"עשרות מחבלים יצאו מכמה פירים של מנהרות ותקפו גדוד של גולני שהיו במגנן לילה", משחזר סג"מ הדר, מפקד מחלקה בתותחנים מחטיבת האש 282 את אחד האירועים המשמעותיים ביותר שלו במלחמה ברצועת עזה. גולני אמרו לנו שהם סוגרים מדפים בנמ"רים שלהם, ושנירה פגזים עשרות מטרים מהם".
"עשרות מחבלים יצאו מכמה פירים של מנהרות ותקפו גדוד של גולני שהיו במגנן לילה", משחזר סג"מ הדר, מפקד מחלקה בתותחנים מחטיבת האש 282 את אחד האירועים המשמעותיים ביותר שלו במלחמה ברצועת עזה. גולני אמרו לנו שהם סוגרים מדפים בנמ"רים שלהם, ושנירה פגזים עשרות מטרים מהם".
על מה שקרה אחר כך הוא ממשיך ומספר: "רק הסוללה שלי ירתה לשם 160 פגזים בשעה ואני כמ"מ מצאתי את עצמי רץ תוך כדי בין התותחים, מוודא שלכולם יש תחמושת ומה לירות, שאין רגע שבו תותח לא יורה. תחושה מטורפת".
הפעולה עליה סיפר הייתה מה שהציל את לוחמי גולני. מחבלים רבים נהרגו מהירי הזה והשאר ברחו משם. "יש פה עניין של אמון של גולני בנו, בכלל ארטילריה זה עניין של אמון ומקצועיות, כי בסוף אתה יורה אש משמעותית בטווח מאוד קרוב".
סג"מ הדר וחייליו התחילו את המלחמה בקו חי"ר בגזרת יהודה ושומרון, הוקפצו לגבול לבנון שם שיגרו פגזים רבים ואז לעזה, שם עשו היסטוריה קטנה בחיל התותחנים, כשלראשונה מאז 1982 שיגרו פגזים בכינון ישיר ומטווחים קצרים, לעבר מבנים בשג'אעיה.
"נזק גדול מאוד במעט זמן ובזול"
בשיחה עם mako, מספרים הלוחמים על הרגע בו פגז שירו לעבר מבנה מטרה פוצץ את הבניין שהיה ממולכד. "הבנו מיד שהצלנו חיים של לוחמים שלנו שהיו אמורים להיכנס למבנה". עוד סיפרו על תחושת הגאווה של לוחמי תותחנים, שהצילו חיי לוחמים בכל גזרות הלחימה.
"בסוף כשאתה יורה ארטילריה מרחוק, כמו שעשינו רוב המלחמה, אתה לא יכול להבטיח פגיעה ישירה של פגז בבניין. כשאתה נכנס פנימה ויורה מטווח קצר, זה מבטיח פגיעה מדויקת במטרה. ככה אתה מביא הישגים מבצעיים שלא ניתן להשיג ממרחק של 15 ק"מ", מסביר סג"מ הדר, מפקד מחלקה הכוללת שלושה תומ"תים (תותחים מתנייעים) בגדוד 411 שבחטיבת האש 282.
לוחמי התותחנים שעשו היסטוריה, פעלו תחת צק"ח (צוות קרב חטיבתי) 188 והמשימה שלהם הייתה להשמיד קו בתים, ששימש את מחבלים חמאס לתצפיות, הכוונת אש ומארבים נגד צה"ל. חלק מהבתים היו ממולכדים, במטרה למשוך לשם את כוחות צה"ל.
"הייתה שם סיטואציה מבצעית של צק"ח 188, קו בתים שאיים על התנועה שלהם ולכן רצו להוריד אותו שלא יהיה איום. זאת שיטה פרקטית שהשתמשו בה בעבר ומשום מה הפסיקו להשתמש בה. הפגזים שלנו מאשרים נזק מאוד גדול במעט זמן, חימוש מאוד זול ביחס לאפשרויות אחרות", אמר סג"מ הדר.
הוא הסביר ש"יש לנו פגזי 155 מ"מ ששוקלים באזור ה-45 ק"ג שעפים מהקנה למטרה, כשמאחורי זה אנחנו שמים חומר נפץ הודף. כל המשקל הזה של הפגז מתפוצץ במטרה, וזה גדול משמעותית מפגז 120 מ"מ של טנק למשל. ככל שזה גדול יותר זה טוב יותר".
הכניסה שלהם לעזה ובכלל, להגיע ללב הלחימה במטרה לירות משם פגזים, זה משהו שלא קרה מאז ימי מלחמת לבנון הראשונה. הם גם לא התאמנו על צורת הלחימה הזו עד לאותו הרגע. "היו ניסיונות לבצע ירי כזה בצוק איתן, אבל מטווחים של 1,000 מטר. אנחנו הרבה יותר קרובים מזה", אמר סג"מ הדר.
