האיראנים, הצפון קוריאנים או מחבלים: בעולם יש הרבה מאוד אנשים שמשקיעים זמן וכסף כדי להשיג לעצמם פצצת אטום ולהפוך את החיים שלנו לסיוט. אבל נראה שאותם אנשים לא צריכים אפילו לעבוד קשה, ולפעמים כל מה שצריך זה להושיט את היד ולגעת.
הנה סיפור מעניין שהתחיל באוקיינוס האטלנטי ב-1958, מעל לחופי ג'ורג'יה: טייס מטוס קרב מסוג F-86 התנגש במהלך תרגיל במפציץ B-47 שנשא עליו את פצצת אטום. טייס הקרב נפלט לפני לפני שמטוסו התרסק וצוות המפציץ ניסה להנחית אותו שלוש פעמים, כשהפצצה עדיין עליו. אבל זה לא הלך, ובסופו של דבר הם קיבלו אישור להשליך את הפצצה אל האוקיינוס האטלנטי. הפצצה הוטלה מגובה של 7,200 רגל וצוות המטוס נחת בשלום. כעבור חודשיים של חיפושים, באפריל 1958, הוכרז שהפצצה אבדה וכולם המשיכו להתנהל כרגיל. אלא שתפנית נרשמה בעלילה בשנת 2004, אז הפצצה התגלתה ממש במקרה. נדיר? לא עד כדי כך, כי לא מזמן זה קרה שוב.
בנובמבר 2016 יצא דייג קנדי לצלילה שבמהלכה מצא מה שתיאר בהתחלה כעב"ם. הדייג, שון סמיריצ'ינסקי שמו, צלל לחפש דגים כ-80 ק"מ מחופי קולומביה הבריטית כשהבחין במה שהיה ככל הנראה "החץ השבור" - שם קוד לאירועים שמעורבים בהם פצצות אטום אמריקניות - הראשון בהיסטוריה. "ערכתי צלילת היכרות במקום וכשהתרחקתי מהסירה ראיתי משהו שלא ראיתי בעבר", סיפר סמיריצ'ינסקי. בבדיקה התברר כי מדובר בפצצת אטום במשקל 5 טון שחיכתה שם 66 שנה. מפציץ אמריקני מסוג B-36 שהמריא ב-13 בפברואר 1950 לטיסת אימון השליך אותה לשם לאחר ששלושה מתוך ששת מנועיו כבו והצוות נאלץ לנטוש את המטוס.
המספרים הידועים מדברים על כ-50 ראשי נפץ גרעיניים שארה"ב ורוסיה איבדו במשך השנים - 17 אמריקניים וכל השאר של הרוסים, שכנראה היו ממש חסרי אחריות. ויש הערכות שמדברות על מספר גבוה יותר: 100 פצצות אטום שפשוט שוכבות ומחכות בשקט שמישהו ימצא אותן.
טום קלנסי, הגרסה המציאותית
איך מאבדים פצצת אטום? בימי המלחמה הקרה נהגו ארה"ב ורוסיה להחזיק באוויר מטוסים חמושים בנשק גרעיני, כדי שבמקרה של מלחמה הם יהיו מוכנים לתקיפה בכל עת. הבעיה היא שמטוסים נופלים מדי פעם מהשמיים, וככה אבדו לא מעט פצצות אטום. מצב דומה היה גם מתחת לפני הים; במשך השנים אבדו פה ושם צוללות, בעיקר רוסיות, כשעל סיפונן טילים עם ראשי נפץ גרעיניים.
המספר המטריד הזה, 100 פצצות אטום שהלכו לאיבוד, כולל רק את ארה"ב ורוסיה. אבל עוד כמה מדינות מחזיקות פצצות וטילים גרעיניים, ופרסומים זרים מתעקשים שזה כולל אחת במזרח התיכון. מי יודע, אולי גם הן תרמו למאגר האבוד. על כל פנים, בהתחשב בכך שדייג מצא ממש במקרה פצצות אטום, אפשר רק לדמיין מה יקרה אם אחת כזאת תגיע לידי ארגון טרור או מדינה שאין לה מה להפסיד.
