גבול סוריה, אוכף למרגלות פסגת הר בנטל ברמת הגולן. רכב צבאי שקיים סיור על שפת המסוק סטה מהמסלול ברגע של היסח הדעת ונפל מגובה של כעשרים מטרים אל התהום. מהרכב שתקוע אי שם למטה נשמעות זעקות הפצועים שמשוועים לעזרה. כל צעד על שפת המצוק, מדרדר חול וטוף שדי בקלות מוצא את דרכו עשרים מטר מטה וכל צעד לא נכון יכול לקבור את יושבי הרכב תחת הרים של טוף ואפר וולקני ולהפיל את המחלצים שעל שפת המצוק לאותו המקום בדיוק.
למקום כבר הגיעו כוחות רפואה שמעניקים טיפול רפואי ראשוני לפצועים, הכוחות של מכבי אש כבר מנסרים את הרכב כדי להוציא ממנו את הלכודים והדבר הבא שצריך לעשות זה לפנות את יושבי הרכב לטיפול רפואי ומהר. הדרך הכי מהירה לעשות את זה היא בקו אנכי – מהתהום, מעלה אל המצוק באמצעות חבלים.
על המבצע הזה מנצחת יחידת החילוץ גולן, מי שמדריך אותם ומסביר להם איך עושים זה, אלו מדריכי הטג"ח (טיפוס גלישה וחילוץ) של צה"ל שהם מומחי תוכן ברמה הארצית בכל התחום של טיפוס, גלישה וחילוץ.
הסיפור של הטג"ח בצה"ל מתחיל בכלל בטעות שמקורה במלחמת יום הכיפורים. ישראל מופתעת, נכנסת למוד של מלחמה והעולם כולו עוקב אחר מה שנעשה כאן. אחת מהמטרות האסטרטגיות של המלחמה היא כיבוש פסגתו של הר החרמון שנפלה לידי הסורים כבר בשעות הראשונות של המלחמה. בעוד שסוריה פועלת בסיוע של הענק הסובייטי, הדוד מאמריקה מחליט לעשות שרירים גם הוא ושולח לישראל ברכבת אווירית נשק וציוד לחימה משלו. בהודעות הרשמיות שהוציאו נציגי משרד החוץ הוצגה המטרה המטרה של כיבוש Mount Hermon. "האמריקאים ראו לנגד עיניהם משימה מורכבת של כיבוש הרי הרוקי לפחות והם שולחים למזרח התיכון החם והצחיח גם ציוד לחימה אלפיני, מעילים מיוחדים, חבלים ורתמות", מסביר ראש תחום הטג"ח, סגן איתי שמגולל בפנינו את הסיפור.
בישראל לא ממש יודעים מה לעשות עם כל הציוד המשונה הזה שהאמריקאים הנחיתו כאן ובתוך כל הבלגן שאפיין את המלחמה, ציוד הגלישה מתגלגל מיחידה ליחידה, מבסיס לבסיס עד שהוא מוצא את עצמו בבית הספר לכושר קרבי של צה"ל בוינגייט (בה"ד 8). מד"סניק צעיר ומורעל שמשרת בבסיס באותם הימים מוצא את הציוד, עושה איתו כמה שטויות במצוקים של נתניה ובשביל הקטע והעניין הוא מקים בבית הספר את המדור לגלישה וטיפוס, הכל פה בקטע ספורטיבי, כן?
טג"ח – האטרקציה הרשמית של וינגייט
האטרקציה הזו של גלישת מצוקים היא יחסית חדשה בארץ והסיפור הזה של הסנפלינג במכון וינגייט עובר מפה לאוזן ואנשים מבקשים להגיע לשרת בבה"ד 8 רק בשביל זה. בשלב מסוים, המדור הופך להיות עובדה מוגמרת שמגובה גם בתקנים הצה"ליים. השמועה מגיעה גם לאזניהם של המפקדים על הסיירות ויחידות הקומנדו של צה"ל שמתחילים להיעזר ביחידה בתכנון מבצעים מורכבים של פשיטה על מבנים, גלישה על פני מצוקים והתמודדות עם מכשולי גובה. "בשנת 1979 נערך האימון הראשון לכיבוש הבופור", עומר רביב, אחד ממדריכי הטג"ח מקריא מתוך מחברת היסטורית של המדור ומסביר, "המד"סניקים היו עוזרים מתוך רצון טוב, אבל אף אחד עדיין לא רואה בהם פונקציה צה"לית של ממש"
באותם הימים, הגוף היחיד שעוסק בחילוץ בצה"ל הוא יחידת 669. כל תחום ההתמודדות עם מכשולי גובה שלא מעורבים בו מסוקים נתון לייצר האלתור הישראלי ואין אף סמכות מקצועית שמפקחת על זה. כשאני שואל את איתי, איך היחידות היו מתמודדות עם מכשולי גובה הוא עונה לי בפשטות: "עם חבלים שחבר'ה מצאו בקיבוץ".