לצד המוטיבציה הגבוהה מספר המפקד גם על חשש מסוים לקראת המשימה. "מצד אחד תחושה של גאווה אבל גם לא מעט חשש כי תומ"ת זה לא טנק, השרידות, העמידות שלהם וגם יכולת הנסיעה הרבה פחות גבוהה. ואף אחד כולל אני לא התאמן על דבר כזה אפילו בתרגילים יבשים".
במקור, אמור היה להיכנס עם צק"ח 188 לעזה רק תומ"ת אחד, אולם לבסוף הוחלט להכניס לעזה מספר צוותי תומ"ת. "אמרתי שאני לא מוכן לעשות את זה פעם ראשונה בעזה לפני תרגול, אז נסענו לצאלים ושם ביצענו תרגול יבש ורטוב של ירי חי, כדי ליצור כמה שיותר ביטחון בכלים, באורגניות ובמפקד. עשינו הרבה הכנות מקדימות ושיחות עם הלוחמים שנבחרו להשתתף בפעולה", שיתף הדר.
"החורים שעשינו בבניינים אומרים הכל"
תחת אבטחה של שריון וחי"ר, הם חצו את הגבול של רצועת עזה והגיע לחזית הלחימה בשג'אעיה. בכל כלי יש כוון ששם את הקנה של התותח על מבנה המטרה, טענים שהכניסו פגזים ואז חומר נפץ הודף . אז מגיעה פקודת אש ובאופן שלא קרה לפני זה, הלוחמים ראו בעיניים שלהם את הפגזים פוגעים בבניינים ומשמידים אותם.
"כתותחנים ירינו לאורך המלחמה אלפי פגזים, אבל תמיד זה היה מטווחים של 10, 15 ק"מ. פתאום פעם ראשונה אתה רואה פגיעה של פגז נפיץ בטווח ראייה וזה נותן לך תחושה של הבנה, עד כמה האש שלך משמעותית, וגאווה. אני מודה שבפנים רוב התחושה מאוד משימתית, לעשות את מה שבאתי לעשות ולצאת בלי נזק אגבי או כל דבר אחר. בדיעבד אתה מבין שעשית משהו משמעותי, והפגיעות שלנו היו טובות מאוד. במעט פגזים יחסית הצלחנו להגיע לזה שהמבנים יצאו משימוש ולא יהיה משם איום. אבל לא היה לנו זמן כי אחרי זה המשיכו המשימות וירינו עוד אלפי פגזים".
עוד הוסיף סג"מ הדר: "זה עובד ואני מקווה שבצה"ל ישכילו להשתמש בזה בחוכמה בעוד מקומות, אבל אני אומר את זה ממקומי כמ"מ. כל הלוחמים שלי מרגישים מאוד נחושים ורוצים כמה שיותר לקחת חלק ולהיכנס, כדי להגן על הלוחמים שבפנים".
סמל אוריה, טען תומ"ת בגדוד 411 הוסיף שכתותחנים שרגילים לפרוס ולירות במרחק מקו החזית, הם הרגישו גאווה שנבחרו להשתתף במשימה של ירי בכינון ישיר. "פתאום כשאומרים לך שאתה נכנס כמו כל שריונר או חי"רניק לשטח אויב, זאת תחושה מעניינת. ביצענו השמדת תשתיות בשג'אעיה כשאנחנו לא רחוק מנחל עוז. פתאום עומדים לידנו טנקים שמבצעים ירי ואמרים שיש עלינו איום צלפים שהרגשנו אותו היטב. פתאום מצאתי את עצמי יורה 30 פגזים עם קסדה ואפוד קרמי עלי, שזה לא רגיל אבל בסוף עמדנו במשימה. למרות כל זה לא היה לי פחד. האדרנלין היה כל כך חזק, שפשוט פעלנו באופן משימתי ושום דבר לא הפריע".
סמל נריה המשרת ככוון תומ"ת, סיפר: "ביצענו שם ירי פגז שפגע בבניין שממש התפוצץ, זה היה בית ממולכד וישר חשבתי על זה שלבית הזה חיילים עלולים היו להיכנס והרגשתי שעשיתי את שלי, כי הצלנו ככה חיים של לוחמים שהיו נהרגים במבנה הזה שפוצצנו. בתור כוון אתה רואה את המטרה מול העיניים, שזה לא רגיל. אני חושב שעשינו את זה על הצד הטוב ביותר והמעבר בין העורף לחזית היה מטורף. מה שעשינו זה סוג של היסטוריה, אחרי שלמדנו את התו"ל מחדש ועשינו לזה הכשרה מיוחדת".
