לא מעט הספדים ליחידות הצנחנים נשמעו במשך השנים. בישראל מזכירים לנו תמיד שהפעם האחרונה שחטיבת הצנחנים אשכרה צנחה הייתה ב-1956 במיתלה, מה שמוכר כמבצע הצניחה הראשון והיחיד של צה"ל (האמת היא שהיה מבצע צניחה נוסף, כעבור שלושה ימים, כשחלק מהחטיבה בפיקוד המח"ט מוטה גור צנח באזור א-טור). בימינו אנו, למרות הטענות נגד הטקטיקה המיושנת כביכול, צבאות העולם מסרבים לוותר על השיטה. זה קורה כי אתה לא מוותר על אף כלי בארגז הכלים שלך - וגם כי בסופו של יום, הצניחה מלמדת משהו על אומץ הלב של הלוחם.

אם ניכנס לעומק הסיפור, נגלה שצבאות אחרים - במיוחד האמריקני – מעולם לא הפסיקו לצנוח. הם מוכיחים שהצניחה רלוונטית גם היום, כל עוד עושים את זה נכון (כלומר, לא בסגנון מלחמת העולם השנייה, אז הוצנחו אלפים מעל לראש של תותחי האויב). לא פעם הצנחנים הם האופציה היחידה לפריסת כוחות בשטח, כמו למשל אחרי הסירוב הטורקי לתת לאמריקאים להשתמש בבסיסים טורקיים בזמן המלחמה בעיראק.

מדוע מתעקשים לשמר כוח צנחנים איכותי ולא רק של הכוחות המיוחדים? כנראה מתוך הבנה שהנושא יישאר רלוונטי גם לשדות הקרב של העתיד. אבל מיהן יחידות הצנחנים הטובות בעולם נכון להיום? או.

מקום 5: טורקיה

סד"כ: לטורקים יש דיוויזיית צנחנים שכוללת שלוש חטיבות. בנוסף יש לדיוויזיה מספר יחידות תמיכה קטנות ובסך הכל כ-4,000 צנחנים על פי ההערכות.

ניסיון מבצעי: ב-1974 היו הצנחנים הטורקים לראשונים שנכנסו לקפריסין כשטורקיה פלשה למדינה. אחרי שהצנחנים השתלטו על השטח הגיעו יחידות הצבא הגדול ברכבת אווירית ומהים, וכבשו את החלק הצפוני של האי.

ווסאח: כמו בישראל, רמת האימונים של הצנחנים גבוהה מזו של שאר הצבא. הם נחשבים לחיילים אמיצים (כמו כל מי שמעז לקפוץ ממטוס לפני הנחיתה), והם נשלחים ראשונים לקרבות גם כשלא צריך לצנוח או להגיע במסוק. הפעולות שהם משתתפים בהן – בלחימה נגד הכורדים ובפלישות שהיו בעבר לעיראק - מלמדות שהם אכזריים ולא מקפידים על חוקי המוסר.

Touch Down Imminent

מקום 4: צרפת

סד"כ: חטיבת הצנחנים הצרפתית מס' 11 מונה 7 גדודים - בניגוד למבנה המסורתי של 4 גדודים - וכ-8,500 צנחנים. לחטיבה יש גם יחידות סיוע, שריוניות עם יכולת יבילות אוויר (חלקן מצוידות בתותחים), ועוד 140 שריוניות סיור והובלת חיילים. לצרפתים חטיבת צנחנים נוספת, חטיבת הצנחנים השנייה בלגיון הזרים, שמונה כ-1,100 צנחנים.

ניסיון מבצעי: הפעם האחרונה שהצרפתים צנחנו במסגרת מבצעית הייתה בשנות ה-60, במלחמת אלג'יר. אבל המבצע האמיתי האחרון שלהם היה ב-1954, במסגרת הקרב בדיין ביין פו שבווייטנאם: הרבה לפני שהאמריקאים הסתבכו שם, זה קרה לצרפתים שהצניחו לשם כ-10,000 צנחנים מהחטיבה וגם לגיון הזרים. הצניחה עברה בשלום, אבל הקרב הרבה פחות: 4,000 צנחנים נהרגו והשאר נפלו בשבי. רק מחצית מהם חזרו בחיים.

