ויכוח סוער שפרץ במערכת פז"ם השבוע גרם לנו לשאול אתכם בעמוד הפייסבוק שלנו – האם לדעתכם בנות באמת מחכות לחבר שיחזור הביתה אחרי 28 יום (ולפעמים אפילו יותר), או שזוגיות וקרביות פשוט לא הולכות ביחד.
>> שפר זוגיותך: 10 טיפים לזוגיות בצבא
ברור, זוגות רבים צומחים מתוך השירות הצבאי. אבל בוודאי תסכימו שהתנאים האובייקטיביים - הזמן, המרחק - מעמידים לא מעט קשיים. האתגר גדול עוד יותר כשמדובר בבן זוג קרבי: יציאות מועטות הביתה, ניתוק מטלפון סלולרי, דאגה גוברת כשהמצב הביטחוני לחוץ. לא סתם אומרים ש"התגייסת לקרבי? שכח מחברה". או שאולי בכל זאת אומרים את זה סתם?
זה בדיוק מה שבדקנו השבוע עם גולשי עמוד הפייסבוק. האם בנות זוג של חיילים קרביים מסתגלות לרעיון של פגישה אחת ל-28 יום? האם זה אפשרי בכלל? אם נכריע לפי התגובות שלכם, כנראה שכן - ואינספור התגובות שקיבלנו עם תיוגים דביקים לבני הזוג בתוספת כמות נאה של לבבות מוכיחים את זה. הנה כמה מהתגובות שהכי אהבנו:
אופק אדרי חושפת את המכניקה של הזוגיות בשלט רחוק: "עכשיו יבואו כל הלוחמים ויבכו איך מישהי חתכה להם כי הם סגרו הרבה. אז לא, בואו ואספר לכם משהו. זה לא מה שקרה. היא הייתה מחכה לך גם יותר מ-28. אבל בכל פעם שחזרת הביתה היית כל כך לחוץ להספיק לראות את המשפחה, החבר'ה וכל שאר הדברים (שנכון, שהם חשובים) שתמיד שמת אותה במקום האחרון ונמאס לה לקבל את זה בסופו של דבר. אם יש אהבה זמן הוא לא פקטור. אבל אם אין השקעה, גם אהבה זה לא מספיק".
איריס אהרון באה מאהבה: "חבר שלי שירת כלוחם בגדס"ר גבעתי. עברנו את כל סוגי היציאות (11-3, 16-3), ובזמן השירות שלי לפעמים לא התראינו בגלל יציאות הפוכות. הכי הרבה זמן היה בצוק איתן - לא התראינו שבעה שבועות!! אז נכון שקשה, אבל הציפייה לראות את השני נותנת כוחות כל פעם מחדש ולומדים ביחד איך להעריך ולנצל נכון את הזמן המועט. אהבה אמיתית מנצחת הכל!".
עדי שלמה כבר מעבירה לנו טישו: "כן! חבר שלי משרת בחברון לוחם בחטיבת כפיר, אני מחכה לו קרוב לשלושה שבועות כמה חודשים כבר, ולמרות ששנינו שומרים שבת - מצליחים לנצל את הרגעים שהוא פה. הכל הולך כשאוהבים! 4 שנים הכי מאושרות שהיו לי ומאחלת לנו עוד הרבה!".
יהודה לוקצי דווקא מבקש לנפץ את האשליה: "אין בנות כאלה, נקודה. ואם יש, זה זמני עד שנשבר להן ומתחילים לצאת אם אחרים... מניסיון".
>> הולך לקרבי? ככה תשמור על החברה
רותם מאי מחזירה לנו את התקווה: "חיכיתי לחבר לשעבר במשך כל צוק איתן, ואני בעצמי הייתי לוחמת. הקשר שרד גם אחרי השחרור... צריך ללמוד להיות חזקים ואפילו לפעמים לנסות לגנוב כמה שעות איתו/ איתה בהפניות, גימלים, או אפילו שינוי סבבים שיצא לי לעשות פעם אחת".
הו לא, עדן דוד שוב מחזיר אותנו לקרקע: "יש ויש. רוב הבנות לא מסוגלות וזורקות את החבר הקרבי שלהן. הן לא מסוגלות לחשוב ולהבין אותו, אלא רוצות מישהו שיהיה איתן ובגלל זה הן הולכות יישר לג'ובניקים".
מזל שיש את הדס כהן: "בטח שיש! אני יצאתי שנתיים עם לוחם שהיה יוצא לבית אחת לחודש לשו"ש (שישי שבת) גר במרחק שעה וחצי נסיעה ממני ושומרים שבת, וכיום כשנתיים וחצי לאחר השחרור, אנו נשואים באושר! קשה אך אפשרי! רק האהבה תנצח!".
גם מיטל פררמן מרגיעה אותנו: "חד משמעית כן! אני בזוגיות עם לוחם גבעתי כבר שלוש שנים, עוד רגע משתחרר, כולל צוק איתן שלא התראינו חודשיים. אם יש רצון ומוכנים להתפשר ולהבין, הכל אפשרי!".
גילי דודסקו התקשרה מהעתיד שלכם: "הולך ועוד איך הולך ביחד. אחרי 40 שנים יחד אני אומרת - זה שווה".
ומעיין אורגד מסכמת לנו בנימה רומנטית: "אהבה מנצחת הכל". אינשאללה, מעיין.