"טעות אחת ואת מחוקה"
רב"ט רותם לוי לוחמת בכיפת ברזל בסוללה ה' באשקלון, בת 19 ממושב גיאה
ג'ינג'ים ידועים באופיים העצבני והאנרגטי, אך לפעמים גם על לא עוול בכפם. לרב"ט לוי יש הסבר למיתוס הרווח. "אי אפשר לפספס מישהו עם שיער כתום. כל דבר רע שתעשה, יזכרו לך. לג'ינג'ים אין הזדמנות שנייה, טעות אחת ואת מחוקה. אבל זה לטוב ולרע, אתה בולט מעל כולם וככה גם זוכרים אותך לטובה. בחופש הגדול בין י"א ל-י"ב, עשיתי גדנ"ע חובלים. תמיד יש דיסטנס בין המפקדים לחניכים. בדומה לטירונות, הם לא מרבים להשתמש בשמנו הפרטי. בלטתי שם לטובה ואחרי כמה חודשים נפגשנו כולם באולם הרצאות על אזרחי והמפקד זכר רק את השם שלי. 'לא הייתי מזהה אף אחד מכם', הוא סקר אותנו, 'חוץ מרותם'".
לא אומרים איכס על ג'ינג'י
רב"ט דניאל גת, בן 19 מפקד גדנ"ע בבסיס צלמון מתל אביב
"ג'ינג'רפוביה" היא לא המצאה. בבריטניה מדובר במונח מקובל לאנשים שפוחדים מג'ינג'ים. ככל הנראה חברתו של רב"ט גת הייתה גם מקבלת אבחנה דומה. "בכיתה י' עברתי לתיכון חדש. הייתי צעיר ומבולבל ולא ממש הכרתי את האנשים. במפגש של כל התלמידים ממגמת קולנוע פתאום מגיעה מולי ילדה, מסתכלת עליי בעיניים בוחנות, זורקת את המילה 'איכס' ואומרת, 'אני שונאת ג'ינג'ים'. נורא נבהלתי, לא הבנתי מה קורה. עם הזמן התחלתי להתחבר עם אנשים וראיתי שהיא מהחבורה של האנשים שאני מתחבר אליהם וזה הלחיץ אותי מאוד. זה היה עניין של כמה שבועות עד שהיא הפכה לחברה הכי טובה שלי. עד היום היא שונאת ג'ינג'ים. מתעבת אותם. בכל פעם שהיא פוגשת ג'ינג'י תורן, אם זה במכינה או בצבא, היא מתקשרת אליי ואומרת, 'איכשהו אני תמיד שונאת את כל הג'ינג'ים שאיתי, אבל אותך אני אוהבת'".
בוונצואלה זה לא פיקניק
צוערת לינדה מילהם בקורס השלמת ת"ש בבה"ד 11, בת 19 מרעננה
צוערת מילהם עלתה לפני שלוש שנים מוונצואלה, וגם שם ההתמודדויות של הממסד עם ג'ינג'ים סיפקו לא מעט רגעים משעשעים למשפחה. "כשנולדתי כל היום הייתי בוכה, תינוקת שלא נותנת להורים שלה לישון. בלגניסטית אמיתית, כמו שג'ינג'ית צריכה להיות. אמא שלי כבר לא ידעה מה לעשות והחליטה להתקשר למוקד של התינוקות בבית-החולים כדי שיעזרו לה. המזכירה בדקה את הרשימות ומצאה את השם שלי ולידו את המילה 'ג'ינג'ית'. היא הביטה ברשימה ובאמא שלי ווידאה, 'הבת שלך באמת ג'ינג'ית נכון?' אמא שלי ענתה בחיוב. והמזכירה אמרה: 'נו מה את רוצה?! ג'ינג'ים זה לא פיקניק'".
