתן לחלק לשני חלקים: הגנתי והתקפי. מבחינה הגנתית, לצבא יש יכולות גבוהות, ומרבית האימונים מתרכזים במתאר הזה. צבא היבשה של יפן מיועד לבצע קרבות תוך כדי נסיגה, עד אשר יקבל סיוע מצבא ארה"ב או מהאו"ם. מבחינה התקפית, יכולתו של הצבא מוגבלת למדי. החיילים כמעט ואינם מתאמנים על תמרוני הסתערות, בין השאר בגלל מחסור בשטחי אימונים והגבלות בכל הנוגע לרעש.
חלק ניכר מהציוד של כוחות היבשה מקורו בשנות ה-80, אם כי ישנן יחידות מסוימות שהוקמו בשנים האחרונות, הנהנות מציוד חדיש יותר. על פי ההערכות, בצבא היבשה משרתים כ-160 אלף חיילים, המחולקים לשמונה דיביזיות חי"ר ושש חטיבות עצמאיות נוספות. בנוסף, ישנה דיביזיה משוריינת, חטיבה מוטסת וכן חטיבה ארטילרית.
ליפנים 900 טנקים, כולם מתוצרת יפן, שמחציתם בני שלושה עשורים. הצבא מפעיל 900 תותחים, ובנוסף יש לו חטיבת מסוקים עצמאית הכוללת 24 טייסות מסוקים, וכן עוד שתי מחלקות של מסוקי קרב, הכוללים 30 מסוקי קוברה ו-15 מסוקי אפאצ'י.
לצבא יחידת ללוחמה בטרור שנחשבת לאיכותית למדי, ה-Special Forces Group. היחידה המיוחדת פעלה בעירק, בעיקר בתפקידי אבטחה של אחמ"ים בסיכון גבוה. סערה ציבורית התעוררה בארץ השמש העולה כאשר הכוחות הצבאיים נשלחו לעירק, ובפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה השתתפו בפעולה התקפית; זאת, על אף שבמסגרת הקרב תפקידם היה הגנתי לרוב.
בשנת 2007 הוקמה גם היחידה המרכזית למוכנות (CRF), כחלק משדרוג צבאי כללי. היחידה משלבת בתוכה יחידות מוטסות וכן כוחות חי"ר, שריון, קומנדו ועוד. הכוח, ששייך למפקדת הכוחות המיוחדים היפנית, נועד לספק מענה הגנתי מהיר, ובנוסף כוח תגובה מהירה גם מחוץ לגבולות יפן. מרבית הפעולות של הכוח נעשו במסגרת האו"ם.
חיל הים: חזקים במים
הצי היפני נחשב לגדול וחזק. הסד"כ שלו כולל כ-110 ספינות קרב, 130 מטוסים ו-135 מסוקים. גם פה מדובר בצי הגנתי שנועד למנוע פלישה לאי היפני ולשמור על נתיבי הסחר של המדינה.
ביחס לשאר זרועות הצבא, הצי היפני פעיל במיוחד מחוץ לגבולות המדינה. בין השאר, נשלחו כוחות יפניים למפרץ ההודי על מנת לסכל הברחות נשק, וכן למפרץ הפרסי במסגרת מלחמת עירק. הצי היפני פעיל גם בהגנה על כלי שיט מפני פירטים סומלים.
לצי 16 צוללות ו-65 משחתות וספינות טילים, רובן מדגמים מתקדמים. כמו כן, מפעילים היפנים שתי נושאות מסוקים חדישות. לצי יכולת לחימה טובה נגד צוללות וכן בתחום נטרול שדות מוקשים בים. חלק ניכר מתוכנית האימונים של הצי משותפת לחיל הים האמריקאי, כחלק מההנחה שלחימה, אם תתרחש, תהיה משותפת לצי השביעי של ארה"ב.