בשנת 1980, חלה קפיצת מדרגה במדור כשמתחיל שיתוף פעולה בינו לבין המועדון האלפיני הבריטי (בארץ עדיין לא היה מועדון כזה) וכשמגיע לארץ יועץ מקצועי חיצוני משוויץ שמלמד את היחידה לעשות את הדברים ממש כמו שצריך. "קראו לו וולפגנג. אף אחד לא יודע מה היה שם המשפחה שלו. מבחינת כולם פה, קוראים לו 'וולפגנג האגדי'", אומר עומר.
בשנת 1992 מתרחש בסמוך לערד אסון הכבל. כח מוסק של 669 מבצע אימון של חילוץ מוסק. במהלך האימון הכבל נקרע ושני לוחמים מהכח נופלים אל מותם מגובה של 15 מטר. ועדת זורע שמתחקרת את האירוע, ממליצה לקבוע בצה"ל גוף אחד שיהיה הסמכות המקצועית להתמודדות עם מכשולי גובה ויוודא את תו התקן בכל הקשור לציוד ומתודות. את המשימה הזו יורש אותו מדור אטרקטיבי בבה"ד 8 שמקבל דחיפה מאוד משמעותית בעקבות המלצת הוועדה.
למדור מגויסים אנשים עם ידע בתחום, רובם עולים חדשים שמביאים איתם ציוד מקצועי מחו"ל ואנשי מילואים מנוסים. עד מהרה המדור הופך להיות מוקד ידע מקצועי מנוסה וותיק שמדריך את כל היחידות המיוחדות בצה"ל להתמודדות עם מכשולי גובה והחל משנת 2006, גם את יחידות החילוץ של משטרת ישראל. באות השנה היחידה גם נפרדת מבה"ד 8 ועוברת לבית הספר ללוט"ר במתקן אדם.
גם שושואיסטים
בחזרה לרמת הגולן. כהכנה לחופשות חגי תשרי, יחידת החילוץ האזורית של משטרת ישראל ברמת הגולן מנהלת תרגיל חילוץ במיקומים שונים. במיוחד לרגל התרגיל עולים לרמת הגולן סגן איתי קדם, ראש תחום טג"ח בבית הספר ללוט"ר ועומר רביב, מדריך טג"ח בבית הספר שתפקידם ללמד את המתנדבים ביחידת החילוץ להתמודד עם המכשול הזה של הגובה בין התהום שמאחורי הר בנטל והמצוק שמעליה. אחרי המתנה של כמה דקות במנחת המסוקים, מגיע מספר רב של רכבים שחונים ומהם יוצאת יחידת המתנדבים. הסיבה שהם פה זה התרגיל. התחושה באוויר, היא תחושה של חבר'ה. איתי ועומר שחלק מהמתנדבים יכולים להיות ההורים שלהם מזנקים מהרכב ומתנפלים בחיבוקים על המתנדבים ביחידה, החיוכים מרוחים על הפנים של כולם שתוך כדי ההתרגשות של המפגש מתחילים את התרגיל שכולל חילוץ של פצועים מתהום עמוקה אל עבר מנחת המסוקים.
"כמה שהתגעגעתי אליהם", אומר עומר שבמסגרת התפקיד שלו מנהל איתם קשר ישיר לאורך כל השנה. כשרכבי כיבוי האש מתמקמים כבר, פעולות החילוץ והרפואה בתהום מבוצעות, מוקמות החצובות ונפרשים החבלים שאיתם ירדו מתנדבי היחידה אל התהום ויעלו משם את הפצועים בדיוק באותה הדרך. ראשון יורד עומר שמתחבר לרתמה נקשר לחבלים ובקלילות מזנק מטה. עשרים מטר? אז מה.
