ב-4 בפברואר 1997 הייתי כמעט בת שנתיים. המסוקים היחידים שהכרתי היו של אחי הגדול והיו עשיים מפלסטיק. לא היה לי מושג שבאותו יום התרחש אירוע שנחקק בתודעה הקולקטיבית של אזרחי ישראל: שני מסוקי יסעור התרסקו בדרכם לפעילות מבצעית ברצועת הביטחון בלבנון כשעליהם 73 לוחמים. 73 חיילים מכל קצות הארץ, שונים זה מה זה בדעותיהם, באמונותיהם, בהשקפת עולמם, שהתנדבו לשרת ביחד - ויחד שילמו בחייהם למען הגנת המדינה.
כשקורה אירוע בסדר גודל כזה, הרגעים המכוננים נחקקים בזיכרון. אנשים תמיד יודעים להגיד איפה הם היו - אם ראו טלוויזיה, נסעו באוטו או בדיוק ישבו עם חברים במסעדה. מסיבות ברורות, אין לי זיכרון כזה. אז רגע הכניסה לאוהל שבכיכר רבין הוא זה שאחקוק בזיכרוני.
נכנסתי לשם אתמול (שני) כמעט במקרה, אחרי שהשלט "73 פנים של ישראליות" משך את תשומת הלב שלי. האוהל מחולק לארבעה חלקים, מהעבר אל העתיד. החלק הראשון מספר על יום הנפילה: במהדורת החדשות מביאים את הדיווחים הראשונים על התרסקות המסוקים וכותרות העיתונים צועקות את גודל האסון. החלק השני הוא מיצג אמנותי שמראה את מקום ההתרסקות. על הקירות שמסביב נעוצות כרטיסיות שמסבירות בקצרה על כל חלל וחלל. בחלק השלישי, הנופלים מסתכלים הישר לתוך עיני המבקרים. תמונות 73 החללים, בגודל טבעי, עומדות מולך כאילו גם הם באו לראות מה קורה בכיכר רבין. החלק הרביעי והאחרון מיועד לקבוצות בלבד – רובן תלמידים וחיילים שמגיעים ללמוד על האסון – כדי שלא נשכח.
"דווקא בימים שבהם ארצנו מפולגת, אנחנו מבקשים ליצור לזכרם אירוע מיוחד המדגיש את החיבור העמוק של כל קצוות האוכלוסייה למדינה שלנו", כתבו המארגנים בעמוד הפייסבוק של האירוע. האחים והאחיות ובני משפחתם של ההרוגים הם האחראים לאוהל בכיכר רבין: "רצינו לעורר שיח על האירוע, 20 שנה אחרי", סיפרה אחת האחיות השכולות.
עבורי, האירוע המדובר הוא זיכרון רחוק שדובר עליו מעט מדי בשיעורי ההיסטוריה. אולי כי מדובר בטראומה עדכנית מדי, כזו שחקוקה במקום לא מספיק רחוק במוח כדי לדבר עליו בפתיחות. במובן הזה, המיזם נותן לאורחיו סטירה של מציאות: אנחנו כל כך רגילים למקרי אסון, להתמודדות עם מוות, פיתחנו מעטפת ציניות שמגנה עלינו מהתייחסות עמוקה לנושא. אך כשהחלל עומד מולך בגודל מלא, הציניות נכשלת בתפקידה ואתה נזרק באכזריות למציאות הכואבת.
כיכר רבין הפכה מזמן לכיכר של אירועים מתחלפים. בדרך כלל מדובר בחלוקת חולצות לקראת מרתון, או בבמה מתקפלת שמוצבת לקראת טקס. בתור תושבת העיר, למדתי להתעלם מהאירועים האלה שמעכבים את הגעתי הביתה. בני המשפחות של חללי אסון המסוקים, שהצליחו לגייס את הכספים להקמת המיזם בפרויקט מימון המונים, הצליחו להוציא אותי מהאדישות היומיומית. נסו גם אתם לעבור שם: אתם תצאו קצת אחרים.
המיצג "73 פנים של ישראליות" יוצג בכיכר רבין עד ה-30.3. הוא פתוח לקהל בין השעות 9:00-21:00