סמל נריה מוסיף ש"אני חושב שבצבא הבינו את ההבדל בין תותח של 155 מ"מ מול 120 מ"מ של טנק. יש לנו כוח אש הרבה יותר רציני, ובסופו של דבר כשרואים את החורים שלנו בבניינים, מבינים את הכוח ושתותחנים זה ליגה אחרת. בסוף זאת הפעם הראשונה שהחיל נכנס ככה לעזה, היסטוריה שהיינו שותפים לה".
"כלוחמים בתותחנים, במיוחד במלחמה, התפקיד שלנו לסייע לכוחות המתמרנים", אמר סמל אוריה המשרת כטען תומ"ת בגדוד 411. "אם יש לוחם בפעילות מבצעית, הוא יודע שיש פלוגה או גדוד של תותחים שיסייעו לו בכל מצב".
מאז פרוץ המלחמה לוחמי התותחנים פעלו בכל גזרות הלחימה. "היו לנו במלחמה הרבה מאוד אירועי ירי משמעותיים מאוד, לא מעט אש לחילוץ שהפעלנו לטובת גולני או צנחנים. אני חייב להודות שדווקא פתיחת המלחמה היה הרגע המשמעותי, כשעברנו משגרה לחירום במהירות. תוך 24 שעות עברנו מקו חי"ר באיו"ש למצב שהתומ"תים פרוסים בגבול הצפון כשאף אחד עוד לא הבין מה עומד לקרות שם".
"כוח היה צריך חילוץ במובלעת בלבנון, נתנו את האש"
אחרי שהוקפצו מקו החי"ר, הלוחמים חברו לתותחים שלהם, ואז בלילה לבן נסעו למעלה מ-50 ק"מ עד לעמדות החירום בצפון. "הלוחמים הראו הרבה רצינות, מי שהיה בבית עף מיד לגבול הצפון וכל הלילה נסענו עם התותחים על כבישי הצפון ומיד היינו מוכנים לירי. אירוע מאוד משמעותי. בצפון היינו שבוע וקצת ואז ירדנו דרומה לעזה".
סמל נריה מספר שהאירוע המשמעותי עבורו היה בגבול הצפון. "התנועה שלנו עם הכלים על כבישי ישראל דרך יישובים זה משהו שלא קרה, עד שהגענו לגבול לבנון, שם היו לנו המון אירועים. אני יכול לספר שהיה כוח מסוים במובלעת בגבול לבנון, שהיו צריכים חילוץ מיידי ואנחנו נתנו את האש. בדיעבד הבנו שהאש שלנו זה מה שהוציא משם את הלוחמים. בלי הירי והעזרה שלנו, כנראה שהיה קל יותר לפגוע בהם ובמאמץ החילוץ".
סמל אוריה מוסיף ש"מה שחקוק לי זה דווקא התנועה שלנו על הכלים בכבישי הצפון, ומלא אזרחים באו אלינו ועודדו אותנו, זרקו לנו חטיפים וחיבקו אותנו. בתחושה האישית שלי הרגשתי את העוצמה של עם ישראל. זה נחקק בי ונותן רוח גבית לכל סיטואציה".
ימים אחרי שהמלחמה פרצה, קצין תותחנים ראשי, תא"ל יאיר נתנס, הפיץ דף מפקד למפקדים וללוחמים של החיל, שם כתב: "לראשונה מזה עשרות שנים חיל התותחנים כולו על כלל מערכיו ועד אחרון לוחמיו מגויס. אנו ערוכים ופרוסים, מתכוננים ומשחיזים את החרב, ומערכי החיל כבר משתתפים בלחימה בדרום ובצפון". בהמשך כתב: "המאמץ שיידרש מכל אחד ואחת יהיה אדיר והמחיר עשוי להיות קשה, אולם ידינו תהא על העליונה".
מאז אותו דף מפקד חיל התותחנים ירה למעלה מ-120 אלף פגזים, רובם לרצועת עזה ובנוסף לזה מאות רקטות וכמה טילים מסווגים. מערכי החיל כמו טייסת הזיק 5252 הפכו מרכיב חשוב בלחימה וחיסלו מאות מחבלים, לוחמי "רוכב שמים" נמצאים בחזית וכך גם מערכים אחרים. לרוב הם לא זוכים לכותרות שמגיעות להם, למרות שמדובר בחיל שהציל את חייהם של מאות לוחמים, השמיד תשתיות טרור רבות והרג מאות מחבלים.