האדמוני מתחת לשמשייה
סמ"ר מתן גרשוביץ, בן 22 מתל אביב, צלם צבאי ביחידת ההסרטה של חיל החינוך
צה"ל ידוע כגוף ביורוקרטי ומסורבל לעיתים, אך מתברר שכשמדובר בג'ינג'ים, הוא גם יכול להיות אבסורדי ומשעשע. "הלכתי לרופא עור כדי לקבל המלצה לכובע על מדי א' מעצם היותי ג'ינג'י. פעם אחת זה הצליח לי וקיבלתי אישור לשלושה חודשים. לאחר מכן הלכתי לבקש אישור נוסף, והתברר שמי שמאשר את העניין התחלף. הרופא החדש הודיע לי נחרצות שאסור לי להסתובב עם כובע כי זה לא ייצוגי, אבל מותר לי להסתובב עם שמשייה. כך, במשך שירותי הצבאי הסתובבתי עם מטרייה. כל פעם חיכיתי שיגיע השוטר צבאי שישאל אותי למה אני מסתובב עם מטרייה, ואני אשלוף לו את האישור. אתמול קרעתי את האישור כמו אידיוט, במקום לשמור לילדים שלי שיראו איך אבא התמודד עם הג'ינג'יות בגוף ייחודי כמו צה"ל".
באור הזרקורים
סמל עקיבא הד, בן 20 ממושב איתמר, נהג טנק בגדוד 46 של חטיבה 401 בפלוגת "ברקן"
קשה שלא לשים לב לשיער האדמוני שמעטר את ראשם - בבית-הספר ובהמשך בצבא תמיד ישימו לב אליהם יותר מאחרים. "להיות ג'ינג'י אומר שבטירונות כשיבחרו מישהו להיות תורן לעבודה הכי מעצבנת, קודם כול יבקשו אותך גם אם תעמוד בשורה האחרונה ותתחבא ככל יכולתך. אבל הצרה הגדולה מתחילה באמת ביום ראשון, בייחוד במבצעי 'מלביש', אתה חוזר מהבית אחרי סופ"ש מהסרטים ובשונה משאר החיילים שיכולים להרכין את הראש ולהגביר את הצעדים מפני המ"צ הקרב ובא, לך אין כל כך לאן לברוח".
"תמיד הייתי כל הירקות הכתומים"
צוערת ליטל וולפסון בקורס השלמת ת"ש בבה"ד 11, בת 19 מהרצליה
אסוציאציה היא פעולה טבעית שנעשית במוח האדם ומקשרת בין דברים שונים בעלי מכנה משותף כלשהו. בבית הקפה בו עבדה צוערת וולפסון לפני הגיוס, לקחו את העניין קצת רחוק מהמקובל. "כל אוכל כתום שהיה שם, החל מגזר, תפוזים ובטטה, תמיד גרר אחריו תגובות. כשהיה יוצא מיץ גזר, כולם היו מיד אומרים: 'היי ליטל, עשו ממך מיץ'. ואם בסלט הלקוח ביקש רצועות גזר, כולם היו צועקים ברחבי בית הקפה: 'תביאו לי קצת רצועות ליטל'. אני תמיד הייתי כל הירקות הכתומים. השיא הגיע כאשר בסוף השבוע בדקו במחסנים של המטבח את כל המוצרים החסרים, ומצאו שחסר רצועות גזר. על הדף נכתב 'רצועות גזר'. וליד המילה גזר נכתב בסוגריים 'ליטל'".
צעיר לנצח
סמל עדו ליפסקי מש"ק ארכיון בתחנת הרדיו גלי צה"ל, בן 20 מקיבוץ איילת השחר
למראה של סמל ליפסקי לא יכולים הזקנים במספרה השכונתית להישאר אדישים, הקנאה מכה בהם. "הדבר היחיד שחוזר על עצמו הם אנשים שונים, בעיקר מבוגרים, שמאוד אוהבים לדבר על זה שהם היו רוצים להיות ג'ינג'ים. אני נתקל בזה בעיקר במספרות. אני נכנס למספרה ומי שמחכה בתור תמיד יגיד שגם הוא רוצה להיות ג'ינג'י. זה ייחודי ויכול להיות שאותם זקנים מרגישים שעם השנים הם איבדו משהו מהייחודיות שלהם. לפעמים, כשאני עומד מול המראה, אני חושב מה יהיה כשאהיה זקן. בינינו, אני בטוח שאשב במספרה, אראה ילד ג'ינג'י נכנס וארצה להיות בדיוק כמוהו".