הגב' חנה קופל מתגוררת בישוב אפרת ובמשך כמה שנים מנהיגה קבוצת סריגה מקומית. יום אחד, מישהו זרק באחד המפגשים "למה שלא נעשה משהו התנדבותי?". חנה עוד לא הבינה את זה, אבל ממש באותו הרגע, החל להיסרג לו סיפור ארוך ומחמם במיוחד.
"הכל התחיל לפני שבע שנים, כשהבן שלי שירת בצנחנים בחרמון", מספרת חנה. אחרי כמה פעמים שהיא פנתה אליו בשאלה האימהית ביותר - "אתה צריך משהו?" ובכל פעם שמעה בתגובה ש"לא צריך כלום", היא החליטה לעלות בסולם הדרגות ולהרים טלפון למפקד שלו. "כובעים", הוא ענה לה.
חנה לקחה את המסרגות וניגשה לעבודה עם שאר חברותיה - "סרגנו לקבוצה קטנה, ליחידה שלו, עשרה כובעים. זה היה ממש סתם מתנה מהסורגות של אפרת". אבל הסיפור לא נגמר בשי הצנוע ומהר מאוד חנה הבינה שהיא הולכת לעבוד שעות נוספות: "כמובן שיש הרבה חיילים בחרמון. הם ראו את הכובעים ואמרו שהם גם ישמחו לקבל כאלה".
לכולם היה ברור שקבוצת הסריגה הקטנה באפרת לא תוכל לספק כובעים למאות חיילים, לכן חנה דאגה למצוא גיבוי: "פרסמתי כמה מודעות באינטרנט בכל מיני קבוצות של סורגות ואנשים ממש התחברו ונדלקו על הפרויקט. הם התחברו לזה שאת עושה משהו בתוך 4-5 שעות, שולחת אותו ואז חייל ילך עם זה על הראש שלו. יש בזה משהו מאוד אישי וישיר."
המודעות של חנה של ברחבי הרשת חוללו סערה בקבוצות סריגה מכל רחבי העולם. היא החלה לקבל הצעות למשלוחים של כובעים ממדינות ברחבי אירופה, ארצות הברית ואפילו ממקסיקו. "זה נהיה ממש ויראלי. אנשים רצו לשלוח לי כובעים מכל העולם, בעיקר מחו"'ל. גם אנשים יחידים וגם לפעמים כל מיני פרויקטים קהילתיים בבתי כנסת, בתי ספר או בתי אבות".
לבית של חנה באפרת מגיעים לפחות מאה כובעים בכל שבוע. הרהרנו איך פועל פס היצור בתאום מושלם כל כך וחנה הסבירה, "כולם סורגים לפי ההוראות". מסתבר שבאתר האינטרנט שלה ניתן למצוא הוראות מדויקות לאופן בו סריגת כובעי הגרב מתבצעת.
שלל כובעי הצמר מחולקים שווה בשווה בין היחידות השונות. למרות שלא פשוט לעמוד בעומס, הגב' קופל משתדלת לחמם כמה שיותר חיילים: "אני מצרפת על הכובעים תווית שעליה כתוב "נסרג בשבילך בחום ואהבה" ומחלקת לקבוצות חיילים שפונות אליי. חצי מהכובעים אני נותנת לארגון שנקרא "חבילה מהבית", שהם אורזים חבילות עם כל מיני דברים לחיילים בודדים - ממתקים תחתונים וגם כובעים".
עסק כובעי הגרב צבר תאוצה והצליח לרגש ולגעת בלא מעט אנשים. חנה מקבלת אינספור הודעות מאנשים וקבוצות שמעוניינים לקחת חלק בפרויקט המחמם: "שולחים כובעים מהרבה מקומות בעולם חוץ מארה"ב. למשל אנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, ברזיל, מקסיקו, צרפת, שוויץ, סקוטלנד.. ועוד כמה מדינות באירופה".
בתגובה למשלוחים המחממים, חנה מקבלת גם המון תמונות ומכתבי תודה שנשלחים מיחידות הפרוסות ברחבי הארץ, מחיילים מחוייכם שרוצים לומר תודה: "אני מקבלת מכתבים מאוד יפים מחיילים. שולחים לי מיילים בעיקר ותמונות עם הכובעים. זה ממש מחמם את הלב".
_i.jpg "חנה קופל (צילום: האתר של חנה קופל)")
אז נכון, כובעי גרב לא ממש יכולים להציל חיים, אבל הם ללא ספק עושים משהו משמעותי ואדיר לא פחות. חנה יודעת לתאר את זה בצורה הטובה ביותר - "זה נחמד שאנשים עושים משהו בשביל חיילים. אתה יכול להיות חייל קטן על הגבול ולדעת שיש מישהי בבית אבות באוסטרליה שאכפת לה, והיא סורגת לך כובע".
אם גם אתם מעוניינים לקחת חלק בפרויקט, פנו לחנה בכתובת המייל Kovakoppel@gmail.com