השמש מתחילה לרדת, מונפים במקום שני זרקורי ענק שמסייעים לפעולות החילוץ להתבצע. תוך כדי פעולות החילוץ, מסביר לנו איתי על העבודה היומיומית של התחום. "יש לנו שני כובעים: כובע אזרחי וכובע צבאי", הוא מסביר. "בכובע האזרחי שלנו אנחנו בקשר עם 12 יחידות החילוץ של משטרת ישראל שמורכבות ממתנדבים. אנחנו מדריכים אותם על כל הנושא של הטג"ח ומתרגלים איתם גם את הדברים בשטח. בכובע הצבאי שלנו, אנחנו עובדים מול כל היחידות המיוחדות בצבא, מלמדים כל יחידה להתמודד עם מכשולי הגובה שכרוכים באופי המשימות והפעילות שלה ובנוסף, נותנים מענה לנהלי קרב ספציפיים כשיש צורך בהתמודדות עם גובה". אנשי הטג"ח שמנסים לשמור על פשטות ופרופיל נמוך, לא ממהרים לחשוף את כל מה שהם עושים, אבל משתמע מדבריהם שהם יודעים על הרבה דברים לפני שהם קורים ושיש להם השפעה ניכרת על התוצאות שלהם.
המדריכים אמנם לא מוגדרים כלוחמים, אבל תהליך ההכשרה שלהם הוא ארוך, מקצועי ויסודי מאוד. מחזור הכשרה בטג"ח, נפתח אחת לשנתיים. את האנשים המדור מאתר בעצמו בשנות שירות, במכינות הקדם צבאיות, במועדוני טיפוס, בבתי ספר סביבתיים ובפורומים למטפסים. "המועמדים שמעוניינים להתגייס לתחום מגיעים למיון קדם צבאי במתקן אדם, שם הם נבחנים על מיומנויות מקצועיות וחברתיות, על הדרכה ועל עבודת צוות", מסביר איתי.
מתוך כלל המועמדים, מתקבלים בסופו של דבר 14 אנשים שמתגייסים ביחד ועוברים ביחד מסלול הכשרה באורך של שנה. מסלול ההכשרה מתחיל בטירונות בסיסית ברמת רובאי 02 באורך של 4-5 שבועות. לאחר מכן, הם ממשיכים לקורס חובשים באורך של שלושה חודשים ולאחר מכן הם מתחילים מסלול מקצועי של תשעה חודשים שמתחיל ממיומנויות בסיסיות ברמת הפרט ומסתיים בפיקוד על מערכות צוותיות מורכבות ועל חילוצים סבוכים. "ההכשרה כולה מתבצעת בכל חלקי הארץ כשהחניכים מכירים במהלכה כמעט כל נוף מצוקי, כולל כמו זה ברמת הגולן", אומר איתי כשלנגד עינינו מתחילה פעולת הטיפוס עם הפצועים מהתהום במעלה המצוק בקו אנכי באמצעות הסנפלינג.
טוב שיש מי שנדבק בג'וק
מלמטה, עומר מכווין את המתנדבים שנושאים על אלונקת ערסל את החייל שמדמה פצוע. מבחינת המתנדבים אותו הילד בן ה-20, הוא אותוריטה מקצועית והסמכות שלו ניכרת היטב. אחרי כמה דקות מרשימות למדי, הפצוע מגיע לקצה המצוק שממנו ניתן יהיה לפנות אותו ביתר קלות לטיפול רפואי. התרגיל כולו מתחיל להתקפל, אחד המתנדבים מחלק לכולם כוסות עם תה צמחים מתוק-מתוק ומתחילים להתארגן לארוחת ערב, איתי ועומר מתחילים להתכונן לקראת הנסיעה חזרה למתקן אדם.
"איך נראה ההווי שלכם בתוך התחום?", אני שואל את איתי, הוא מחייך ועונה "פויקה, מוזיקה. השטח אצלנו זה חוויה. אנחנו מבשלים בשטח, יוצאים לטיולים בארץ. אנחנו נניח יכולים לעבור את כל מדבר יהודה באימונים. יש לכל אחד את הנישה שלו: יש מי שאחראי על הפויקה, יש את מי שעושה ג'גלינג, יש מי שמנגן בגיטרה. זה מקום מאוד חברתי ומאוד משפחתי". "קומונה", עומר מוסיף.
לדברי עומר, הקשר עם יחידות החילוץ, הוא גם חלק מהעניין מבחינתם. "כל אחד אחראי על יחידת חילוץ אחרת. ברגע שאתה לוח אחריות והופך אותם למשפחה שלך, זה מאוד נעים. אלו האנשים הכי טובים שיש".
כנראה שמי שאוהב לתלות את עצמו יום-יום בין השמיים לארץ נדבק באיזשהו ג'וק שקשה להיפתר ממנו. משוחררי היחידה ממשיכים לעסוק בתחום הטג"ח גם אחרי השחרור, עושים מילואים כיועצים מקצועיים וחלקם אפילו מתנדבים למשטרה כמחלצים. היופי הוא לדעת שבזכות הג'וק הזה, יש על מי לסמוך.