"אתה לא יכול להבין מה זה לוחמי מעברים, עד שאתה לא נמצא כאן, עד שאתה לא חי את זה", מכריז סמ"ר אלכס אנדרייב, לוחם ומפקד בגדוד תעוז. ואכן, כל שיחה עם לוחם מעברים, כל אזכור בתקשורת ומור"ק שהם מספרים בזמן שמחכים לאוטובוס למוצב - שבשבילם הוא ממש כמו בית, חושפים צד חדש בתפקיד הזה.
"כל דבר שרק אפשר לדמיין - מנסים להעביר כאן", מספר סמ"ר אנדרייב, "מכמויות מסחריות של בגדים וביצים, דרך שיירות של רכבים גנובים ועד אמל"ח או עשרות שוהים בלתי חוקיים במשאית. אתה חושב שראית כבר הכל, ואז שוב מפתיעים אותך".
כך למשל, אחרי יותר משנה בתפקיד, ועם פז"ם של מאות משמרות, עצרה סמל לינוי אברהם מגדוד ארז עוד רכב לבידוק במעבר מזמוריה - וסיכלה פיגוע רחב היקף. "זה קרה באמצע המשמרת", היא משחזרת, "הגיע רכב ישן. כשעצרנו אותו לבידוק, שמנו לב שלוחית הזיהוי הקדמית שלו שונה מהאחורית, כלומר - הרכב גנוב".
"פתחתי את הדלת, וראיתי שישה פלסטינים מצטופפים באוטו של חמישה מקומות", נזכרת סמל אברהם, "הם סירבו להראות תעודות. כשבדקנו את תא המטען, מצאנו בקבוקי תבערה, רימוני עשן וסכינים - כל אחת סומנה בצבע אחר, וכל אחד מהמחבלים ידע מה הנשק שלו".
במהלך החקירה, הודו המחבלים שתכננו לבצע פיגוע בירושלים, וכי בכוונתם היה לדרוס את הלוחמים שעומדים במעבר, ולהמשיך לעבר היעד. שעתיים מאוחר יותר, נפתח מחדש המעבר, כאילו דבר לא קרה.
"זה בהחלט היה אירוע חריג", מודה סמל אברהם, "בדרך כלל מנסים להעביר כמה סכינים בודדות, אבל הפעם היה מדובר בסדר גודל אחר לחלוטין. הבנתי שחיים רבים ניצלו בזכותי, והרגשתי גאווה רבה לשרת בתפקיד. זו בדיוק הסיבה למה אנחנו נמצאים כאן - כל יום בשבוע, ובכל שעה ביום".
גם סמ"ר אנדרייב מנע פיגוע רק לפני שבועות ספורים, כאשר עצר אדם חשוד, שהסתבר כי החזיק בסכין. אך אירוע הצלת החיים שזכור לו ביותר, שונה מאוד מזה של סמל אברהם.
"בחודש יוני הייתי במשמרת במחסום רנתיס, כשהגיע רכב ישראלי מכיוון השטחים, ועצר בצד", הוא מתאר, "אחרי דקה יצאה ממנו משפחה פלסטינית - שני גברים, אישה - צועקים בערבית, ואיתם תינוק. עצרנו אותם, ניסינו להבין מה קורה, והסתבר שלילד יש חום גבוה והוא מפרכס, ובית החולים שלהם לא עובד".
"מיד הזמנו מגן דוד אדום, אבל עד שהוא הגיע הרגשתי שאנחנו חייבים לעשות משהו. ההורים של התינוק היו בהיסטריה", משחזר סמ"ר אנדרייב, "הוצאנו אותם החוצה, ונשארנו עם התינוק והדוד. ופתאום - התינוק הפסיק לנשום".
בלב פועם במהירות הגבוהה בהרבה מהמותרת, התחיל סמ"ר אנדרייב לבצע בתינוק פעולות החייאה - הרים את ראשו ועיסה בעדינות את החזה, כפי שלמד בהכשרה, בעוד החייל שלצידו ניגב את הילד במים קרים. אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח, התחיל שוב התינוק לבכות. "כשהגיע האמבולנס, הצוות הרפואי אמר שכנראה שהתינוק לקה באירוע לב, ושאנחנו הצלנו את חייו", הוא משתף.
ואמנם זה לא חלק מהגדרת תפקידם, אך סמ"ר אנדרייב מספר שלוחמי המעברים תמיד שמחים לעזור: "בין אם צריך להזמין למישהו אמבולנס, לתת לו טיפול מציל חיים במקום, או אפילו להחליף גלגל שהתפנצ'ר - ברור שנסייע. לא משנה מאיזה צד המעבר הגיע אותו אדם".
"מוטלת עלינו אחריות מאוד גדולה", הוא מסכם, "נכון, אנחנו לא נכנסים לשטח האויב, אבל יש לנו משימה חשובה אחרת: להגן על הבית כל יום, כל היום - ולשמור על מרקם החיים. אנחנו כאן כדי שהסיפור הזה ימשיך".
הכתבה פורסמה במקור באתר צה"ל