הצנחנים השתתפו בכל המלחמות שבהן הייתה צרפת מעורבת, כולל במאלי ובמדינות אחרות באפריקה. הם היו בעיראק, באפגניסטן וכנראה בעוד כמה מקומות שספק אם האזרח הצרפתי שמע את שמם.

ווסאח: מעבר לתקופת הקורס, הצנחנים בצרפת מבצעים לפחות חמש-שש צניחות בתקופה של חצי שנה. הם נחשבים למקצוענים בתחום ורובם ככולם אנשי קבע. הצבא הצרפתי מחשיב את החטיבה ככוח איכותי שלא פעם מהווה גיבוי ליחידות המיוחדות. אגב, כמו בישראל, גם הצנחנים בצרפת מתהדרים בכומתות אדומות (מלבד גדוד לגיון הזרים עם הכומתה הירוקה שלו).

מקום 3: סין

סד"כ: הקורפוס האווירי של צבא השחרור העממי מונה כ-30 אלף צנחנים. לקורפוס טנקים קלים משלו, תותחים ומסוקים, והוא מסוגל להעביר דיוויזיה שלמה (כ-11,000 צנחנים) לכל מקום במדינה בתוך 24 שעות.

ניסיון מבצעי: לא ידועים מקרים שבהם צנחנים סינים צנחו בקרב (מה שלא אומר שזה לא קרה, כי בכל זאת, סין). מנגד הם השתתפו במלחמת קוריאה וכנראה שבעוד כמה סכסוכים שסין הייתה מעורבת בהם, בגלוי או שלא.

ווסאח: נחשבים לכוח עם יכולת פעולה בתנאי קיצון, וגם הם לא מודאגים מענייני מוסר אחרי שניתנה פקודה מלמעלה. יש לציין שבתחרות משחקי הצבא שנערכים ברוסיה בכל שנה, הצנחנים הסינים מגיעים למקום הראשון כמעט בכל המקצים. הם קטפו את המקומות האלה גם בצניחה מדויקת, גם בכיבוש יעדים וגם בירי מדויק, כשהם משאירים מאחור את המארחים שלהם ושאר היחידות המשתתפות.

מקום 2: רוסיה

סד"כ: ארבע דיוויזיות וחמש חטיבות עצמאיות שכוללות לא פחות מ-65,000 צנחנים, מספר שיגדל ל-75,000 בשנתיים הקרובות. יש להם לפחות 2,500 כלי רק"ם משלהם (כולל מאות החמושים בתותחים ובטילים, ביניהם כלים שיכולים להגיע לשטח בהצנחה), ובנוסף ארטילריה, תותחים וטילי נ"מ משלהם.

ניסיון מבצעי: כמו במקרה הסיני, הרוסים מעולם לא צנחו רשמית בשדה הקרב. ועדיין, מדובר בכוח לוחם איכותי שתמיד נשלח ראשון לחזית. הם היו באפגניסטן ובגאורגיה, ככל הנראה נשלחו גם לאוקראינה, ויש הטוענים שהם פועלים בסוריה. הם נלחמו במלחמות צ'צ'ניה, שם הואשמו לא פעם באכזריות יתר עד לפשעי מלחמה של ממש. הם ספגו אבדות כבדות, אבל תמיד נלחמו עד הכדור האחרון. במורשת שלהם יש לא מעט קרבות שבהם כמה עשרות בודדות של צנחנים הוקפו על ידי מאות חיילי אויב, אבל סירבו להיכנע ונלחמו עד מוות.

ווסאח: הצנחנים הרוסים, שבשנה האחרונה החלו לקבל לשירות גם נשים, זוכים לתקציבים גבוהים יחסית לשאר יחידות הצבא. הם נחשבים לאמיצים ולמקצוענים של ממש, אבל גם לחיילים אכזריים שיעשו הכל כדי להגיע ליעד הסופי. הסטייל המזוהה שלהם כולל כומתה כחולה וגופיית פסים בצבע כחול-לבן.