חיל האוויר: איסור על רכישת מפציצים אסטרטגיים
חיל האוויר היפני מונה 45 אלף משרתים. ברשותו כ-800 כלי טיס, בהם 370 מטוסי קרב מתקדמים. החיל עוסק בהגנה על שמי האי, תוך התבססות על מערך הגנה אווירית (נ"מ) מתקדם ונרחב. כמו כן, מסייע חיל האוויר היפני בתובלה אווירית לכוחות האו"ם ובפיקוח על תעבורה אווירית. למרות שמרבית הפלטפורמות של החיל נחשבות למתקדמות, הרי שהוא כמעט ולא יכול לסייע בשעת הצורך לכוחות היבשה והים – וזאת בשל העובדה שהוא מושתת בעיקר על מטוסי יירוט שנועדו להגנה. בצונאמי האחרון ספג חיל האוויר היפני מכה קשה, כשאחד מבסיסיו הוצף וטייסות שלמות ניזוקו.
ליפן 94 מטוסי F-2, שהם בעצם מטוסי F-16 משופרים; 160 מטוסי F-15; ו-120 מטוסי פנטום. לחיל מערך מתקדם ללוחמה אלקטרונית והגנה אווירית המתבסס על מטוסי איוואקס והוק איי. גם מערך התובלה נחשב לגדול ומתקדם, ובו ניתן למצוא 25 מטוסי קוואסקי C-1 מתוצרת עצמית, שנועדו גם ללוחמה אלקטרונית, מטוסי בואינג ועוד.
כיום עובדים בחיל האוויר היפני על פרויקט של מטוס דור 5 מתוצרת יפן, ATD-X Shinshin, שעל פי התוכניות אמור להיכנס לשירות בשנת 2014. רק בשנים האחרונות החל החיל לרכוש כלי נשק מונחי לייזר וטילים מסוגים שונים, וזאת בגלל הסעיף ההגנתי בחוקה, המונע הצטיידות לא מבוקרת בנשק. אבל מלחמת העולם השנייה עדיין לא הסתיימה, כנראה: על החיל עדיין נאסר לרכוש מפציצים אסטרטגים.
סביבה עוינת: בלב המתיחות האסייתית
למרות המדיניות הפציפיסטית המוצהרת של יפן, ניתן לראות בשנים האחרונות יותר ויותר חיילים יפנים מוצבים באזורי סכסוך שונים. זאת, במסגרת שיתופי פעולה שונים עם ארה"ב ועם האו"ם – אבל גם כאינטרס יפני מובהק, לפיו יש להעניק לחיילים ניסיון קרבי.
מזרח אסיה של היום היא בעצם חבית נפץ עולמית. צפון קוריאה נכשלה בשיגור טיל לחלל ומאיימת תמיד ביכולתה הגרעינית, דרום קוריאה הציגה טיל שיוט חדש, הודו ביצעה ניסוי מוצלח בטיל שיכול להגיע עד סין ואירופה. נשיא ארצות הברית כבר הצהיר על התמקדות אסטרטגית באזור: הצי השביעי של ארה"ב מוכן להגן על בעלות הברית שלו, בעוד סין הולכת ומתעצמת, וגם השחקנים האחרים באזור – כמו רוסיה ופקיסטן – מתחממים.
השכונה של יפן הולכת והופכת ליותר ויותר עוינת, כשמסביב התעוררות צבאית בכל התחומים – צוללות גרעיניות, נשק אסטרטגי ושלל פיתוחים מתקדמים. יפן רואה עצמה מאוימת מפני צפון קוריאה וגם מהענק הסיני השואף להגמוניה אזורית; מצפון, לא חסרים סכסוכים מול רוסיה.
לכן נפרסים יותר ויותר חיילים יפנים מעבר לגבולות המדינה, ולכן הוקמה היחידה המרכזית למעורבות. המתחים האזוריים הציתו בשנים האחרונות ויכוחים סוערים בתוך יפן, ויש לא מעט זרמים יפניים הדורשים להוריד את המגבלות על הצבא, ולתת לו הזדמנות להגיע למעמד משמעותי, כמו של כל צבא במדינה מערבית ודמוקרטית.