טום קלנסי, סופר מתח שחיבר בין השאר את הספר "כל הפחדים כולם", מתאר שם בדיוק את זה. הספר מתחיל במלחמת יום כיפור, אז חימשו מטוס בפצצת גרעין משום שחשבו שהסוף קרוב. לבסוף המטוס נשלח לתקיפה רגילה כשעליו הפצצה ששכחו להוריד. הוא מתרסק והפצצה נעלמת יחד איתו – אך נמצאת שוב כעבור שנים ומשמשת לפיגוע בארה"ב. העלילה של קלנסי בדיונית כמובן, אבל אם אתם חושבים שגם הזויה, שווה לחשוב על זה שוב.
משחק צוללות, החיים האמיתיים
שש שנים לאחר שאיבדה את הפצצה שמצא הדייג שון סמיריצ'ינסקי, מפציץ B-47 של ארה"ב יצא לגיחת אימון ארוכת טווח שבמהלכה תרגל תדלוק אווירי ותקיפה גרעינית של ברית המועצות. אין כמו אימון ריאלי כדי להתכונן למלחמה, אז על סיפון המטוס היו שתי פצצות גרעיניות. כשהמטוס הגיע לגובה של 14 אלף והצוות התכונן לתדלוק אווירי מעל לים התיכון, עננות כבדה גרמה לאבדן קשר עם ה- B-47 והמפציץ פשוט נעלם עם כל אנשי הצוות וכמובן הפצצות. עד היום לא ברור איפה הם התרסקו ואיפה בדיוק שוכבות להן זוג פצצות בעוצמה של 3.4 מגהטון.
כעבור שנה, ביולי 1957, זה קרה שוב: חיל האוויר האמריקני איבד עוד זוג פצצות, הפעם מעל לאוקיינוס האטלנטי, כשטייס מפציץ השליך אותן בגלל תקלה במטוס. גם במקרה זה הן לא נמצאו עד היום.
מאז תחילת המלחמה הקרה ועד לשנת 1968 איבדה ארה"ב בממוצע פצצה גרעינית בכל שנה. בינואר 1961 זה קרה כשמפציץ B-52 המריא מבסיס גולדסבורו לגיחת אימון, שכמובן נועדה לדמות תקיפה על ברית המועצות; המפציץ הענק התרסק אחרי שחלק מהצוות לא הצליח לצנוח. אחרי שנמצאו השברים התברר שאחת מפצצות האטום שהיו עליו השתחררה. הפצצה, בעוצמה של 24 מגהטון - זה בערך פי 2,000 ממה שנפל על היפנים במלחמת העולם השנייה - אבדה למרות שהייתה הערכה לגבי המיקום שלה. זה אומר שלא חייבים להיות צוללנים כדי למצוא פצצת אטום: במקרה הזה מספיק לצאת למסע בצפון קרולינה.
ב-5 בדצמבר 1965 הלכה עוד פצצה אמריקנית, כנושאת שהמטוסים טיקונדרוגה שטה לבסיסה ביפן בתום סבב תקיפות בווייטנאם. על סיפונה היו באופן קבוע מטוסי קרב חמושים בפצצות אטום ובמהלך השייט אחד מהם פשוט נפל לים. הטייס והפצצה, במשקל מגהטון אחד, אבדו במצולות.
בזמן שהאמריקאים זרקו פצצות אטום ממטוסים, הרוסים תרמו את שלהם בעיקר מצוללות שאבדו. במהלך תרגיל ימי גדול שהתקיים באפריל 1970 פרצה אש בצוללת הרוסית K-8 כתוצאה מקצר חשמלי. האש התפשטה במהירות דרך מערכות מיזוג האוויר והצוות התכונן לנטוש, אולם הפקודה בוטלה כשהגיעה למקום ספינת גרירה. למרות זאת, בסופו של דבר היא שקעה יחד עם טילים, ראשי נפץ גרעיניים, הכורים שלה וגם 52 אנשי צוות, כולל המפקד. עד היום היא שוכבת כ-480 ק"מ צפון מערבית לספרד.