Exercise Double Eagle 17 Jump Day

מקום 1: ארה"ב, איך לא

סד"כ: קורפוס 18 הכולל 88,000 צנחנים (זו הערכה, ולא ברור אם המספר כולל גם צנחנים מיחידות של המרינס וחיל האוויר). בין הדיוויזיות המפורסמות: ה-82, המוטסת ה-101, חטיבה 173 והריינג'רס. בסך הכל מחזיקים האמריקאים את כוח הצנחנים הגדול בעולם, ביחידות שמחזיקות גם יחידות תותחנים, טייסות מסוקים, מטוסים ללא טייס ואפילו מטוסי קרב משלהן. ואולי הכי חשוב, מדובר בכוח הצנחנים בעל התקציב הגדול ביותר בעולם.

ניסיון מבצעי: בניגוד לרוב צבאות העולם, לצנחנים האמריקאים יש ניסיון מבצעי עשיר בצניחה. הם צנחו במלחמת קוריאה, בווייטנאם, בגרנדה ב-1983, בפנמה ב-1989 (פעמיים), וגם באפגניסטן ב-2001 (שלוש פעמים) ובעיראק ב-2003 (שלוש פעמים). אם נכלול מבצעים קטנים יותר, הרי שמאז מלחמת וייטנאם היו לאמריקאים לא פחות מ-15 צניחות מבצעיות.

ווסאח: כל מי שמשרת בכוחות המוטסים נחשב בארה"ב ללוחם בדרגה אחת מעל כולם. מי שצנח וזכאי לענוד את תג הכוחות המוטסים (במיוחד של ה-101, 82, 173 והריינג'רס) זוכה לכבוד של מלכים. הצנחנים זוכים לאימון איכותי ועתיר משאבים שהופך אותם למקצוענים בתחומם, ובניגוד לרוב הצבאות, הם צונחים בסגנונות שונים. גם הכומתות שלהם - אדום או חום, תלוי ביחידה - הן מותג של ממש.

ומה עם הצנחנים כחול לבן?

אם היינו מגדילים את הרשימה ל-10 יחידות, הייתם רואים בה גם את הבריטים ואת הגרמנים. אבל לא הייתם רואים, לצערנו, את הצנחנים מישראל.

על הנייר יש לישראל לא פחות מחמש חטיבות צנחנים - חטיבה סדירה ועוד ארבע חטיבות במילואים - שזה בערך 8,000 צנחנים. אבל מעשית המספר הזה לא יותר מפיקציה. חטיבות הצנחנים במילואים לא צונחות באימונים ואפילו הוותיקים ביותר לא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה שזה קרה. הסדירים צונחים מעט מאוד: חמש צניחות בקורס ושתיים-שלוש צניחות אחריו. לזה יש להוסיף את העובדה שהצנחן הישראלי הוא לוחם סדיר, בניגוד לאנשי הקבע של הצבאות שבמקומות הראשונים.

למרות הכל, הצנחן הישראלי נחשב בצה"ל ללוחם חי"ר מובחר, והחטיבות - גם במילואים – זוכות לתקציבים גבוהים יחסית לצורכי אימונים ומקבלות לרוב משימות איכות (במילואים הדגש הוא על זו ששייכת לאוגדה 98, תחתיה פועלת גם חטיבת הקומנדו ויחידות נוספות).

רמטכ"ל צה"ל לשעבר, דן שומרון ז"ל, אמר כמה שנים אחרי שחרורו: "בלי להיכנס לתכניות מבצעיות ספציפיות, אני בהחלט יכול להעלות בדעתי מצב שבו צה"ל יצטרך לפעול בתוך פרק זמן קצר מאוד, ביעד רחוק, לצורך עצירת פעילות של האויב. במקרה כזה, הצניחה מאפשרת להעביר לאזור המדובר כוח חי"ר איכותי, יחד עם הציוד והחימוש המתקדם שלו. זה נכון, ברוב מתארי הלחימה נעדיף להעביר את הלוחמים אל היעד באמצעות מסוקים. אבל זה לא מבטל את הצורך בצנחנים. יש מקרים בהם האופציה של המסוקים לא ריאלית - כי היעד רחוק מדי, כי כמות הציוד שהלוחמים צריכים לשאת לצורך ביצוע המשימה גדולה מכושר הנשיאה של המסוקים, או בגלל בעיות מבצעיות אחרות. במקרה כזה, הצניחה תהיה הדרך היחידה לבצע את המשימה". שווה לזכור את המילים האלה.