צולת רוסית אחרת, K-129, אבדה יחד עם הטילים הגרעיניים שלה ב-1968 ואותרה על ידי ה-CIA - שניסה לשלוף אותה מהים. כדי לעשות את זה גויס היזם המפורסם הווארד יוז, שבנה להם ספינה שבמרכזה בריכה ענקית וזרועות שירימו את הצוללת. "מבצע ג'ניפר" נכשל כשאחת מזרועות ההרמה קרסה וחלק גדול מהצוללת שקע בים, משהו שמלמד על המורכבות של שליפת צוללת מהים. עם זאת, צריך לזכור שזה קרה עם הטכנולוגיה של סוף שנות ה-60.
ב-1968 השאירה גם ארה"ב צוללת עם טילים גרעיניים בים. זה קרה שוב לרוסים ב-1977, כשראש נפץ גרעיני נפל בטעות מצוללת. במקרה הנדיר הזה, הוא נמצא אחרי לא מעט חיפושים. מנגד, באוקטובר 1986 איבדו הרוסים את הצוללת K-219 על הטילים הבין-יבשתיים שלה. זה היה סיפור מפחיד במיוחד, משום שכעבור שנתיים הצליחו לאתר את מקום הטביעה, ואז התברר שחלק מצינורות הטילים נפתחו ושחלק מהטילים ומראשי הנפץ הגרעיניים פשוט נעלמו. בהתחשב בעובדה שלרוסים לא הייתה יכולת צלילה לעומק כזה, לא ברור אם סתם נסחפו ובעיקר לאן. מה שעוד מעניין בסיפור הזה שצוללת גרעינית של הצי האמריקני, אוגוסטה, נזקקה באותו חודש לתיקונים בעלות של מיליוני דולרים לאחר שהתנגשה ב"משהו" במצולות באותו אזור. כנראה שהמשהו הזה היה K-219.
מור"ק אחרון ודי: בשנת 1989 איבדו הרוסים גם את הצוללת הגרעינית K-278. היא לא התנגשה באף אחד, אלא פשוט טבעה יחד עם 42 אנשי צוות (25 ניצלו) ומספר טילים גרעיניים לא רחוק מהחופים של נורבגיה. לאורך השנים לקחו הנורבגים דגימות מהים והתברר שנוצרה דליפה גרעינית קלה, ככל הנראה בגלל שאחד מראשי הנפץ התבקע. הרוסים נתנו מילה שהם יעקבו אחרי המצב; את הנורבגים זה ללא ממש הרגיע, והיא עדיין שוכבת שם עם הנשק שלה.
פצצות מלוכלכות, בקרוב אצלכם
"אסור לתת לפסיכים נשק גרעיני. זה לא משחק", אמר בעבר המשנה לראש המוסד רם בן ברק בהקשר אחר - של הצפון קוריאנים. אבל המסר ברור: מומחים בעולם חוששים שארגוני טרור יצליחו לשים יד על אחת מאותן פצצות אטום ששוכבות בשקט שנים רבות. גם אם לא יצליחו לשקם אותן מנזקי הטבע, הרי שלא תהיה להם שום בעיה להפוך אותן לפצצות רדיואקטיביות פרימיטיביות, מה שנקרא "פצצות מלוכלכות". לאחרונה דובר על כך שפעילי דאע"ש ברחבי אירופה עלולים למצוא עניין רב בפצצות הללו, לאור העובדה שמזה זמן רב הם מנסים ליצור פצצות מלוכלכות - בין היתר בעזרת מדענים שגייסו לשורותיהם.
על רקע זה דווח בארה"ב כי לראשונה מאז המלחמה הקרה תהיה "הכנה אמריקנית לתגובה גרעינית מיידית", כלומר חימוש של מפציצים בפצצות גרעין שיהיו מוכנות לשיגור בזמן מיידי. "מדובר במהלך מתבקש לנוכח המציאות הביטחונית בעולם. כך אנחנו מוודאים את המוכנות שלנו לכל מה שיבוא", אמר הגנרל דייוויד גולדפיין, מפקד חיל האוויר האמריקני. העבר מלמד שהרוסים לא יישארו חייבים ויכריזו על צעד משלהם. נותר רק לקוות שהמאגר האבוד לא יגדל בשנים הקרובות.